"מיד!" – גליונות אף על פי

אף על פי

תמוז תש"ה, יוני 1945

"מיד!"

ד"ר ויצמן דורש, מ... לממשלת בריטניה, להכריז מיד על הקמת המדינה העברית. דוד בן-גוריון תובע, בנאומו בלונדון, לבטל מיד את הספר הלבן. ועידת פועלי ציון מחליטה, כי שערי הארץ מוכרחים להיפתח מיד בפני גולי ישראל. משלחת ה"וויצו" מבקשת, כי ילדי בוכנוולד יורשו מיד להיכנס למולדת. "המשמר" קורא ליישוב להסתער מיד על השערים הנעולים עיתונים אחרים, כל אחד בלשונו, כל אחד בשם מפלגתו, זועקים לשנות מיד את המשטר העוין.

מיד, מיד, מיד!

מה זה- מיד?

המושג, כידוע, הוא מושג של זמן, אבל מה הן יחידות הזמן, שבהן נמדד מושג זה, כשמשתמשים בו נציגים, או עיתונים עכרים. שניות? דקות? שעות? ימים? שבועות? חודשים? שנים? יובלות? דורות? מאות שנים?

אין זו שאלה מבדחת; אין זו עקיצה עירונית. ליבנו הפצוע רחוק מהלצות, כרחוק מזרח ממערב. זוהי שאלה רצינית, ואולי גורלית. עוד הרצל הזהיר את דורו מפני הסכנה, אשר בגורם הזמן. ומקס נורדאו, בהציעו בשנת 1920 לזרוק חצי מיליון יהודים לארץ ישראל, הדגיש וחזר, כי אין לנו זמן, כי אנו עלולים לאחר. זאב ז'בוטינסקי לא נלאה, עד שכרע ונפל, להאיץ: "מהר, מהר- בכל הדרכים ובכל האמצעים- מן תכסה אתכם הלכה המתפרצת מהר הגעש". ואף בן גוריון השכיל להבין, כי גורם הזמן הוא בעוכרינו והקדיש לנושא הרצאה שלמה, חלוקה ... עמוקה לגודלנו ועתידנו.

ובינתיים?

בינתיים נגדעים ענפים שלמים של האומה, הספר הלבן מתגשם, השערים נעולים. חסידים גוועים. הילדים מתים. בוכנוולד מובילה הדרך ל... אין שנוי. והכול מוכיח, כי אנו צועדים בביטחון מוחלט לקראת "המדינה הפלשתינאית", שהקמתה הובטחה- ע"י הפרלמנט הבריטי- בשנת 1939.

באותם ימי מאי 1939 הצהירה נציגות היישוב כי:

"הואיל והממשלה הבריטית הכריזה על המדיניות החדשה בא"י, אשר תוכנה: התנכרות לזכויות ההיסטוריות של עם ישראל על ארץ ישראל והתכחשות לכל התחייבויותיה החגיגיות לסייע לעם ישראל להקמת ביתו הלאומי בארצו: הואיל והוטלו כבלים קשים על העלייה היהודית והוכנה תוכנית להפסקתה לחלוטין בעוד זמן קצר ואיסורים והגבלות חמורים יוטלו מעכשיו על רכישת קרקע, והובטח לשמור על שמשת הארץ הזאת- מכריז היום היישוב העברי קבל כל העולם שמדיניות הבגידה לא תקום ולא תהיה, היישוב העברי ילחם נגדה בכל כוחותיו ולא ייקח לו כל קורבן להמשילה ולעימה לאל"

את ההכרזה הזאת, שנשתלמה בוודאי, ככל יתר ההכרזות המלחמתיות, ... של היישוב, הזכיר לנו בימים האחרונים חלק של הנוער שיצא להפגין את דרישותיו "לבצע מייד עליה בכל הדרכים". "לעלות מיד על האדמה האסורה", למען מגר מיד את הספר הלבן. שוב- "מיד"? אך הנוער התמים לא שם לב, או תשומת ליבו לא הופנתה לעובדא, כי מאז פרסום הדברים הללו עברו שש שנים - שש שנים! – "ומדיניות הבגידה קמה והייתה" על חשבונם של שישה מיליון אחים, בזמן, או מפני "שהיישוב העברי לא נלחם נגדה בכל כוחותיו ולא ניתן כל קורבן בכדי להכשילה ולשימה לאל".

