מול שני נשיאים

לפני שבועיים הבטחתי לקוראים הנכבדים, להסביר, כיצד מתוכנו יוצאים מכשירי הקרקע להקמת מדינה פלשתינית, ביהודה שומרון ועזה, שתהיה לסכנה קיומית, מתמדת למדינת היהודים.בינתיים פרץ המשבר הממשלתי והוסכם להקדים את הבחירות לכנסת, כנראה לחודש מאי.

בטוחני, כי הקוראים יבינו, מדוע היה עלי לשנות את נושא מאמרי. חובתי האזרחית היא, להעלות עניינים העומדים על הפרק. לנושא החשוב ההוא אשוב בהזדמנות הקרובה, ועם הקוראים הסליחה.

א.

מדוע הלך מר רבין, ראש הממשלה בלא-אמון-הכנסת, אצל הנשיא לקראת חצות הליל? הוא לא קיבל את עצתי הטובה, המציאותית, להגיש את התפטרותו מייד אחר הודעתו בכנסת. הסיבה לסרבנותו הלא-מבוגרת ידועה לכל חברי הכנסת.

שליחיו המוסמכים של מר רבין התרוצצו ביום ב' אחר הצהריים בין ר"צ לבין רק"ח ושאלו את הסיעות למיניהן, אם אפשר לצפות, לפחות, להימנעותן בהצבעה על הצעת אי האמון, שהוגשה על ידי הליכוד במהלך פרלמנטרי מחושב על כל אפשרויותיו. תשובותיהן של הסיעות הקטנות היו מאכזבות. לא נותרה עוד שום ברירה לפני ראש הממשלה והאחיתופלים שלו, אלא לבקש פגישה עם הנשיא, כדי להגיש לפניו את התפטרותו. על כגון דא ניתן לומר, כי מר רבין אולץ להתפטר מרצונו החופשי. אבל מדוע בלילה? ראש הממשלה היוצא פגע בטעם הטוב, בהכריחו את נשיא המדינה להמתין לו עד שעה קרובה לחצות. מדוע אי אפשר היה לקיים את הפגישה החשובה ביום ג' בבוקר, בשעה אנושית, למשל, בין שמונה לתשע? מה צריך, או עלול, היה לקרות במשך הלילה? אן תשובה לשאלות אלו אלא ליודעי רזין ממלכתיים. לכן מותר להעלות השערה, על פי השכל הישר.

העצה הרעה לערוך קלקול-חצות אצל נשיא המדינה ניתנה, לפי כל הסימנים, על ידי מומחינו ירום הודם ליחסי ציבור. מישהו, בוודאי, לחש למר רבין, כי אם יבקר אצל ראש המדינה בשעות הבוקר של יום ג' בשבוע, לא יתפרסמו דבריו הממלכתיים והערכיים בעיתוני הצהריים וגם באמריקה לא ייראו ולא יישמעו. ההבדל בין הזמניםבשתיה ארצות הוא של שבע שעות. לחש אחד היועצים על אוזנו של מר רבין והבהיר לו, כי בעוד אצלנו השעה היא 9-8, בארצות הברית הזמן הוא לילי מאוד, בערך 2-1 לפנות בוקר. במלים אחרות, אמריקה תישן שעה שראש הממשלה ירעיד לבבות; בזבוז כזה של שעת כושר לנאום רב-השראה בשביל העם האמריקני לא ייתכן כלל. אבל אם ראש הממשלה הולך למשכן הנשיא בין השעות 12-11 בלילה, הרי בארצות הברית מתקרבים מחוגי השעון לשעה 5-4 אחר הצהריים והכל, מעבר לאוקיינוס, ידעו, כי ראש הממשלה המפוטר דוגל בממלכתיות. כך קובעים "יחסי ציבור" את המהלכים הראש-ממשלתיים. לא יפה. ואפילו מכוער מאוד. הנשיא לא נוצר, כדי "שישתמשו" בו. יש להקפיד על כבודו של ראש המדינה.

