מי מפר את הדיבר התשיעי?

 מי מפר את הדיבר התשיעי?

(מעריב, 3.6.1976 – ה' בסיוון תשל"ו)

א.

מדי שובי הביתה, הנני נוהג לקרוא את העיתונים "אחורנית", כדי למלא את החסר בידיעת המאורעות, בהארתם או אפילו בהאפלתם. כך עשיתי גם הפעם, לאחר ביקור של שלושה שבועות בארבע ארצות.

בין השאר עיינתי ברשימתו של חבר הכנסת אבא אבן, אשר פורסמה מעל עמודי עיתון זה בהיעדרי, ב-14 במאי 1976. ברשימה זו האשימני מר אבן, כי בדיתי מלבי התבטאות שלו, בעקבות הקמת הממשלה בלעדיו.

כדרכו בוויכוח עם אחד מבני עמו, משתמש שר החוץ לשעבר בביטויי גסות דוחה, כגון בדותה, שקר, כזב. אין זאת, הוא אומר, שום אסמכתא למה שכתבתי או אמרתי בכנסת. שום עיתון לא פירסם את דבריו "שלא... מעולם". ולא נתקררה דעתו של המחבר הקוצף, עד שהשמיע את האזהרה הדרמטית הבאה:

            "האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, גם היפוכו של מאמר חכמים תופס, המייחס לעמיתו-יריבו דברים שלא השמיעם מביא חורבן על כל מערכת יחסים דמוקרטית תקינה".

חורבן... שומו שמים; מה עשיתי?

החלטתי, אפוא, לבדוק את המסמכים. הבדיקה היתה דרושה, לא כדי לקבוע מי משנינו אומר אמת; ויכוח כזה אינו דרוש כלל. ההתבוננות בכתובים היתה דרושה  ל י   ע צ מ י.  אולי הטעני זיכרוני? אולי שגיתי? ודאי, אם יתברר לי, כי טעות היה בזיכרוני, בפי ובעטי, לא אהסס להודות בכך ולבקש סליחה.

לא כן נהג, כפי שהוכחתי, מר אבן. הוא קרא את מאמרי ב"ג'רוזלם פוסט", שבו כתוב במפורש, כי, לפי דעתי, נטישת יהודה ושומרון היא הרפתקת דמים, אף על פי כן, הוא ייחס את דבריי אלה לפרשת ההתנחלות בקדום. על יסוד סילוף זה, הוא הציג לי שאלות, ואף תבע תשובות.

במאמרי הקודם ציינתי, כי מר אבן, אשר נתפס בסלפנות גלויה, אם לא להשתמש בביטוי חריף יותר, חייב להתנצל או להיכלם. אך לא זו בלבד שלא ביקש סליחה, בהזדמנות כתיבת רשימתו ל"מעריב", אלא התעלם מהוכחת הטעייתו לחלוטין. יכולתי, אפוא, להחיל עליו את דבריו מרעידי העצמות, לאמור: המייחס לעמיתו-יריבו דברים שלא השמיעם, מביא חורבן על כל מערכת יחסים דמוקרטית תקינה.

אך אין צורך בגוזמאות קודרות כאלו. מי שבוטח באמיתו, ומוכן להודות גם בטעותו, אם היתה כזו, לא יאבד עשתונותיו, לא יזעק "חורבן", אלא יערוך את הבדיקה בשלוות נפש מוחלטת.

ב.

מונחים, פתוחים לפני "דברי הכנסת" מלפני שנתיים, ב-3 ביוני 1974. ביום ההוא הציג מר רבין את ממשלתו לפני בית הנבחרים. תקפתי את ההרכב בחריפות, על פי התוכן; בלשון פרלמנטרית, על פי הצורה. אמרתי, בין השאר: ממשלה זו עיניה יונים, אך כולה לא יפה, מומים רבים בה, לרבות המו"מ על הרכבתה. היא קמה לנו לאחר שהסתיו עבר, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. שובך כזה לא לא נתיונן לנו מימי תיבת נח, אשר לפחות בדורותיו צדיק היה.