הזהו, אפוא, הקריטריון להכרזות החדשות? הזהו המודד היהודי, הארצישראלי למושג "מיד"?

אם כן הוא - והניסיון המר אומר שכן הוא - זכרו אחים:

לא יותר מאשר שלוש וחצי שנים נשארו עד לאותו תאריך, בו צריכה לקום המדינה הפלשתינאית, האנגלו-ערבית, עם "הבית הלאומי" בתוכה. שלוש וחצי שנים אינן תקופה ארוכה. הן תחלופנה, כשם שחלפו שנות האימים הללו. אתם תכריזו את הכרזותיכם, אתם תכתבו את תזכיריכם; אתם תישאו נאומיכם. ומיד אחרי הכרזה אחת, תבוא... הכרזה שנייה: מיד אחרי תזכיר "אולטימטיבי" אחד, תצא משלחמת נשים שנייה: מיד אחרי נאום "מהפכני" אחר, נחר גרונכם מנאום ... שני מיד, מיד, מיד; עד אשר ביום בהיר אחד תתעוררו "במדינה פלשתינאית" "חופשית ודמוקרטית", בו "הובטחו" כל הזכויות האזרחיות ליחיד היהודי וניתנו כל "הערבויות הקונסטיטוציוניות" לפיתוחו של "הבית הלאומי"...

נבואה שחורה? יתר מדי נבואות שחורות התגשמו לעינינו, בכדי שנפקפק, אפילו לרגע אחד, בהגשמתה של זו- אם...

אם, מיד אחרי הכרזותיכם לא יבואו - מעשים.

מיד - זאת אומרת, בלשון אנוש, היום - ולא מחר.

"לא נכנע!"

לשווא טרחו הנשים הטובות מ"וויצו". הן, כדרך כל הנשים, דיברו על ופנו אל הרגש האנושי. בקשה הומניטרית הייתה בפיה; בהופיעו כפני ה... הבריטי: תנו לילדי בוכנוולד, היתומים והשבורים, להיכנס לארץ מולדת. אך המיניסטר, בשומעו את תחנוניהן, חייך באדיבות: "נתנו לסוכנות היהודית שלושת אלפים סרטיפיקטים- וזה מספיק". מספיק? הנשים, כדרך כל הנשים, ניסו ל..., להסביר, להשפיע, אך המיניסטר שוב חייך: "אני מצטער".. השיחה נגמרה, הנשים יצאו והמיניסטר הוסיף לחייך. הפעם הוא דיבר אל עצמו. "ערומים הם, היהודים הללו. אין הם יכולים לשבור את הספר הלבן, הרי הם מנסים להקיפו סחור סחור, נשים שלהם אליי. בשם ילדים קטנים מדברים ... אל ההרגשות ה... פונים. הוסרה אחת- מטרה פושטת- לנגד עיניהם: להכריחנו לחרוג ממסגרת הספר הלבן. אלא ... גם ... הבריטים, איננו טיפשים. ככך כתב עיתונו המפוכח "האקונומיסט", כי "היהודים רוצים לנצל א רגשות האנושות מול השמדת היהדות האירופית, בכדי להביא לידי הכרעה לטובתם בשאלת ארץ ישראל". והעיתון צדק, אין אנו צריכים לתת ליהודים לנצל את "הקריקטורה" שלהם היא תחלוף. מי שהושמד- הושמד: מי שיגווע- יגווע. אין סנטימנטים, נקיים, כרצון ברזל את "מגילת ההשמדה", שניתנה בשם מלכנו ... בשנת 1939, על כך המאזניים הוטלו עניינים יותר חשובים, מאשר חייהם של כמה אלפים ממזרים יהודים, או של כמה מאות אלפים אביונים מזוהמים. יגוועו! לא נכנע.

