מחיר "האמתלה"

מחיר "האמתלה"

עתונאי נכרי שאלנו, האם אין פעולותינו נותנות לבריטים אמתלה לריכוז צבא באיזור איסטרטגי זה, ריכוז, הדרוש לבריטניה מטעמים אחרים לגמרי, מאשר המלחמה ב"טירור היהודי"? תשובתנו היתה גלויית-לב. אמרנו לעתונאי ההוא, כי יש גרעין של אמת בהנחתו, אבל רק גרעין. האמת היא, שהבריטים היו תמיד מוצאים אמתלה, כדי לרכז את צבאותיהם בפינה זו. אילמלא היו הכוחות העברים נלחמים, היו הבריטים טוענים, כי עליהם להתכונן לאפשרות של הפעלתם. והראייה, עוד בטרם היות ההגנה לתנועת המרי תיארו, לפי צו, העתונים האנגלים את "כוחה האדיר של ההגנה, העומדת עם האצבע על ההדק". והדיויזיה המוטסת ירדה עלינו לפני ה-1 לנובמבר. אלמלא היו הכוחות העברים קיימים, היו הבריטים טוענים, כי קיימת סכנה של התחדשות "המרד" הערבי וצריך לרכז צבא, כדי להגן על היהודים מחוסרי המגן. ולו הטענות על הסכנות הפוטנציאליות לא היו מספיקות, וכדי להסוות את ריכוז הצבא למטרות אחרות, היו מביאים הסוכנים הבריטיים שוב לידי מאורעות "בין-עדתיים", ואז בודאי היה דרוש צבא רב, כדי לדכא את המרידה... דבר זה נעשה בשנת 1937, עת בריטניה ריכזה בארצנו את החלק החמישי של כל הצבא האימפריאלי, כדי להחזיר, כביכול, את השלום. שלא הוחזר, כמובן, עד פרוץ המלחמה העולמית.

ברור, איפוא, כי לשכת הסתר המרכזית בלונדון, או בקאהיר, היתה תמיד מוצאת אמתלה, כדי לחפות על התכניות האיסטרטגיות הגדולות. אך המסורת הבריטית מחייבת למצוא אמתלה נוחה, ביחוד על חשבון אחרים. אמתלה זו הם מצאו, המשעבדים, בארצנו במשך 30 שנה. ואילו הפעם "מצאו" הבריטים אמתלה בלתי נוחה, שהיא כולה על חשבונם, העולה להם במחיר יקר מאד. "אמתלה" כזו מאבדת את כל ערכה בעיני מושכי החוטים הבריטיים. היא הופכת למכשול. היא הופכת לפצע פתוח. בכך ערכה של מלחמתנו - וסיכוייה.