להלן הבאתי דברים מקוריים מפי ראשיה של מפלגת העבודה. "ללכת לקואליציה של 61 – זה לזרוק, לפי דעתי, את הטלית והתפילין". כך אמרה בימים ההם הגברת גולדה מאיר. היא לא התכוונה למפד"ל, אשר מיאנה אז להצטרף לקואליציה, בעוד הגברת שולמית אלוני נתנה לה את הרוב הדחוק. ראש הממשלה לשעבר רמזה, על פי הסיפור העממי המפורסם, על הספינה שחישבה להישבר וממנה, כדי להקל עליה, מטילים הימה את הטלית והתפילין... – היא רמזה לעקרונות, למדיניות, לתוכן, לנפש. הזכרתי גם את ביטויו האופייני של שר הביטחון לשעבר. מר דיין אמר: "בחלומותיי השחורים ביותר לא ראיתי את עצמי תומך בקואליציה זו" (אין ספק, כי חלומו הקודר של מר דיין נמשך).

בפיסקה מצוטטת שלישית אמרתי, ככתוב, במרכאות כפולות, בפרוטוקול הרשמי של הכנסת:

            "ועוד מסך: "מחול שדים שלטוני רצוף, שום בשורה של תיקון החברה; שום מאמץ לברר את יעילותה של משנתנו הסוציאל-דמוקרטית בעולם משתנה; שום מאמץ לרתום את נכסי העם במדע ובתורה לשירות המדינה; שום בירור תכוף בהלכות מדיניות, מאבק שלטוני המתנהל במנותק מכל דינמיקה מחשבתית ואחרת. מאבק שלטוני ההופך למטרה במקום להיות אמצעי לקידום מטרות שיש בהן שמץ של חזון ותרבות".

"דברי גינוי נזעמים כאלה (מחול שדים שלטוני – כך מתווכח מר אבן עם יהודים, אפילו הם חבריו) יצאו בשבוע ההוא, מפיו של מר אבא אבן והובאו על ידי, מלה במלה, מעל במת הכנסת. אף על פי שיריבים ותיקים אנחנו, הגנתי עליו בקשר עם דרך סילוקו מן הממשלה. הוספתי ואמרתי – יחד עם הערכה זו, הסביר לנו שר החוץ כיצד ניטל ממנו משרד החוץ. הוא לא ידע דבר. הוא ניהל משא ומתן חשוב. מרכיב הממשלה לא שוחח אתו על הנושא. נפגשו שני חברים, מרכיב הממשלה וסגן ראש הממשלה, והסכימו ביניהם, ללא ידיעתו של שר החוץ, כי התיק הזה יועבר מיד ליד...

"באשר לתיק משרד החוץ רציתי, כחבר כנסת זקן ורגיל, להעיר לחבר הכנסת החדש, מרכיב הממשלה וראש הממשלה המיועד; אכן, לא כך נוהגים. דרושים יחסי אנוש גם בין יריבים הפוליטיים, גם בין חברים. אילו קרא מר רבין את זיכרונותיו של צ'רצ'יל, היה למד כיצד נוטלים ומעבירים תיק. אבל לא צריך אדם להיות צ'רצ'יל כדי לנהוג ביחסי אנוש. כשהוא היה מחליט להחליף חבר בממשלתו, היה כותב אליו מכתב והיה אומר לו כך: מאחר שהגעתי למסקנה, כי דרוש שינוי בהרכב, אבקשך להעמיד לרשותי את תיקך. אני סובר שכך צריך היה לעשות מר רבין לגבי מר אבא אבן, ולא להעמידו לפני עובדה קיימת .