עתה רוצה המערך כולו לפגוע בכבודו של הנשיא ולרוקן מכל תוכן את סמכותו, שהיא בלאו הכי מוגבלת ביותר. חוק יסוד: הממשלה, בסעיפו ה-25, קובע, כי עם התפטרות הממשלה  " י פ ת ח "  הנשיא (לשון חיוב משפית לגבי פעולה שיש לעשותה, על פי חוק הפרשנות, במהירות האפשרית) בהליכים, הקבועים בסעיפים אחרים של החוק, להרכבת ממשלה חדשה. על פי סעיף 11 של אותו חוק נפסקים הליכים אלה (רק) עם קבלת חוק התפזרות הכנסת. מה רוצים חכמי המערך לעשות, כדי להערים על החוק, כפי שהערימו על חברם שמעון פרס? הם מנסים במהירות בלתי אפשרית להעביר את חוק התפזרות הכנסת, כדי שהנשיא לא יוכל למצות, על פי סמכותו, את החובה המוטלת עליו ולהגיע להרכבת ממשלה שתישען על אמונו של רוב חברי הכנסת.

אם הנשיא יתחיל בהתייעצויותיו עם הסיעות הפרלמנטריות ביום א' הקרוב (יש להביע צער עמוק על הדחייה הבלתי מוצדקת של ההליך החוקי הזה ולו חוק ההתפזרות היה מתקבל באותו שבוע, אז מה עשה והועיל הנשיא? הוא אפילו לא הספיק להטיל על חבר כנסת את התפקיד להרכבת ממשלה. כל ההתייעצויות, היו לשווא; סמכותו של הנשיא, היתה, למעשה מתבטלת; משרתו הרמה מושפלת.

לפתע החלו מר רבין ויועציו למהר עם התפזרות הכנסת; והעמדת הפנים שלהם נמשכת. הם,  כביכול, יזמו את החקיקה לקיום בחירות חדשות. האמת הידועה להם היטב, היא, כי זוהי יוזמת הליכוד. מונחת בנשיאות הכנסת, חודשים ומעלה, הצעת חוק להתפזרות הכנסת, הכוללת את התאריך של ה-3 במאי 1977 כיום הבחירות החדשות. אפשר בהחלט לקבל הצעה זו, אפילו מתוך שינוי מוסכם של תאריך הבחירות, במשך חודש מאי. מדוע צריך מרכז מפלגת העבודה להחליט, ואפילו פה אחד, על הגשתה של הצעת חוק כזו, אם היא ישנה?

ברור, כי המגמה היא לפעול בצ'יקצ'קיות, כדי לטרוק את הדלת בפני הנשיא, כדי למנוע ממנו את הפעלת סמכותו. אם יתקבל בחופזה חוק התפזרות הכנסת, יהיה מר רבין לראש ממשלת מיעוט, אשר אי אפשר לא לבלוע אותה. ולא להיפך – איזו רבותא!

מאחורי מגמה פסולה זו עומד שוב הפחד מפני כישלון. כפי שמר רבין נמלט מהבעת אי האמון בכנסת אל ההתפטרות הכפויה, הלילית, לפני הנשיא, כך אין הוא רוצה אפילו לקבל מידי הנשיא את התפקיד להרכיב ממשלה ישנה, פן ייכשל, פן יהיה עליו להודות, כי אין הוא מסוגל בימים אלה, לקבל את תמיכתם של רוב חברי הכנס. על פי החוק, אם מר רבין ייכשל במשימה זו, או אם יסרב, מלכתחילה, במשך שלושה ימים לקבל על עצמו את תפקיד ההרכבה, רשאי הנשיא  להטילו על חבר כנסת אחר, לאו דווקא ממפלגת המיעוט הראשונה. אפשרות כזו מדירה את שנתם של אנשי המערך; מונופולין אחד עלול כבר להישמט מידם! לכן אין הם מהססים לפגוע במעמדו של נשיא המדינה ובלבד שמר רבין לא ייאלץ לומר, כי אין ביכולתו להרכיב ממשלה וחבר כנסת, שלא מקרבם, לא  יקבל מידי הנשיא את התפקיד לנסות ולהרכיב ממשלה.

