מחרות לחרות

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ט אלול התש"ח, 3 באוקטובר 1948
מתוך:
עמוד 1
נושאים:
מחתרות - המנדט הבריטי. חירות האדם - חירות הפרט, צנזורה. תיקון החברה
במאמר זה, שפורסם בגליון הראשון של 'חרות' ה-'לא מחתרתי' בגין פורס את עקרונות העתון כעתון 'חופשי' שישמש כשופר לאידיאליים לחרות האדם, שממנה נובעת שלמות המולדת, קבוץ גלויות וצדק סוציאלי. מאמר שנמצא באכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

הגליון הראשון של "חרות" אינו מופיע היום; הוא הופיע לפני חמש שנים. בבית דפוס קטן, בגבול יפו תל אביב הודפס החומר "הבלתי חוקי", משם עבר תחנות החלוקה ומהם – לקירות – ומהם – ללב העם. חמש שנות מלחמת חרות; חמש שנות הופעת "החרות", חמש שנות "הדבקת" החרות. ובתום חמש השנים למלחמה, להופעה ולהדבקה, מופיע  החרות החדש, הישן שאין עוד צורך להדפיסו בסתר, שאין עוד הכרח להפיצו באשון-לילה, שיש אפשרות להדפיסו בגלוי ולהפיצו ברבים. מכל סמלי המהפכה האדירה שהתחוללה בחיי העם לנגד עינינו – הרי זהו אולי הסמל המאלף ביותר.

"עתון חפשי" קראו לו ל"חרות" ההוא – מיסדיו. ואכן: חפשי היה העתון, שדבר מן הקירות אל הלבבות. הוא היה חפשי מכבלי הצנזורה הבריטית; חפשי מאשליות, חפשי מפחד וחפשי משנאת אחים. הוא הטיף למרד נגד כבלי השעבוד, להשתחררות מאשליות, להתקוממות נגד הפחד; הוא הטיף לאהבת ישראל, אף בעצם ימי הבגידה, ההסגרה וההלשנה ..."לא תהיה מלחמת אחים" הריהו הקוו שנקבע לראשונה ב"חרות" ומאז נשמר על ידי בני החרות עד היום ירושלים ועד בכלל...

מייסדי ה"חרות" החדש – או ביתר דיוק: מחדשי ה"חרות" הישן – רצו גם לעתונם זה לקרוא "עתון חפשי"; ולא יכלו. על ה"חרות" ההוא לא חלה הצנזורה הבריטית, באשר היא בריטית היתה. על החרות הזה חלה הצנזורה העברית, באשר עברית היא. בחוקים הבריטיים לא הכרנו, אם גם אם טובים היו; בחוקים העבריים הרינו מכירים, גם אם רעים הם.

חוק הצנזורה - וביחוד הצנזורה המוקדמת והכוללת - חוק רע הוא, ושום עתון המקבל על עצמו את דין הצנזורה אינו רשאי לקרוא לעצמו "חפשי". על כן גם עתוננו ויתר על השם, שעליו היתה גאותנו במשך שנות המרד הגדול. אולם אם על השם ויתרנו – על התוכן לא ויתרנו. החרות יהיה עתון חפשי; החרות יוסיף להיות עתון חפשי – חפשי מאשליות, מפחד, משנאת-אחים...

החרות כקודמו, יילחם לשלמות המולדת, לקבוץ גלויות, לצדק סוציאלי ולחרות האדם. הדברים גדולים ופשוטים הם. גדולים בפשטותם. פשוטים בגדולתם. אין מולדת אלא המולדת, לא שאיפה 'רומנטית היא; לא רצון התפשטות. פשוט, צוו חיים הוא. בהגשמתו תלוי לא רק מספר היהודים, שנצליח להציל מקלון ההתנונות או מצפרני הכליה; בהגשמתו תלויה אפילו כמות הירקות שנצליח לתת בפי ילדינו בכדי שבריאים וחסונים יהיו. מי לנו מורה גדול מן המציאות? הטענות בטרם היתה החלוקה לא הועילו; עם היות החלוקה אין צורך להביא ראיות. עין כל אדם רואה, כי אפילו אכל לשובע לא יתכן בגבולות החלוקה ותהי אשר תהי.

וכשם ששלמות המולדת וקבוץ גלויות חד הוא, כן צדק סוציאלי וחרות האדם חד הוא. לא יהי אדם חפשי, אם הוא – או שכנו רעב יהי. ולא יהיה אדם שבע – אם הוא או שכנו – רעב יהי לחופש. ובמשטר הקיים במדינת ישראל רבים עדיין הרעבים – רעבים, תרתי משמע...

אלא רעיונות היסוד. יהא צורך להתעמק בהם. יהיה צורך לפתחם. הדבר ייעשה מעל עמודי עתון זה, ייעשה ללא חת וללא רתיעה, ייעשה אף אם המחיר יהיה רבוי "האיזורים" הלבנים שהם תמיד ככתמים שחורים על המשטר ה"מלבין".

מ"חרות" ל"חרות" – תעודה אחת למייסדיו, מפיציו וסובריו: החרות. חרות לעם, חרות למולדת, חרות לאזרח ולאדם.

מקץ חמש שנים של מלחמה מן המחתרת נתנו חרות לחלק מן ה מולדת, לחלק מן העם. אנו מאמינים אמונה שלמה, כי בשנים הבאות של מלחמה צבורית גלויה, אשר עתוננו היומי ישמש שופרה העקרי, נביא חרות למולדת כולה ולעם כולו. מתוך אמונה זו הרינו מוסרים היום את "החרות" בחרדת קדש וביראת כבוד בידי קוראיו וידידיו – בידי העם.