מי יתן ולא יהיה צורך…

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י' כסלו התש"ה, 26 בנובמבר 1944
מתוך:
במחתרת, (תשי"ט) כרך א' עמ' 182-183
נושאים:
מדינות - בריטניה. בטחון - הגנה עצמית. מחתרות - ניל"י
כרוז זה מתייחס לכתבו של מר פ.ב אשר משמיץ את ארגוני המחתרות. כרוז זה, בתגובה, מעלה טענות הסותרות אותו ומעלה נימוקים מדוע ישנו צורך במחתרות ועד כמה ראשי המחתרות עצמם היו רוצים כמו מר פ.ב שהן יפסיקו להתקיים.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

מי יתן ולא יהיה צורך...

המאמר של מר פ. ב. ב"הבקר" "לאומיות, מחתרת וטירור", נכתב כתשובה לפנית השלטונות אל הישוב העברי, ואין הוא אלא ויכוח עם תוכן הפנייה הנ"ל.

יש במאמר זה מידה ניכרת של אומץ לב אזרחי; יש בו הרבה דברי אמת; אך מאידך מצאנו בין הנימוקים של המחבר השקפה עקרונית אחת, העלולה לעורר תמהון רב, האימרת דרשני.

מר פ. ב. רואה בתנועות מחתרת בכלל (לא רק בא"י) "גורם שלילי מאד ומסוכן מאד" והוא שמח על שלא שינה את דעתו "גם בזמן שכל הגורמים הרשמיים של "הברית" התחילו להפליג בשבחן של תנועות המחתרת באירופה ושל מעשי הטירור שבוצעו על ידיהן", כך! אנו חשבנו שלפחות שם, באירופה, אפשר היה להצדיק את מלחמת העמים המשועבדים בעזרת ארגוני המחתרת השונים. לנו היה נדמה ששם מותר היה להתקיף את מוסדות השלטון הנאצי, מותר היה להתנקש בחייו של שליט גרמני, אשר עסק בהתעללות סדיסטית ובטבח איום של תושבי הארץ המשועבדת. שערנו שגם מר פ. ב. יצדיק את מלחמת ההתגוננות של העמים המשועבדים באירופה. חשבנו וטעינו. אך אם כך הוא הדבר, הרי נציע למר פ. ב. להיות עקבי עד הסוף בשאלה זו. קודם כל ינסה להשפיע על תוכן המאמרים בעתון "הבקר" שהוא הנהו אחד מעורכיו הראשיים. בל יפרסם עתונו תאורים על חיי המחתרות באירופה ומלחמתן מתוך הצדקה וחיוב של התופעה הזאת. אחר כך יתחיל נא בתעמולה בין חבריו למקצוע בשאר העתונים, וילחם נגד הוצאת ספרים בארץ על נושא זה, ויפתח במערכה נגד הסרטים המוצגים בכל בתי הקולנוע בארץ עם תאורים של מלחמת ארגוני המחתרת נגד הנאצים וכו'.

ב.

אבל לא זה העיקר. רצוננו להעיר את הערותינו למהות הדברים שנכתבו על ידו, כי בחלק מהם יש משום העלמת עין מחיי העמים ומעובדות היסטוריות. "אי אפשר לבטל את רוח המחתרת במחי יד בשעה שקיום המחתרת חדל להיות רצוי", כותב מר פ. ב. אולי יצביע לנו המחבר על עובדה היסטורית שתעיד על כך? האם המשיכה להתקיים "רוח המחתרת" בפולניה או בצ'כוסלובקיה לאחר שחרורן המלא? האם קיימת איזו שהיא "רוח מחתרת" בדרום אפריקה של סמאטס? בפי מר פ. ב. יש רק דוגמא - יותר נכון השערה - אחת להוכחת דעתו והיא, שכבר עכשיו נתקלים שלטונות "הברית" באירופה המשוחררת בקשיים גדולים הנובעים מ"רוח המחתרת" "והן - תנועות המחתרת המהוללות - תשארנה למעצמות הברית באירופה לירושה קשה מאד". יתכן לא מן הנמנע, שבארצות מסויימות שתשוחררנה מעול השעבוד הנאצי, אך תשועבדנה ע"י אחרים, תמשיך המחתרת הלאומית לדלחם במשעבדים החדשים, כי שום עם, הרוצה בקיומו החופשי, לא ישלים עם העובדה שמשעבד אחד יוחלף במשעבד אחר בארצו. ו'המצבים הסדירים באירופה' שמר פ. ב. דואג להם, תלויים לא בארגוני המחתרת ורוחם, אלא בכוונותיהן של בנות הברית ביחס לעמי אירופה.

