מכת ההדלפות ותגובת-יתר

באביב או בקיץ 1970 היתה הדלפה חמורה מישיבות הממשלה. ראש המשלה דאז, הגברת מאיר, היתה אחוזת רוגז. ובצדק. פרסום הדברים, הזכורים לי היטב, לא יכול היה אלא להזיק למדינה. שוב הוכחה הפרת אמונים על ידי שר, או שרים. זוהי תופעה מקוממת נפש, אפילו אין עמה נזק מדיני , על אחת כמה וכמה אם היא פוגעת באינטרסים החיוניים של המדינה. לא רק הגברת מאיר נבעתה , הרגשתה היתה מנת חלקם של כל חברי הממשלה, אשר ידעו, כי לא הם הדליפו את הידיעה החשובה, הכמוסה.
יום או יומים , לאחר פרסום המידע, בא ללשכתי קצין ביטחון של משרד ראש הממשלה. הוא היה עובד ציבור נאמן , קיבלתיו ,כמובן בסבר פנים יפות. מה אוכל לעשות בשבילך שאלתיו. משביקש ,בטלפון ,את הפגישה ,לא הסביר לי, על מה היא תיסוב. תשובתו לשאלתי הדהימה אותי:
-- באתי אליך בקשר עם ההדלפה מן הישיבה האחרונה של הממשלה. ראש הממשלה הסמיכה אותי להציג לך מספר שאלות. אני מבקש את רשותך לרשום את תשובותיך.
-- ידידי, אמרתי לו , אינני מסרב להשיב לשאלותיך ,אני מסרב לשמוע אותן.
על פי כל הסימנים ,הגיע תור התדהמה לאיש שיחי. בחדר השתררה, לשניות מספר ,דומיה מוחלטת. האיש המוסמך לא הסתיר את השתאותו :
-- מדוע אתה מסרב ? הייתי אצל שרים אחרים, והם השיבו לשאלותי.
-- כל הכבוד לעמיתי ,אשר שמעו את שאלותיך והשיבו עליהן. אבל אני אנהג אחרת. צר לי, ידידי, אך אינני יכול ,על נושא זה ,שום שאלות מפיך . תואיל להודיע על כך לראש הממשלה ,וגם לומר לה, כי על נושא זה אשוחח עמה באופן אישי.
עיכבתי את אורחי למספר דקות נוספות,כדי להחליף עמו התרשמות על דר ועל הא. היה ברור לו ,כי לא יוכל לקבל את התשובה המבוקשת על ידו משום שלא אשמע את קושיותיו המקצועיות.
ביקשתי מיד פגישה עם הגברת ראש הממשלה ,אם זכרוני איני מטעני, נפגשנו למחרת היום בלשכתה ,שוחחנו,כרגיל, ברצינות. כעבור שנים מספר,בתגובה לפרסום עיתונאי של פרשה זו, הודיעה הגברת מאיר בפומבי ,כי "שר אחד נעלב" , על שפנו אליו בשאלות,בקשר עם ההדלפה המזיקה מישיבת הממשלה. הכוונה היתה אלי. האמת היא ,כי כלל לא "נעלבתי". מצאתי ,כי הענין הוא עקרוני ממדרגה ראשונה, לגבי המשטר הפנימי בארצנו. על ענין כזה ,מוכן הייתי ,בלא שום היעלבות ,להתפטר מחברתי בממשלה, דווקא משום שלא הייתי במדליפים. כך גם אמרתי לגברת מאיר.