הליכוד לא ייתן יד ליחס מחפיר כזה לחוק ורוחו, לנשיא וכבודו. ברור לכל, כי לא נצטרך לדחות את הבחירות המוקדמות בחודש מאי אפילו ליום אחד נוסף, אם חוק התפזרות הכנסת יתקבל במשך שבועות מספר. לא כן היה המצב, לו למשל, היינו הולכים לקלפי בחודש פברואר; במקרה כזה היינו חייבים לקבל את חוק ההתפזרות מיד והנשיא וכל אזרחי המדינה, היו מבינים, כי אין דרך אחרת אם רצים לקיים, במועדן, את הבחירות לכנסת. אבל אם הבחירות הללו עומדות להתקיים במחצית השנייה של חודש מאי – מה הריצה הזאת לקבלת חוק ההתפזרות? הכל אפשר לעשות בניחותא. בחירות במאי, מצד אחד, ומיצוי ההליכים להרכבת ממשלה, שתיהנה מאמון הכנסת, מאידך גיסא, ובמקביל. מקווה אני, כי גם סיעות אחרות בכנסת הבינו בינתיים את מגמת המערך, ויחד אתנו יסכלו את מזימתו, הסותרת הליכים דמוקרטיים תקינים.

ב.

לטווח ארוך יותר מנסה ראש הממשלה הנופלת "להשתמש" בנשיא אחר. בשעתו תכנן מר רבין ביקור בוושינגטון בחודש פברואר או מארס 1977, כלומר זמן קצר לאחר כניסתו של מר קארטר לתפקידו בבית הלבן.

אני מבקש לציין, כי לו הבחירות היו מתקיימות כחוק, בנובמבר, ומר רבין היה עומד בראש ממשלה, הנהנית מאמונה של הכנסת, לא היינו אומרים מלה נגד ביקורו המתוכנן אצל הנשיא החדש של ארצות הברית. נהפוך הוא. היינו מאחלים למר רבין הצלחה בשליחות החשובה  לארץ הידידים. אבל בינתיים חל מפנה. פרץ משבר ממשלתי. הקואליציה נתפרקה, אפילו הליברלים העצמאיים רוצים הפעם להיות עצמאיים – מכל שותפות בממשלת הכשלה. מסתבר, שרק בית המשפט (!) יוכל להחזירם לקבינט ממנו הם נסים כל עוד רוחם באפם. מר רבין אינו מייצג כיום אלא חמישים חברי כנסת מתוך מאה ועשרים. הבחירות עומדות להיערך בחודש מאי. כלומר, סמוך ביותר לתאריך הביקור המתוכנן באמריקה, או להיפך, הביקור הזה עומד להתקיים בסמוך לבחירות בישראל. קצת הבנה וטקט היו מחייבים את ראש הממשלה, אשר איבד בין-לילה את אמונו של בית הנבחרים, להודיע ביוזמתו כי הוא לא יצא לאמריקה לפני הבחירות בישראל. מי לא יבין, או לא יטען, משני עברי האוקיינוס, כי ביקור כזה של נציג ללא סמכות, נערך, כדי לנסות להשפיע על הבוחרים בארץ ישראל?

אין ספק, כי אם מר רבין יתעקש, למען "יחסי הציבור" שלו, לבקר באביב הבא בוושינגטון, הוא יביך גם את מארחיו האמריקניים. הם ידעו, כי כעבור זמן קצר תהיינה בחירות בישראל, ואולי יהיה לה ראש ממשלה אחר. האמריקנים מנוסים בחילופי שלטון, אחת התופעות היפות ביותר של הדמוקרטיה. הם, בוודאי, ישאלו, מדוע צריך לכפות עלינו הזמנה מרצוננו החופשי לראש ממשלת מיעוט בישראל, שאולי יועבר לאופוזיציה פרלמנטרית, על פי הכרעת הבוחרים? כלום לא יכלו הישראלים לחכות עם ביקור עוד כחודשיים בלבד? על סדר היום של יחסי אמריקה-ישראל אינו עומד שום עניין המחייב ביקור בוושינגטון, דווקא במרץ ולא בסוף מאי או בראשית יוני.

