מי אחראי למותו של ברנדוט?

תנועת החרות היא תנועת האופוזיציה היחידה בארץ-ישראל. תנועת החרות אינה משתתפת במועצת המדינה, שלא נבחרה אלא נתמנתה על-ידי הממשלה הזמנית, שאף היא לא נבחרה. אף על פי כן – או דוקא משום כך – ממלאת תנועת החרות את תפקיד האופוזיציה המדינית לממשלה הקיימת והבלתי נבחרת ובתור שכזו רואה את עצמה תנועת החרות בהתאם למהות הדימוקרטיה, אחראית לגורל העם והמדינה לא פחות מאשר הממשלה ומעצבי מדיניותה. בעמוד המדינה לפני מצב רציני כלפי חוץ וכלפי פנים, רואה תנועת החרות חובה לעצמה לגלות את דעתה בפני העם והעולם על המצב שנוצר בעקבות ההתנקשות ברוזן ברנדוט.

בקשר עם מותם הטרגי של הרוזן ברנדוט ושל עוזרו הקולונל הצרפתי סורה, יש להבחין בין אחריות ישירה לבין אחריות בלתי ישירה. האחריות הישירה על הריגתם של שני האנשים האלה חלה על הקבוצה המכנה את עצמה "חזית המולדת". ברור הדבר שאין כל קשר בין הקבוצה הזו לבין תנועת חרות מיסודו של ארגון הצבאי הלאומי. כמו כן ברור, מהודעתו המוסמכת של המוסד המוסמך כי אין כל קשר בין קבוצה זו לבין הארגון הצבאי הלאומי בירושלים, העומד מזה חדשיים במשא ומתן רשמי עם ממשלת ישראל, ואשר חייליו נצבים עד עצם היום הזה עם חיילי צבא ההגנה וביחס של קרוב ל־50% בעמדה הקדמית ביותר, המסוכנת ביותר והמותקפת ביותר בעיר הבירה – היא העמדה בהר-ציון. ידוע לנו כי לפני שבועות מספר הוסכם בין ממשלות ישראל הזמנית ובין מפקדת הארגון הצבאי הלאומי בירושלים על הצטרפותן של יחידות הארגון הצבאי הלאומי לצבא ההגנה לישראל. אין זה נכון, איפוא, לדבר היום על החלטתה של ממשלת ישראל "לחסל" את הארגון הצבאי הלאומי בירושלים. היה ונמשך משא ומתן ויש לקוות שימצא הפתרון המוסכם בין הנושאים והנותנים. שלישית, עלינו להוקיע את השמועות הפרובוקטיביות הנפוצות על-ידי עתונים מסוימים וגורמים מעונינים ואשר לפיהן הצטרפו חיילי אצ"ל לשעבר לקבוצה המכנה את עצמה "חזית המולדת". כוונתן של ידיעות הכזב היא ברורה: להתנקש בתנועת האופוזיציה הרצינית היחידה העומדת להופיע בבחירות הכלליות ומקווה, מאחר שהיא נהנית מתמיכה צבורית המונית להביא לידי שנוי ערכין במדינת ישראל, בעזרת הכרעה חפשית על-יד הקלפי של המוני העם. המזימה המזדקרת מהפצת שמועות אלו לא תצלח. הארגון הצבאי הלאומי, שנלחם במשך שנים נגד המשעבד הבריטי והביא לידי סילוקו מארצנו, הודיע שהוא לא יקיים מחתרת במדינת ישראל ובשטח השפוט של ממשלה עברית. הוא קיים את ההודעה הזאת ויקיימנה. התנועה המדינית אשר צמחה מן הארגון הצבאי הלאומי וממלחמתו היא היא שתוסיף להלחם בדרכים המדיניות המתאימות למען אותן המטרות שלמענן נלחמנו – בהיות המשעבד בארצנו מן המחתרת. אנו גם מאמינים בנצחוננו ובנצחון עמנו.

ההתנקשות בשני נציגי האו"ם בירושלים היא מבחינת האחריות הישירה ענין לקבוצת המבצעים. חקירתה שייכת לנציגי המשפט בישראל והם – ולא נציגי משטרה ובולשת – חייבים וזכאים לדון את המבצעים לפי החוק ולפי מצפונם.

אולם היינו חוטאים לאמת, אלמלא היינו מצביעים על הגורמים שעליהם חלה האחריות הבלתי ישירה עבור מה שאירע בצהרי יום ששי בירושלים. אוייב עמנו – בריטניה ושותפיה הגלויים והנסתרים במחלקת המדינה האמריקאית הם הנושאים באחריות זו.