ראש הממשלה ידעה, מפיו של איש הבטחון, מה היתה תשובתו לו. לכן, היא פתחה בשיחה :
-- אני מוכנה להשיב לכל השאלות שהוא (קצין הביטחון) יציג לי בקשר עם ההדלפה. לא היתה לי ברירה אלא שוב להסתייג ,עם כל הכבוד. השתדלתי להסביר לגברת מאיר את עמדתי העקרונית : -- יש כלל גדול במשטר דמוקרטי, הלא הוא עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחותיה המזויינים של המדינה. את השירותים החשאיים לענפיהם יש לראות כחלק מכוחות המדינה. הרשות האזרחית הנבחרת חייבת להיות מעליהם ,לא תחתם ,חייבת לפקח עליהם ולא להיות נחקרת על ידם. אינני רוצה רוצה לערוך שום השוואות לא נכונות. אבל ידוע לנו ,מה עלול לקרות ,אם לשירותים החשאיים ניתן מעמד של עליונות. לדעתי , עצם קיומה של הדמוקרטיה תלוי בכך. אבל איזו עליונות, גברתי ראש הממשלה ,תהיה לנו ,לממשלה ,לרשות האזרחית הנבחרת, אם איש השירותים החשאיים יוכל לחקור שרים ולשאול אותם, למשל ,היכן הם היו ביום מסוים, בשעה מסוימת, עם מי נפגשו ,אל מי טלפנו ,וכו'? הן יווצר מצב הפוך. אם אנשי בטחון יוכלו לחקור חברי ממשלה, תקום עליונות של השירותים החשאיים על הרשות האזרחית הנבחרת. ומה יהיה על הכלל הדמוקרטי הגדול?
ראש הממשלה לא ראתה את הדברים בחומרה כזו. היא שבה ושאלה מה לעשות, כדי לסתום את הפירצה של ההדלפות והדגישה, כי שלחה את קצין הבטחון אל השרים רק לאחר שהביעה, מצידה, נכונות מלאה להשיב לשאלותיו. לא היו בינינו חילוקי דעות לגבי כיעור התופעה של הדלפות ונזקן. אבל ביחס לדרך המוצעת, שראיתי בה תגובת יתר מסוכנת ביותר, לא הגענו להסכמה. העניין, הפטירה הגברת מאיר, יובא לישיבת הממשלה.
כעבור שבוע, או שבועיים, בישיבת יום א' הרגילה, דנה הממשלה בסוגיית הדלפות והצעתה המיוחדת של ראש הממשלה. הגברת מאיר המליצה, כי הממשלה תחליט להסמיך את שירותי הביטחון להציג שאלות לשרים , לרבות ראש ממשלה, אם תהיינה הדלפות נוספות מדיונינו. בהגיע תורי, חזרתי בפני הממשלה כולה, תוך הרחבה מסויימת, על הטיעון שהשמעתי באזני ראש הממשלה. אחרי ביקש רשות הדיבור שר המשפטים ומסר הודעה קצרה בתכלית , בזו הלשון?
-- גם אצלי היה קצין הבטחון, והשיבותי לשאלותיו. אך אחרי שיקול נוסף , הגעתי למסקנה , כי מר בגין צודק.
ראש הממשלה סיכמה מיד את הדיון. בפנותה אל השר, אשר תמך בעמדתה, אמרה: -- דבר כזה אפשר לקבל רק בהסכמה. אתה רואה, כי אין הסכמה כזו, לכן אני מורידה את ההצעה מסדר היום.
הכל סמכו ידם על הודעתה המסכמת של ראש הממשלה.
כעבור חמש שנים ומעלה , אמר אחד מראשי המערך, אשר שרת עמדי בממשלה, כי (בישיבה ההיא) מנעתי נקיטת צעדים מסויימים נגד הדלפות. השיבותי כי לא זו בלבד שאינני מצטער של כך, אלא גם היום הייתי נוקט אותה עמדה עצמה. ואמנם כן, אף בימים אלה הנני מביע התנגדות ללא סייג, לחקירת חברי הממשלה, או חברי הכנסת, על ידי שליחיו המוסמכים של שרות הביטחון. אך לפני שאוסיף ואבהיר את העמדה העקרונית, החיובית הזאת (לפנינו אחד המקרים שבהם הלאו הוא ההן, הן לכללים הגדולים של משטר דימוקרטי), ארשום הערות מספר על הלו ההדלפות ועל תפקידם של שירותי הביטחון.