"... מאידך גיסא, עלי לומר למר אבן, לחברנו בכנסת: מה קרה? היית שר חץ, ולא תהיה עוד. אם כך, זה אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו? מר אבן ואני נמנים על דור אחד. ריבונו דכולי עלמא, מה לא עבר על הדור הזה, איזה סבל, כמה דמעות, כמה נהרי ונחלי דם, אילו שאיפות, חלומות, קורבנות בדרך, דאגה מכרסמת ביום ובלילה, ובעיקר לחיי אדם. וזה היום הוא אחד הקודרים ביותר בחייך ובחיינו?... לא כך. ביטוי לפינוק הוא, להרגלים שלטוניים, שאין להם מקום בחברה דמוקרטים".

ג.

מניין באה לי ההוכחה הזאת אשר הוכחתי את עמיתי-יריבי, מר אבן? האם סתם כך נטפלתי אליו בנסת, שבה תמיד אפשר להשיב, לתקוף, להכחיש? מסתבר, כי ימים מספר לפני הדיון הפרלמנטרי אמר מר אבן את הדברים הבאים, אשר נוכח ניסיונות ההתכחשות שלו, יש להדגישם:

            "אני סבור, שמדינת ישראל נמצאת עתה במעמקי התסכול הרוחני והרגשי, הצגת הממשלה החדשה היתה בשבילי ובשביל אזרחים רבים אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו".

גם את הדברים האלה הבאתי, מלה במלה, מעל במת הכנסת.

כדי להסיר כל ספק, נערוך מיד, ללא משוא פנים, השוואה בין הודעתו המקורית של מר אבן, לבין מה שאני כתבתי מקץ שנתיים בקירוב, על התבטאותו. כתבתי מן הזיכרון, כי מר אבן אמר: "יום שחור", ואילו הוא הכריז: "אחד הימים הקודרים ביותר". שחור וקודר הם, כידוע לכל מי שראה את המקורות, שמות נרדפים. אבל התיאור שלי הוא לטובתו של מר אבן. לא זכרתי, כי הוא אמר "אחד הימים הקודרים ביותר"; זה ביטוי הרבה יותר חמור מאשר סתם "יום שחור". אני כתבתי: "...לעם היהודי"; מר אבן אמר: "...בשביל אזרחים רבים". אמנם כן, לא נשמרו בזיכרוני המלים המדויקות. אבל, לכל הדעות, אזרחים  ר ב י ם   הם "עם" ואפילו רב, גם אם לא כל העם.

ועוד הבדל: לא הזכרתי את המלה "בשבילי", המופיעה במובאה הפרלמנטרית. יש לה חשיבות רבה. עוד נעמוד עליה. השמטתה היתה בוודאי, לטובתו של מר אבן. אחר כל הדברים האלה, אבקש את הקוראים לקבוע, אם היה הבדל מהותי, משמעותי כלשהו, בין שתי הגירסאות. בין מה שציטטתי מדבריו של מר אבן מעל במת הכנסת לבין מה שכתבתי במאמרי באנגלית ובעברית.

הפליאה היא, מדוע לא מצא לנחוץ מר אבן להכחיש את הדברים שהושמעו בכנסת? בבית הנבחרים אפשר להשיב מייד, על ידי הודעה אישית; ניתן למסור אותה, גם כעבור זמן-מה; אפשר גם להגיב בנאום, תוך השתתפות בדיון מדיני. דיונים כאלה נתקיימו, במשך השנתיים, לרוב; לא תמיד היה מר אבן רק מקשיב. מדוע החריש כל העת? מדוע התעורר להגיב, ודוקא בשצף קצף, כעבור 23 חודשים? אינני זוכר, ולא בדקתי, אם מתוך נאומי בכנסת פורסמה פיסקה מיוחדת זו, אם לאו. ייתכן, כי לחלקים אחרים ניתן פרסום ודווקא דברים אלה לא ראו אור. ואז לא איכפת היה למר אבן; מי קורא את "דברי הכנסת"? ייתכן גם, כי משהו מן הפיסקה הזאת פורסם באחד העיתונים, אבל אז לא העז מר אבן לנסות להכחישה, כי האסמכתא היתה עדיין "טרייה", זכורה היטב לקוראי "מעריב" עם הזמן...

