מלכודת עצמית
מלכודת עצמית
מדוע הופיעה הנציגות היהודית הרשמית, כולה ולא רק חלקה התבוסני, בתכנית של תקופת מעבר לעשר שנים? מדוע לא הוצגה הדרישה להעברה מיידית של השלטון על ארצנו לידי ממשלה עברית זמנית? מדוע הבין מר בן-גוריון, כי רק המדינה העברית, העומדת לקום, לפי תכניתו, בעוד עשר שנים, תבנה את "הבית הלאומי לעם ישראל", כלומר תשלים, כפי שהורה זאב ז'בוטינסקי, את התהליך של חיסול הגולה ושיבת-ציון ומדוע לא הבין, כי מדינה זו - השלב הראשון והעיקרי להגשמת חזון הדורות - לא תקום, אם במשך עשר השנים הבאות ישלוט בארצנו השלטון הבריטי? על מה נשפך דמנו, הדם הקדוש של כל לוחמי העם? האם למען הפאטא-מורגאנה של "תקופת מעבר" הוא ניגר, או למען הרות ממש של העם המעונה?
אין ספק, שאי-מעשיותה של התכנית הרשמית אינה יורדת מאי- מעשיותה של התכנית הדו-לאומית, ואילו נזקה המדיני גדול יותר, באשר לא קומץ מטיפים תבוסניים עומד מאחוריה, כי אם, לכאורה, המונים רחבים תומכים בה. ופנטסטית היא התכנית, לא מפני שהבריטים לא יקבלוה; הבריטים לא יסכימו, מרצונם הטוב. לשום דבר, שיהיה לטובת עמנו והם בודאי לא יוותרו על שלטונם, אלא אם נשכיל להתקומם נגדו ולהפילו במלחמת חופש גדולה. פנטסטית היא "תכנית העשור" הרשמית בעצם מהותה. נניח, כי הבריטים המוסיפים לשלוט בכל שטחי חיינו, מסכימים לה. הרי במשך שנה אחת יוכלו לסכל את הגשמתה! שוב תעלינה על הפרק התחבולות הידועות כגון כושר קליטה, אי-שקט פוליטי, נישול אריסים ועוד ועוד. והכל יחזור לקדמותו. העליה תיפסק; ההתישבות תיחנק, בוודאי גם ועדת חקירה חדשה תתמנה.
על כך משיבים מחברי התכנית הרשמית: יתכן, כי הצדק עמכם, אך אין אנו יכולים לדרוש עתה את העברת השלטון לידינו, באשר היהודים מהווים עדיין מיעוט בארץ ביחס לאוכלוסיה הערבית. שלטון מיעוט ברוב עומד בניגוד לעקרונות הדימוקרטיה, וה"עולם הישר" לא ישלים עם השלטת המיעוט העברי על הרוב הערבי. הטענה הזאת מוכרחה, כמובן, להגיע גם לאזני הגויים והיא מיד מתנקמת בנו מרה. הבריטי הצבוע, השולט, בעזרת מיעוט מבוטל של בלשים וחיילים, במאות מיליונים אנשים, מעמיד פני תם ומקשה: אם שלטון מיעוט ברוב הוא אנטי-דימוקרטי, הרי גם הפיכת רוב לאומי למיעוט יסתור את יסודות הדימוקרטיה? על כך אין באמת תשובה הגיונית. ונציגינו נופלים לתוך מלכודת, שהם בעצמם בנוה, בהשתמשם בנימוקים מפולפלים, העומדים בסתירה לא רק לזכויות ההיסטוריות של עמנו, כי אם גם למציאות החדשה שנוצרה בחייו.