הדלפה היא, לפני הכל, הפרת אמונים. מבחינה זו, אין נפקא מינא, אם הישיבה, אשר ממנה מודלפת ידיעות, היא של ממשלה, או של וועדה, או של מוסד מפלגתי. בכל הדיונים האלה משתתפים אנשים החייבים להתייחס איש אל רעהו באמון ובכבוד. שני הגורמים האלה נעלמים כליל, אם אחד המתדיינים, או אחדים מהם, נוטלים לעצמם רשות ללכת את עתונאי ולמסור לו דברים, עם נטייה מכוונת, בלתי נמנעת, בלי ידיעת חבריהם, והסכמתם.
זהו ההבדל המוסרי ,המכריע, בין ישיבה פומבית, ובין דיון שאינו פתוח לפני שליחיה של העתונות. בישיבה ,מן הסוג הראשון, מקבל על עצמו כל מי /משתתף בה אחריות על דבריו , כמוהו העיתונאי, הרושם אותם לפרסום, מדויק או הפוך. לא כן, בדיון סגור כלשהו. הפרסום, המודלף ממנו ,נעשה כולו בדרך עקלקלה. העיתונאי, אין עליו שום אחריות.. הוא טוען "למקור יודע דבר", שאסור לו. על פי כללי המקצוע לגלותו. המדליף הוא אלמוני , פלמוני, שלמוני. גם הוא נוהג לפי כללי "מקצועו" .עלי למצוא חן בעיני העתונאי,לשם פרסומת אישית, אם בהזדמנות ההדלפה עצמה או בשעת כושר אחרת. ויש לו, כמובן, חישובים משלו, מה, וכיצד, להדליף. לעיתים ,ימסור את דבריו בלבד (ראו, כמה פיקח, או איזה פטריוט אני), לפעמים , ידליף (גם) מדברי המסובים לשולחן הדיונים המשותף (ראו, כהמ הם מוגבלים, או איך אינם דואגים לטובת הציבור). התמונה היא מסולפת מעיקרה. לא ייתכן אחרת. פרסום חד צדדי, הנעשה במחשכים , בכוונת זדון מלכתחילה, אינו יכול אלא להיות מעוות. התופעה של הפרת אמונים של חברים היא מכוערת מאוד. אדם המשתתף בדיון , שאינו פומבי , רוצה להביע את דעתו באופן חופשי . הוא מצפה לכך , כי דבריו לא יסולפו, לא יצאו מן ההקשר, לא יעוותו את עמדתו. באים כמה מן המסובים, המשתתפים בוויכוח ועושים הדלפתם אומונתם.הפרשנים הבלתי מוזמנים האלה מוסרים לעתונות את אשר הם רוצים כי היא תפרסם את דברי חבריהם, בלי ידיעה, בלי הסכמה ,בלי רשותו של "הנדלף". נאם נמלה "כיעור" מספיקה ,כדי לתאר התנהגות כזו?
למדליפים המקצועיים יש עוד תכונה, אף היא לא מן הנשגבות. הם עצמם טוענים נגד הדלפות וגם מתאוננים עליהן מרה. אין פלא. אלה המתחילים ונוהגים בהפרת אמונם של חבריהם, לא ימנעו מכל דרך של כפילות, אם נשתמש בלשון נקייה. מדליפים בהתמדה ,בשיטתיות, מגלגלים עיניהם השמימה וזועקים חמס : נבלה בישראל, מדליפים !
יתכן, כי מספר קוראים , אשר יעיינו בשורות אלו, יאמרו לעצמם, מה, הוא מתכוון אלינו ? כדי להסיר כל אי הבנה, הריני מבקש להודיע, כי אני באמת מתכוון אליהם.