ד.

אם מישהו מנסה – נוכח התפרצותו של מר אבן, מותר לומר: במצח נחושה – להכחיש את דבריו שלו, הזמן לא יעמוד לו. מר אבן שאל אותי באיזה עיתון פורסמו דברים אלה? מה המקור? ועוד שאלות מסוג זה. הן לא תישארנה רטוריות. תינתן להם תשובה מתועדת.

לפני מונח גיליון "מעריב" מיום ה-31 במאי 1974. מתפרסם  בו ראיון עם מר אבא אבן, פרי עטו של מר דב גולדשטיין. הכותרת הראשית, לרוחב כל העמוד, אומרת, בחלקה הראשון: "הצגת הממשלה החדשה היא בשבילי אחד הימים הקודרים בחיי". זוהי אסמכתא, הלא כן? אך אינני נמנה עם אלה, אשר צ'רצ'יל קרא להם, עוד בשנות השלושים, "קוראי הכותרות". משתדל אני לעיין גם בתוכנם של ראיונות, או ידיעות או מאמרים.

ובכן, תחת כותרת משנה "הקובלנות נמחקו", קורא אני את המשפט הבא, מתוך דבריו של המרואיין: "אני סבור, שמדינת ישראל נמצאת עתה במעמקי התסכול הרוחני והרגשי, הצגת הממשלה החדשה היתה בשבילי, ובשביל אזרחים רבים, אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו"...

אבקש את הקוראים לשוב אל הפרק הקודם ולהשוות את המשפט המודגש. שהבאתיו מ"דברי הכנסת", עם הכתוב הנלקח מן העיתון, ולקבוע, אם החסרתי או הוספתי מלה אחת. והן מר אבן האשים אותי, כי עוד מתחילה, לפני שנתיים, מעל במת הכנסת, אמרתי בשמו דברים, שלא היו מעולם! מי, אפוא, דיבר אמת ומי כתב את היפוכה?

כאמור, לא הזכרתי את המלה "בשבילי", המופיעה בראיון עם מר גולדשטיין ובציטטה המדויקת בכנסת. היא המוכיחה, כי אמנם כן, הוצאתו של מר אבן מן הממשלה גרמה לקדרותו הנוראה, שעליה הוכחתיו בכנסת. אדרבא, נשוב ונתבונן באותו ראיון. בהמשכו אומר מר אבן: "שאלת, אם ציפיתי שיציע לי (מר רבין) תפקיד ההולם את יכולתי ומעמדי – כן, בהחלט ציפיתי! שהרי חובתו של מי שמיועד לעמוד בראש הממשלה היא להרכיב את הצוות היעיל והמאוזן ביורת שיש ביכולתו... חשבתי כדבר   ט ב ע י   (הדגשה שלי – מ.ב.), שראש ממשלה חדש ירצה לקיים את שירותו של אדם, אשר אין פרישתו מתבקשת, לא מטעמים של גיל ולא מטעמים הקשורים בוועדת אגרנט...".

שאלה:  נפגעת מן ההצעה לכהן כשר הסברה?

תשובה:  ההצעה לא היתה רצינית, אפילו בעיני המציע עצמו. זו היתה צורה מסורבלת ובלתי מוצלחת להפגין אי-רצון לראותני בממשלה החדשה, בצורה המסורבלת הזאת כרוך עניין נוסף: האומנם זו הממשלה, שמדינת ישראל זקוקה לה עתה? נוסף על כך, נשארת ללא תיקון תקלה מוסרית וחינוכית ממדרגה ראשונה. ותקלה מוסרית זו – מעשה אלון – מהווה חלק מן המסד, שעליו נשענת הממשלה החדשה.

