מלחמה קטנה-גדולה

מלחמה קטנה-גדולה

היו שפירשו, כי ההתקפה האחרונה בירושלים באה כתגובה לרצח באריטריאה. ביחוד נטפלו לפירוש זה החוגים, שלא נרפאו עדיין ממחלת ה"תגובות"; החוגים, הרואים את העצים הבודדים של הדכוי, אך אינם רואים, או אינם רוצים לראות, את היער השחור המאפיל על חיינו. ההופך את יומנו לליל.

אין יסוד לפירוש המטעה. ההתקפה בירושלים היתה חוליה בשרשרת ההתקפות הצבאיות של חיל המחתרת העברי היתה לה, כתמיד, מטרה מעשית ומדינית. על המטרה הראשונה סיפר מה שסיפר השלטון הבריטי, כרגיל, שקר. ואין בדעתנו להעמידו על האמת. יחשוב מה שיחשוב; יפטפט מה שיפטפט. אולם זאת נוכל לומר בכל הכנות החיילית: את המטרה המעשית, שהיצבנו לעצמנו במוצאי שבת בעיר הבירה, לא השגנו [1].

ואף-על-פי-כן הושגה במלואה המטרה הפוליטית. ואת זאת - את ההפרדה בין שתי המטרות של כל פעולת קרב - חייב להבין כי איש חושב בישוב הלוחם. עלינו לזכור תמיד, כי מלחמת שחרור איננה מלחמה רגילה, שתכליתה להכות את האויב שוק על ירך. במלחמת שחרור ישנם כשלונות, שהם הישגים; במלחמת חופש ישנן מפלות ההופכות לנצחונות, כשם שיש בה מוות, המוליד חיים.

ההתקפה האחרונה בירושלים תירשם כאחת המערכות האדירות נגד שלטון הדכוי הבריטי. זו הפעם הראשונה, אחרי ששים דורות, שכוחות שחרור עבריים ניהלו בעיר הבירה קרבות רחוב נגד אויב חזק מהם פי כמה וכמה. החיילים העברים עמדו שוב במבחן האש. וחיל ורעדה אחזו את המשעבדים. משרד אחרי משרד פונה. תגבורת הוזעקה. שריון הופיע. אך החייל העברי המשיך להלחם. ומעומקי ההיסטוריה הופיעו הדמויות הנצחיות של מורדי-יהודה והזרימו כוח איתנים בלב ניניהם, מקדשיהם.

בלונדון סיפרו, ובעולם חשבו, כי "מאות רבות של יהודים מזויינים" התקיפו את ירושלים. ההד שהגיע לרחבי העולם, היה עצום. ובהד הזה צפון ערכה המדיני של כל פעולת קרב עברית. הודות לו מופנות עיני העולם כולו לפינתנו הנשכחת. הודות לו. רוכש העם העברי יחס של כבוד והוקרה בקרב כל העמים החפשיים. הודות לו, עלולה שאלת הארץ לעלות לדיון בין-לאומי אמיתי, כשם שעלתה שאלת אינדונזיה ויוון. הודות לו, נאלצים המשעבדים לטכס עצה, כיצד לדכא את המחתרת העברית, ומבטיחים לעשות זאת, אף במחיר של 90 אלף קרבנות!

כי הם, המשעבדים הבריטיים, מעריכים את המעשים ויודעים את הסכנה הצפונה בהם. לא זו בלבד שהם חוששים מפני התערבות מבחוץ; הם גם מפחדים מפני לקח מבפנים. מיסטר בווין שיקר, כמובן, בדברו על ההתעניינות של 70 מיליון מושלמי הודו בשאלת ארץ- ישראל; אך הוא לא היה משקר, לי היה מתריע על ההד המסוכן, שקרבות ירושלים מעוררים בכלכותה או בבומביי. כי גם שם נזרעו גרעיני המרד; גם שם, כמו בהרבה שטחי חסות אחרים, ישנם מתקוממים, המציגים לעצמם את השאלה המגרה: אם 600.000 יהודים מסוגלים לעמוד במלחמה בלתי פוסקת נגד כוחות דכוי כאלה, הלא נוכל אנחנו לעמוד? אנחנו המיליונים, עשרות המיליונים, מאות המיליונים?

על כן טועה מי שחושב, כי קטנה מלחמתנו ודל ערכה. היא נראית קטנה רק מ"גובה" הכורסה של בית-קפה בתל-אביב. אולם מי שמשקיף עליה מפיסגה, ממנה אפשר לראות תהליכים היסטוריים וזרמים גדולים במדיניות העולמית, מבין, שלנגד עינינו מתחוללת אחת מאותו המלחמות הקטנות-גדולות, המטביעות את חותמן על תקופה היסטורית שלמה.

[1] שחרור אסירי המחתרת מכלא ירושלים.