בימינו , אין שום מדינה יכולה להתקיים בלי שרותי בטחון חשאיים. זהו כורח בל יגונה. חלפו הימים לבלי שוב, שבהם חבר קבינט של מדינה חשובה סירב לקרוא מברק מועתק ,שהוחלף בין שתי מדינות אחרות, בהצדיקו את סירובו בנימוק, אשר לא ייתכן אציל ממנו : "ג'נטלמנים, אמר, אינם קוראים את מכתבי זולתם". יפה. האימרה הזאת אפילו כלולה בחרם השני של רבנו גרשום. אבל המציאות הבין לאומית קבעה, כי האיסור הזה יכול על אנשים, לא על מדינות. כל מיני גנטלמנים רמי מעלה קוראים מכתבים ומקשיבים לשיחות של זולתם – ובאיזו הנאה !
ואם כל המדינות כך, קל וחומר מדינת ישראל. היא מוקפת אוייבים , הם רוצים, ולו בשלבים, לעבירה מן העולם. הם זוממים את רציחת אזרחיה, הם מתכננים תוקפנות נגדה. מדינה כזו, אשר העם אינו יכול להתקיים בלעדיה, רשאית להתגונן נגד הקמים עליה, מקרוב ומרחוק.עליה לדעת. היא צריכה לקבל מידע רב ככל האפשר, על המתרחש או על העלול לקרות ,סביבה.
בקבלת הידיעות החשובות האלו עוסקים שירותי הבטחון שלנו. תפקידם הוא חיוני, הידיעות, המושגות על ידם – אם הן מעורכות כהלכה – יכולות למנוע קורבנות, ובקרב עמנו מן הדין שלא תהיה דאגה עמוקה יותר מאשר מניעת קורבנות בנפש. יש גם כאלה , בתוך שירותי הבטחון , המסכנים את נפשם באורח מתמיד, כדי לשמור על חיי אזרחינו, כדי להגן על המדינה. על כולנו לכבד את שירותי הבטחון הממלכתיים ולהעריך את עבודתם הלאומית הנעשית, לעתים, בתנאים קשים ובסכנה רבה.
אבל דווקא משום חשיבות תפקידם, זקוקים שירותי הבטחון החשאיים לפיקוח מתמיד של הרשות האזרחית הנבחרת. שוב לא אערוך, בכתב , השוואות ,אשר נמנעתי מעשותן בשיחה עם הגברת מאיר , ראש הממשלה לשעבר. לא לא ברוסיה הקומוניסטית אנחנו , ולעולם לא נהיה כמוה.אבל אין אומה , הפטורה מללמוד לקח גם מן השלילה, כדי להימנע ממנה. אפילו שם, תחת שלטון רודני נורא, הוכח , ובאה הודאה פומבית, כי העמדת השירותיים החשאיים מעל, נאמר, ההנהגה המדינית, מוליכה לאסונות ולזוועה, אשר אין להן שיעור, או ביטוי בשפת אנוש, השלילה ,ודאי ,לא במימדים כאלה, עלולה לקרות גם במדינות דמוקרטיות. לא לנו, אזרחי ישראל, לשפוט על הסכסוך העמוק, שקם בשנים האחרונות , בין שירותי הבטחון החשאיים של ארצות הברית, ובין ועדות הקונגרס ,הקבועות והמיוחדות. אבל העובדה היא שבתי נבחרים באמריקה הגיעו למסקנה, כי הפיקוח של הרשות האזרחית הנבחרת על שירותי הבטחון לא הספיק, וכי יש להגבירו ולהדקו לבל יחרגו מסמכויותיהם, או מכללי ההתנהגות הראויים לדמוקרטיה, למען יהיה מותר בינה ובין הטוטליטריות.