ועוד סיבה למרוּת נפש אישית אנו מוצאים בראיון המעניין עם מר אבא אבן:

שאלה: שמך נכלל לפני בחירתו של מר רבין ברשימת המועמדים האפשריים על הצגתך לראשות הממשלה, מה טעם ראית להודיע, כי אין אתה מועמד? הרי בכך סללת במו ידיך את דרכו של מי שנראה לך חסר כישורים לכהונה זו?

תשובה:  שגיתי באפריל, כאשר לא התמודדתי על הכהונה...

אם אדם, המשמיע תלונות מרות כאלו בקשר עם אי-הכללתו בממשלה, אומר, כי הצגת הממשלה החדשה היא   ב ש ב י ל ו  אחד הימים הקודרים ביותר בחייו – למי הוא מתכוון? מספיק לשאול כדי לדעת. אין לי ספק, כי באומרי בכנסת, ובכותבי בעיתונים, שמר אבן ראה שחורות, או קדרות, מחמת הוצאתו מן הממשלה – אמת דיברתי וכתבתי. ועל כך הוכחתיו: בדורנו, מר אבן...?

ה.

מר אבן אף הרחיק לכת. הוא לא רק קם לסתור את האמת על דבריו הרשומים אלא גם ניסה, למען הטשטוש, לסלף אותם, כלומר את דבריו שלו. ברשימתו, אשר השמות הנרדפים של שקר, חוזרים ונשנים בה, הוא כותב: ראיתי יום קודר   ל מ פ ל ג ת י  (ההדגשה במקור) בכך שאחרי שבועות רצופים של מעשה מרכבה היא היתה צריכה להביא לאישור הכנסת ממשלה שהתבססה על רוב של קול אחד... וכו'.

ובכן, היום הקודר, ביתר דיוק, אחד הימים הקודרים ביותר, הוא לא לעם, לא לאזרחים רבים, לא למדינת ישראל ("הנמצאת במעמקי התסכול הרוחני והרגשי") אלא למפלגת העבודה בלבד. נו, גם זה ציבור די גדול. הצרה היא, שמפלגתו של מר אבן אינה מוזכרת כלל באסמכתא מפיו.

במובאה שנרשמה לא במקרה, פעמיים, לא ייזכר ולא ייפקד שמה של מפלגת העבודה. הוא עצמו מוזכר בה.  ב ש ב י ל ו ,  כך אמר במפורש, היה זה אחד הימים הקודרים ביותר בחייו. ציבור זה, או עם רב, נזכרים בה, ללא הבדל מפלגה. הקדרות הקשה, ציין, היא לא רק שלו אלא, גם מנת חלקם של אזרחים רבים. אבל היכן שם מופיעה המפלגה? מתוך מחאה חסרת שחר על סילוף דבריו הגיע מר אבן לסילופם של דברי עצמו. בדיעבד, לפתע, הוא המציא את "המפלגה" כנושאת הקדרות, עם הקמתה של ממשלת רבין, ואילו על פי האמת, הוא הטיל אותה, כפי שיש לשוב ולהדגיש בעצמו ובאזרחים רבים.

*

במלאת השבוע השביעי, הננו שבים וזוכרים את היום המופלא בתולדות עמנו, אף בהיסטוריה האנושית, שבה ניתנו לאבותינו ולנו, למרגלות הר סיני, הצווים המוסריים, הלוא הם עשרת הדיברות. התשיעי בהם אומר: לא תענה ברעך עד שקר. התברר, כי מר אבן, הוא שעבר על הלאו המקודש הזה, הן באנגלית והן בעברית. והוא נכשל פעמיים בניסיון לסתור עובדה מעציבה זו. על התורה אין להוסיף; ואסור לגרוע ממנה. אבל מוסר השכל צריך תמיד ללמוד הימנה. מאחר שמר אבן עשה ניסיון מכלים לסלף הן דברי זולתו והן את דבריו שלו, עליו ללמוד לקח, לאמור:

...ולא תענה   ב ע צ מ ך   עד שקר.

חג מתן-תורה שמח לכל בית ישראל.