חורשי המזימות הבריטיים הרסו את חסינותם המוסרית של שליחי האו"ם בטרם הורמה עליהם ידם של מתנקש מצרי, או מתנקש יהודי. כמובן, שאנשים המייצגים ארגון בין־לאומי זכאים להיהנות מחסינות בין-לאומית ואין לפגוע בהם. אולם חסינות איננה ענין פורמלי, בודאי לא ענין משטרתי. חסינות בין לאומית היא בעיקר ענין מוסרי. אך מעצמות מסוימות הפכו את האו"ם – שהיה עם הווסדו תקוות האנושות שותתת הדם – למכשיר בידיהם לבצוע מזימות אפלות. אין אלה דברים בעלמא. הם מסתמכים על עובדות. ולא רק בני עמנו כי אם בני כל העמים העומדים על סף התהום של מלחמת יבשות אטומים – חייבים לדעת ולזכור את הדברים הללו.

מה עשו מארגון האומות המאוחדות "אפוטרופוסיו"? הנה היתה ההחלטה הא"ית מן ה-29 לנובמבר אשתקד. אמנם אנחנו הזהרנו – גם ד"ר בנץ' שמע מפינו עוד בימי המחתרת את האזהרה הזאת – כי הזיגזג שחתך לפי ההחלטה ההיא את גופה של ארצנו הקטנה, לא יקום ולא יהיה. אולם, מבחינת האו"מ זו היתה ההחלטה שנתקבלה ברוב של שני שלישים. אף על פי כן החלה בריטניה לחתור תחת עצם ההחלטה להקמת מדינה עברית. והממשלות הערביות העושות את רצונה של בריטניה והיושבות בארגון האומות המאוחדות, יכלו להכריז כי הן תטבענה את ההחלטה בים של דם. ואכן, מדינת ישראל שקמה ממלחמת השחרור ואשר הכרזתה הסתמכה על החלטת האו"מ – מדינת ישראל הותקפה באש ובחרב ואלו האחראים לארגון האומות עשו את הכל כדי שלא תושט עזרה לנתקף, אלא להיפך כדי שיתחזק התוקפן. על מדינת ישראל הושם הסגר בין-לאומי מתוצרת קדוגן במקום ההסגר הבריטי מתוצרת מק־מילן, על מדינה ריבונית נאסר להביא נשק ואנשים לשם הדיפת התקפה זידונית עליה. וכאשר למרות זאת נהדפה, הודות לגבורת הנוער העברי, ההתקפה, וצבאות התוקפנות עמדו לשלם את מחיר פשעם, הוטלה הפוגה שמטרתה להציל את התוקפן ולמוטט את החזית הכלכלית של הנתקף, חזית שהיא לא פחות חשובה מחזית המלחמה עצמה. העומדים מאחרי החלטת האו"ם הכירו במפורש – ובניגוד לכל חוק בין־לאומי בזכותן של מדינות זרות לקיים צבא פלישה וצבא כיבוש בארץ לא להן. והיחס לירושלים, שבה הותר לצבא שכירים ברברי להשמיד מקומות קדושים לאותו עם ולאותה דת, אשר הולידו את שתי הדתות האחרות המקיימות מקומות קדושים בעיר הנצח. היחס לירושלים שהוצע להסגירה בידי מחריביה מלמד אף הוא מה עוללו חורשי המזימות הבריטיים ושותפיהם לארגון האומות המאוחדות ולשליחות שליחיו. בידיהם הפך ארגון האומות למסווה לאינטריגות השפלות ביותר. באשמתם – ורק באשמתם – חדלו להיות שליחי האו"ם שליחים בין־לאומיים והיו למעשה שליחיו של מי שהוא אחר. ועוד עובדות. כאשר נבחרה ועדת הבצוע מטעם מליאת האו"מ בראשותו של ליסיצקי, הודיעו הערבים, שאם חברי הועדה יעיזו לבוא ארצה אזי ירצחו בלי רחמים. בריטניה שקיימה עדיין את שלטונה הישיר בארצנו הגיבה על איום זה – שסוכניה אבותיו היו – בדרישה לועדת הבצוע לא לבוא לארץ-ישראל, ומוסדות האו"ם הרשמיים נכנעו כביכול לאיום, כנסו מליאה חדשה ובמקום לקיים את ועדת הבצוע בחרו ב"מתווך".

כאשר נורו. שני הקצינים הצרפתיים בעזה, לא היה כל זעזוע ואף חברי ההרוגים, משקיפי האו"ם החלו מיד לחפש הצדקה למעשה הרצח.

על כן יש לסכם: האחריות הבלתי ישירה אך המכרעת על מותם הטרגי של הרוזן ברנדוט והקולונל סורה, מוטלת על שולחיהם, על אלה שבטלו למעשה את האופי הבין־לאומי של ארגון האומות המאוחדות והפכוהו למכשיר בצוע למזימותיהם האפלות נגד עמנו שוחר החופש. נגד השלום ונגד האנושות שוחרת השלום והחופש.

