מלחמת עולם למען ירושלים ועבר הירדן מזרחה

שתי השנים שעברו על תנועת ה.צ.ח הפכו את נשמת העם על שורשיה. כשאני אומר את הדברים הללו הריני יודע היטב, שאף אחדים מבין חברי שלי יתייחסו אליהם בספקנות. ואולם טעות בידם. רעיון היסוד של קונגרס וינה היה: כנסיה לאומית, כלומר פרלמנט יהודי עולמי במקום מוסד מפלגתי מפורר מבפנים, כדוגמת הקונגרס של הציונות הישנה. אני סובר, שהרעיון העיקרי הזה הוא מושרש עמוק מתחת לתודעת ההמונים, גם בדרום אפריקה רחוקה זו. סוכנות יהודית על יסוד בחירות כלליות זהו מה שהיה כתוב כבר בהחלטות ועידת היסוד של ברית הצה"ר בפאריס, בשנת 1925; ובכל זאת לא חשבו על כך ברצינות עד ספטמבר שנת 1935. עוד מעט וזו תהא סיסמתה של יהדות העולם כולו. ואותו הדין בנוגע למושגה של "תכנית העשור", שיחדור לנשמת העם, כשלב האחרון והעליון של המושג "ציון".

אני, שבולע יום יום את מר גורלנו, את כישלונותינו ומפלותינו, הנני חי בביטחון ותקווה לניצחון. והפעם אין הכתוב מדבר בניצחון רעיונותינו ממין זה, שהזכויות אינן שמורות ומחברם אינו בא על שכרו,- אלא בניצחון של אנשינו- נערינו וזקנינו, גברינו ונשינו. צריך רק להתחזק ולבוז לכל הצללים, למרות הכול: לכישלונות, לאכזבות ודלות; וגם לשטויות, שאנו עצמנו עושים לעיתים קרובות (אך לא במידה שאנו עצמנו מאמינים בהן- רבות מ"שטויותינו" תיראינה לבסוף כ"קולעות ביותר") העיקר: התחזקו.

ועוד לדבר אחד צריף להיות מכוון בוזכם: לאותה העמידה הקלה באמצע הדרך, אין אני מאמין, שנמצא אחד בתוכנו, שנכסף ל"בשר לדגה" של ההסתדרות הציונית הישנה. אחת הטובות הגדולות שאנו יכולים לגמול לאינטרס הלאומי של עם ישראל תתבטא כך שלא נפריע את התהליך הביאו-כימי, המתפתח כדרך הטבע בפנים ההסתדרות הציונית הישנה. הסתדרות זו הייתה לפנים הצורה המתאימה של נציגות היהדות בשעתה, ואולם כיום חלפו הזמנים ההם, אבד עליה הכלח, ודרך הטבע של אורגניזם נטול חיים הוא להידחק מפני צורות חיים חדשות. ואל לנו להמשיך את התהליך הזה של ההתפוררות הפנימית.

לעומת זה עלינו ללכת במחננו בעקשנות מרובה את כל הגורמים האידיאולוגיים הקרובים לנו. בעיקר מתייחס הדבר כיום לבעיה המסובכת לאחד את ההכרה הגמורה בכוח השפעתו של הרעיון הדתי עם הדמוקרטיה המוחלטת. בשטח זה עוד ניתקל בקשיים רבים. צד אחד יחשוש למילה "תורה" והשני למושג דמוקרטיה. עצתי היא: לא להיכנע, לא לזה ולא לזה. קבענו את הנוסחה בווינה. אל ייפול רוחכם, אם נוסחה זו טעונה תיקונים מסוימים. העיקר- אל תיכנעו.

בשטח הפוליטיקה החיצונית: אל תבזבזו זמן ל"תפיסת עמדה" לקנטוניזציה, חלוקה וכו'. על כל התוכניות הללו כאחת ענו בקיצור נמרץ: לא!

השאיפה הלאומית של עם ישראל מתבטאת כיום בתכנית העשור: בהקמת המדינה העברית משני עברי הירדן, כשלב ראשון בפרשה ההיסטורית של שיבת ציון. כל מה שאינו מתיישב עם סיכוי זה אנו דוחים בהחלט! וזאת דוחה גם העם היהודי כולו.

ואם יקרה שהסוכנות היהודית או כל הקונגרס, בעל זכות הבחירה הקנויה, ינסו לסלף את דעת קהל זו,- הרי נעשה אז את חובתנו וע"י הפגנות המונים כבירות ומשכנעות נגול בפני העולם את פרצופם של המסלפים הללו. ואל תפריזו על הסכנה הממשית של הצעת החלוקה. גם אם ממשלת המנדט תסכים לכך: הרי אין הדבר משתמש שתכנית זו תתגשם. לא פעם ראינו, כיצד ממשלות חזרו בהן מהחלטותיהן: ובאנגליה קורה הדבר לעיתים תכופות יותר מבשאר הארצות. הכול תלוי בלחץ של הכוח שכנגד- בייחוד כשלחץ זה יהיה מבוסס על יסוד של השכל הישר והצדק. ואם נגזר עלינו שסביב לשאלה זו תתלקח מלחמת עולם- "מלחמת עולם של היהדות למען ירושלים ועבר הירדן מזרחה"- הרי מלחמה זו לא תתחיל מיד לאחר פרסום החלטתה של הממשלה. היא תתלקח ברגע המתאים. ויש לקוות, שמלחמה זו תחשל אז את העם היהודי לאומה אמיתית; היא תכריח לכנס את הכנסייה הלאומית, היא תהפוך את ה. צ. ח לפרלמנט של האומה ותציל את שלימות הארץ לעולם ועד!

יוהאניסבורג, סוף יוני.

אם אשכח ירושלים, תשכח ימיני!