וזאת גם חזינו על בשרנו. כאשר באה אנגליה ארצה כמשחררת, עזרו לה היהודים הן בגלוי (גדודים) והן במחתרת (נילי). אולם האנגלים עם השתלטותם על ארצנו הנהיגו בה משטר של שעבוד ודכוי ואפילו של פוגרומים וגרמו להכרח להקים שוב מחתרת שתלחם למען שחרורנו המלא. ודוקא הנסיון המר שלנו, בתקופת השלטון הבריטי כאן, צריך היה ללמד את מר פ. ב. שלא להסיק את מסקנותיו בנוגע לקיום המחתרות.

האם לא היה הכרח להקים מחתרת עוד בשנת 1920-21, לאחר הפוגרום הראשון שאורגן ע"י שליטי הארץ הבריטיים? והאם מר פ. ב. יכול לקבוע שקיים המחתרת ששמה "הגנה" הנהו "תופעה מסוכנת" שלא "הצמיחה ברכה" לנו? האם הברחת הנשק למען ציוד המחתרת הזאת, היא מפעל בלתי רצוי ומזיק ל"חוקיות הממלכתית" שלנו.

"חוקיות ומוסריות" הנם ללא ספק היסוד לקיום תקין של החברה האנושית, ובהעדרם הופך הסדר לג'ונגל. אך יש לדרשם מאלה האונסים חוקי אנוש ורומסים את המוסר ברגל גאוה. יש לדרשם מאלה שהפכוהו לחומר גמיש המשרת אך ורק את האינטרס שלהם, ומשמש הסוואה לכל מעשי תועבה. יש לדרשם מאלה המפירים לעין כל התחייבויות חוקיות אשר נטלו על עצמם בפני עם ועולם ואשר עמדו מול טבח של מיליונים מאחינו ובידם להציל - ובעצמם לא הצילו וגם מנעו את ההצלה מאחרים. אוילות היא לכן לדרוש "חוקיות ומוסריות" מהמחתרת העברית. היא הנלחמת לקיומן ולהגשמתן על אדמת המולדת.

ברם מר פ. ב. סותר בסיום מאמרו את הנחותיו הוא. הוא מודה ש"התרופה היעילה היא בשנויים כאלה במצבה הפוליטי של הציונות, אשר ישללו מהן - מתנועות המחתרת - את הבסיס הפוליטי לקיומן". כלומר, יש סיבה לקיומן ויש אפשרות לשלול את קיומן. בזה צדק מר פ. ב. בודאי שיש בסיס פוליטי לקיומנו. בודאי שאין אנו "פושעים" "ורוצחים" חדורי ה"רוח" המסוכנת. אנו נשמח מאד להגיע לאותה שעה בה יחולו שנויים פוליטיים כאלה, אשר יביאונו לידי מסקנה כי אין עוד צורך בקיומנו זאת תהיה השעה המאושרת בחיינו ולה אנו מצפים בתשוקה גדולה, אולי גדולה מזו של פ. ב. ובני חוגו. כי לנו עולה הצפיה הזאת לא רק בכתיבת עוד מאמר על נושא פוליטי ברשות הצנזורה, כי אם במלחמת דמים וקרבנות, בבתי סוהר וענויים ורדיפות. הנוער שלנו משלם בחייו עבור השגת "השנויים הפוליטיים" הנ"ל. וככל ש"השנויים הפוליטיים" יאחרו לבוא, כן יגדל מספר קרבנותינו ומידת סבלנו. אין אנו עוסקים במלאכתנו מתוך אהבה למקצוע, או על סמך ירושה שקבלנו מ"רוח המחתרת" בימי העליה השניה. ויום יום הננו מתפללים לכך שנזכה במהרה לסיים את תפקידנו ו"להשמיט את הבסיס הפוליטי לקיומנו". הננו מבטיחים למר פ. ב., שלאחר השגת מטרתנו - שהיא לדעתנו גם מטרתו - נבטל במחי יד את "רוח המחתרת" שבנו, ונהיה אזרחים לא פחות נאמנים ובעלי הכרה של החוקיות הממלכתית, מאשר מי שהוא אחר בארצנו.