Advance Britannia | Long live the course of freedom

המיניסטר חייך. הוא ניצח. הוא הערים על היהודים "הערומים".

והיהודים גם הם לא נכנעו. כבר הכינו- תזכיר חדש, "היאבקותם" נמשכת.

ברית המועצות ושיבת ציון

במצב זה, מצא דובר המוסדות לנחוץ הקדיש את מחצית הרצאתו לקשיי היציאה בין הארצות, הנמצאות בידי הצבא האדום. הוא דבר, אמנם, גם על "הייסורים האל אנושיים" שבחלוקת הסרטיפיקטים: הוא התמרמר, כמובן, על קשיי הכניסה, אך כל שומע אובייקטיבי קיבל את הרושם, כי עיקר הקושי הוא "שם".

קשה להשיג מה "התבונה הפוליטית"- כלפי חוץ- שבהרצאת הדברים הללו. המרצה כאילו אמר, "שבין כה וכה" אין כיום אפשרות לעליית המונים והרי אין זה אלא שמן לגלגלי ההשמדה של המשעבדים האכזריים. הזו הייתה כוונתו? חושבנו שלא, אולם אי אפשר להשתחרר מן הרושם, כי הייתה לו כוונה ברורה אחרת- כלפי פנים, המרצה הרשמי יודע, מה מתהווה היום בנשמות הנוער. הוא יודע, כי הרצח ההמוני, שנעשה יום יום "בידיהם הנקיות" של השליטים הבריטיים, עלול להביא, אחרי כל ההבטחות והאכזבות, לידי התמרדות גלויה "בקו התזכירי". ובהתמרדות זו אין המוסדות מעוניינים: לפיכך מוטב אפילו לתת נשק בידי השונאים. ובלבד שיפורק הנשק המרדני מעל ההמונים המתקוממים... "אל תמהרו להסתער על שערי הכניסה. בין כה וכה לא נפתרו עדיין שערי היציאה".

ומהי האמת? ישנם, כמובן, קשיי יציאה. והם יהיו תמיד בתחומי השלטון הסובייטי, כל עוד העניין יהיה כרוך ביציאת יחידים. "תנועה" כזו אין רוסיה סובלת. בזמן שמאתיים אלף פולנים, חיילים ואזרחים, עזבו, באופן המוני, את ברית המועצות, לא יכלו פועלי ... אינדיווידואליות, ואף הם אזרחי פולין, לזכות ברישיון יציאה, מדוע? ככה הוא, ואכן ישנם כיום ... רבים באופק, המוכיחים, כי רוסיה הייתה מסכימה ליציאה המונית אחרת, לאיבקואציה של היהודים החיים, או הגוועים במרכז אירופה. אחד הסימנים המובהקים הוא, לא מה שאמר ד"ר זופרשטיין, אלא ה... שדבריו, אמר הוקדשו לשיבת ציון כללית, שודרו ברדיו הלובלינאי.

את סיבת השינוי הזה- וזהו שינוי גדול ביחס לעבר- לא קשה להבין. עמדת רוסיה הסובייטית לציונות הייתה שלילית, לא מפני שזו נראתה לה "כאכספוזיטורה" של "האימפריאליזם הבריטי", כפי שטענו ה... וכפי שטוענים הם היום, חוגים מסוימים. האמת היא אחרת, כיום רוסיה נרדפת הציונות, מפני ... נתנה ... לרוסיה כי ... ידידים קיימת "תנועה לאומנית" וגם יהודים נשלחים למחנות ריכוז בגלל "סטייה קואופרטיסטית". אין למנוע תופעה זו בזמן מעקב "הסטייה המהפכנית" נופלים רוסים, אוקראינים, ...רוסים, גרוזינים, ... ביניהם מקללים את המשטר "כמשטר יהודי"... [לא ברור במקור] לגבולות רוסיה, ביחוד באירופה המזרחית מרכזית, נלחמו נציגיה בציונות, מפני שזו דרכה לעזוב את הר הגעש. "לבה" רכה התרכזה בחלק זה של אירופה. והאש התלקחה: דווקא בגלל הימצאם של היהודים, שנדחפו, ע"י גלי השנאה, ... משני הכיוונים: או ציונה או מהפכתה, האינטרס הסובייטי היה ברור.