ההריגה תמיד אפשרית . קביעה זו חלה גם עלינו , כפי שלמדנו מן הניסיון, הידוע , אמנם לא לרבים. אולי טבע אנוש הוא. כוח אדיר מרוכז בידי שירותי הבטחון, קודם כל משום שחשאיים הם. לעיתים, השיקול אינו נכון, יש והרצון להוכיח – "סמכות" מוליך לאן שלא צריך להגיע. את החריגים האלה יכולה , אך בודאי, חייבת, למנוע הרשות האזרחית הנבחרת, הנושאת באחריות כוללת לעניני במדינה ולזרועותיה.
אבל אם השירותים רבי העוצמה האלה יועמדו מעל לאותה רשות נבחרת, תיפצע הדמוקרטיה פצעים קשים, אם לא אנושים ואל יאמרו לנו : הן המדובר רק בהדלפות. זוהי ההתחלה. וסופה של "ההעמדה מעל" מי ישורנה ?
אם שליח של שירותי הבטחון החשאיים מקבל סמכות לחקור חבר ממשלה,על תנועותיו, מגעיו, שיחותיו, נפגע ,אף נופל, העיקרון של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחות המדינה. נחקר הוא המפוקח, והמפוקח על ידי השירותים לא יהיה עוד מסוגל ,בודאי מבחינת סמכותו המוסרית, לפקח עליהם.
אשפר לתקן עוול, על ידי גרימת עוול אחר. לכך כרגיל מוליכה תגובת יתר. ההדלפות הן מכה שאינה כתובה בתוכחה. יש בהן חרפה, והוכחה של דמורליזציה. אבל אם ייעשה ניסיון להלחם בהן על ידי העמדת שרים לחקירה או על ידי איום ב15 שנות מאסר, או על ידי הנהגת צנזורה מדינית, ייעשה עוול חדש, אף הוא חמור מאד.
הממשלה החליטה ללכת בכל שלש הדרכים האלה. כולן מזיקות : אף אחת מהן לא תמנע הדלפות. שוב ניתנה לנו הוכחה, כיצד ממשלה, אפילו אם היא מקבלת החלטה פה אחד, יכולה לעשות שטות, במשמעות הפשוטה של המושג. הייתי בחוץ לארץ ,כאשר הממשלה החליטה על הצוו הדרקוני שלה (שם הנני גם כותב את הרשימה הזאת) והתבוננתי מקרוב בתגובתם של עתונים זרים על נסיונה של הממשלה לפגוע בעקרון של חופש העתונות, אף הוא אחד העקרונות של מדינה דמוקרטית. את התגובה הזאת אפשר למצות במשפט אחד : הממשלה השפילה את המדינה בעיני בני החורין.
בהדלפות צריך להלחם , לא על ידיד צווים ותקנות מקולקלות. יש להפעיל נגדן לחץ ציבורי מתמיד. אם ממשלה מגיעה לדרגה נמוכה, שממנה היא נאלצת לאיים על חבריה במאסר עד לחמש – עשרה שנה, היא חייבת לשאול את עצמה, אם יש לה זכות לכהן. היא לא תציל את עצמה מהפרת אמונים, אם תשפיל את המדינה בעיני הרבים, מחוץ לגבולותיה, שעה שיש לדאוג למעמדה המוסרי, אולי יותר מאשר בכל תקופה אחרת.
נגע ההדלפות יחלוף, אם כל אחד יעשה את המוטל עליו גם בביתו. אם תוחדר ההכרה, כי מי שמפר בדרך זו את אמון חבריו יבוזו לו גם יריביהם, תיעלם תופעה זו, אמנם לא מיד ,בלחצו של הציבור, ללא הבדל השקפה, מפלגה ,או מקצוע. ואדי שיש לציבור זכות לדעת. ובלי עתונות חפשית אין חיים חופשיים.
הממשלה "הקפיאה" את הצו שלה. היא שוב הוכיחה קלות דעת וחוסר אחריות (מה יהיה אחרי...) אך נקווה, כי הכל ילמדו את הלקח .את בעיית ההדלפות אין פותרים באיומי מאסר אלא בבניית אמון – יסוד היחסים בין אדם לחברו.