לצערי, הריני מוכרח להודות כי חלק של האחריות הבלתי ישירה מוטל גם על מדיניותה המוטעית של הממשלה הזמנית למדינת ישראל. ממשלה זו אשר איש לא בחר בה מדברת בכל הזדמנות על פגיעה ברבונות המדינה. גם אלטלינה היתה כידוע פגיעה ב"רבונות" המדינה, אם כי הממשלה הזמנית ידעה על בואה של האניה ובקשה את בואה. נראה שמרוב דבור על רבונות ועל פגיעות בה חדלה הממשלה הזמנית להבין - ואולי אף פעם לא הבינה – רבונות מה היא. היא גם חדלה לראות את הפגיעות האמיתיות ברבונות העברית שהן חמורות ביותר והולכות ורבות. קפריסין, איסור העליה ממחנות גרמניה, ביטול זכות העליה החפשית לכל יהודי השואף לחזור למולדתו, המצאם של צבאות פלישה בארצנו, השתלטות האוייב על העיר העתיקה וקדשי הקדשים של עמנו – על כל אלה אין הממשלה הזמנית מגיבה אלא תגובה מילולית גרידא. כך הופכת רבונותנו לאות מתה ומדיניותנו – לגיטו. ואנחנו הזהרנו את הממשלה הזמנית, שבה הכרנו בצאתנו מן המחתרת מרצוננו החפשי, לבל תקים היא בעצמה על-ידי רודנות כלפי פנים או וותרנות כלפי חוץ מחתרת חדשה. אזהרה זו הושמעה ב-15 למאי, אך הממשלה הזמנית. אשר רוממות הרבונות בפיה וחרב הרודנות וקלון הכניעה במעשיה לא שעתה לאזהרה ועל כן אין לפטור את מדיניותה הנפסדת מאחריות בלתי ישירה לטרגדיה הירושלמית.

אנחנו קובעים גם היום – למרות הכל – שאין לקיים מחתרת במדינת ישראל ויש לשמור על הרבונות העברית הצעירה. אנחנו מאמינים בעמנו, בחכמתו ובאומץ לבו. אנחנו מאמינים כי בהנתן ההכרעה בידי המוני העם הם יבחרו להם הנהגה שהם ראויים לה והיא היא שתוציא את העם אל דרך המלך לשחרור המולדת ורכוז העם בארצו. אולם עלינו שוב להוסיף דברי אזהרה נוכח הצעדים הפזיזים והמבוהלים והבלתי חוקיים שבהם נקטה הממשלה הזמנית בקשר עם ההתנגשות בירושלים. כמובן שלהשערתו של ד"ר בנץ' אשר לפיה השפיעו דברי מר שרתוק ומר ידין על המתנקשים – אין כל שחר. אולם נראה שחוגי הממשלה הזמנית נבהלו מאד מן החשד הזה – החוגים הללו תמיד נבהלים בימי מבחן לעם אם כי העם עצמו רחוק מבהלה כרחוק מזרח ממערב, ובהלה ושאיפה למחוק חשד גורמים למעשים בלתי מחושבים. על ירושלים הוטל עוצר לפי מיטב המסורת הבריטית. מאות אנשים נאסרו. אף על פי שברור כי מאות לא השתתפו בהתנקשות. בל תוסיף הממשלה הזמנית ללכת בדרך הרת אסונות זו. היא חייבת לחקור ללא דחוי את האסורים ולשחרר ללא דיחוי את כל אלה שאין נגדם ההוכחה. אל תנסה הממשלה הזמנית לשלוט בעזרת חוקי חירום ומחנות ריכוז, עדיין פתוחה בפני כולנו הדרך להתאחדות במלחמה נגד אויבי עמנו ולמען גאולתו השלמה.

תנועת החרות מיסודו של הארגון הצבאי הלאומי קוראת לעם לעמוד בקרירות ובאיתנות ובתבונה בימי מבחן אלה. זכור נזכור כי האוייב עומד בשער ועלינו לא רק להדוף את התקפותיו, אלא גם למלא את יעוד הדור. בל נפול בפח שפורשים לרגלינו אויבינו המצפים להעמקת הפרוד בקרב העם.

ולעמי העולם הננו פונים: חדלו להתנקש בזכות החיים ובזכות החזרות של עמנו המושמד וכמה החרות. שימו קץ לאינטריגות המבישות. קראו הרף לתוקפנות הרצחנית. הארץ הזאת שלנו היא. וכולנו נלחם נגד כל מי שינסה לגזול אותה מאתנו. אנו רוצים לחיות בה כעם חפשי בשלום עם שכנינו. הוציאו את צבאות הפלישה וסלקו את חורשי המזימות. אל תנסו לשלול מאתנו את אחרית תקוותנו ולא תהיה שפיכות דמים והארץ הזאת תהא שוב לארץ הבשורה – בשורת השלום, הבנין והקדמה.