כך היה בעבר- אבל תוצאות המלחמה שינו את המצב. הן לא שינוהו בפנים רוסיה: פעילות ציונות לא תורשה כה גם היום, אך הן הביאו לידי תמיהה יסודית ביחסי ... הארצות, אשר בהן מעוניינת רוסיה בשלום פנימי, בין גזעי, מסכה פשוטה- מפני שברית המועצות היא היום השולטת בהן, הימצאם של היהודים, הגורם לתסיסה מתמדת בקרב האוכלוסייה המקומית, המכריח את השלטונות הסובייטים, או הפרו-סובייטים לנקוט ... המגבירות אך את השנאה- הימצאם של היהודים בתחומים אלה עומד היום בניגוד לתוכניות הסובייטיות, כשם שהוא קודם הועיל להן. זהו "... הדברים". יציאת היהודים מאירופה המרכזית היא כיום בקו האינטרס הסובייטי, ומכאן- פרסום נאומו של זומרשטיין ותופעות אחרות.

אנו מסבירים את הדברים הללו, לא למצוא חן בעיני מישהו. אין אנו מנהלים תעמולה פרו סובייטית כשם שאין אנו עוסקים בתעמולה אנטי סובייטית. עבר, חלף הזמן, שבו יכול היה עמנו להרשות לעצמו את המותרות של "תפיסת עמדה"- "פרו" או "אנטי", יחסנו יכול להיות אך ורק יחס גומלין: עזרה עבור עזרה: ידידות עבור ידידות, ואיבה תמורת איבה. האמת היא, כי מפי השליטים הבריטים עשו ועושים את הכל, בכדי להפריע לכניסת היהודים למולדתם. הרי יש יסוד להניח, כי הסובייטים מעוניינים היום, מבחינה אובייקטיבית, ... השטחים, שבין הים הבלטי לבין הים השחור, מתושביהם היהודים.

אולם כמה דברים אסורים? שזו תהא יציאה המונית ומאורגנת על סמן חוזה כללי בין ממשלתי. "עלייה" טיפין טיפין תחל תמיד בקשיים עצומים ואולי גם תופסק, אחרי הקלות זמניות לחלוטין. כמובן אז השליטים שלנו היו מה שהם קוראים לעצמם- "מנדטוריים". היה יכול צ'רצ'יל להידבר, אם בקרים, ואם בברלין, עם סטאלין על הגשמת החזון של יציאת מצרים, לאחר הטבח האיום, אבל, כידוע, הטילו השליטים על עצמם תפקיד אחר: הם היו למשעבדים משמידים, שהחליטו להפריד סופית בין העם והארץ.

לא יועילו, אפוא, ניסיונות ההתחמקות. גם המפתח ליציאה נמצא מה, והזמן קצר. רוסיה לא תחכה לתוצאות הזכיר של ד"ר ויצמן, ז"א מוכרחה לעשות משהו עם היהודים, אם הדרך ציונה סתומה, תיפתח הדרך לברסלאו ולמקומות אחרים. השאלה "תיפתר" איך שהוא, ואש גם "תיפתר", "בעזרת המלך אבן-סעיד, שאלת יהודי ארץ ישראל" לדורות, ולחרפת הדור המתחמק.

המוצא? להילחם, להילחם פה, להילחם בכל הדרכים. להפיל את משטר הרצח, להקים ממשלה עברית, לקום ולהתקומם, כי השעון מראה דקה אחת לפני שתים עשרה...

הוצאת הארגון הצבאי לאומי בארץ ישראל