מר רבין, לו היה בעל שיקול טוב, היה צריך להיות הראשון ליזום דחיית ביקורו, שתוכנן בתנאים מדיניים שונים לחלוטין. הוא נחשד בהתערבות במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית. הוא גם בדיעבד הביע נוסטלגיה לימים, שבהם ד"ר קיסינג'ר היה בבית הלבן או במחלקת המדינה. מר רבין הכחיש – לעתים היו הכחשותיו חסרות כושר שכנוע – כי הוא העדיף, בדברים ובמהלכים, מועמד אחד על משנהו לנשיאות ארצות הברית. הוא, אפוא, חייב להיזהר שבעתיים מליצור רושם כי בקרוב יצא  "לגייס את אמריקה" לצדו. אנחנו, אזרחי ישראל, לא התערבנו, ולא רצינו שמישהו בשמנו יתערב, בבחירות באמריקה; גם בכך דרושה הדדיות. אל לו למימשל האמריקני, על ענפיו, להתערב בבחירות בישראל. בני חורין הננו. בעצמנו, על פי שיקולינו, נבחר את הפרלמנט שלנו, ועל ידו, את ממשלתנו. אבל אם מר רבין ייסע לוושינגטון לפני הבחירות המוקדמות לכנסת, הוא ממש יזמין התערבות כזו. אין לדעת, אם הדבר יעזור לו; אבל עצם ההזמנה: השפיעו על הבוחרים בישראל לצד מסוים במערכה – חומרה רבה בה.

הדיבור על כך ש"ממשלת מעבר" – אין זכר למושג זה בשום חוק מחוקי היסוד – היא אפילו "יותר חזקה" מממשלה תקינה אינו אלא פטפוט המלמד על בורות. אמנם כן, בשעתנו הצענו, כי, כמקובל במדינות אחרות, יהיה כתוב, שממשלה הממשיכה לכהן לאחר התפטרותה תטפל בעניינים שוטפים. הצעתנו הצודקת לא נתקבלה. אבל לחוק יש לא רק אות אלא גם רוח. ממשלת מעבר, בייחוד אם היא במיעוט בבית הנבחרים, צריכה מיוזמתה היא להימנע מהכרעות בעניינים שאינם שוטפים. בסופו של דבר, יכולה הכנסת לקבל החלטה המבטלת את צעדיה של ממשלת מיעוט. אם יהיה צורך, נשתדל להוכיח לאלה שאינם יודעים, מה כוחו של פרלמנט במדינה חופשית כלפי ממשלה המועלת בתפקידה, המצומצם, שמולה מתייצב רוב חבריו. היו דברים מעולם אצל המתוקנים שבהם – וגם אצלנו.

ג.

בעוד מספר חודשים בבלד ייקרא העם לבחור, מי ינהל את ענייניו בארבע השנים הבאות. מחשבת ההשתלטות המונופוליסטית עדיין קיימת במערך. הגברת מאיר הנכבדה אמרה לחבריה, כי "אין לנו למי למסור את השלטון". בקיצור, השלטון הוא נחלתה הפרטית של –מדוע לא לשוב לשם הידוע? – מפא"י, לו היה למי למסור אותו... תסביך הבעלות הזה של מיעוט שתלטני, מתפורר. בדורות הקודמים יצאו אנשים אף למתרסים, למען הכלל הגדול, כי מקור השלטון הוא העם, ממנו הוא בא, לו צריך למסור אותו והוא הקובע בידי מי יהיה, לתקופה מסוימת. מושגי היסוד הדמוקרטיים מטושטשים בלבם, או בראשם, של אלה שהתרגלו לשלוט.

האומה צריכה להוכיח, כי יש לאל ידה לשים קץ לתסביך החנקני הזה. כבודם של אזרחים בני חורין ומהותה של דמוקרטיה מוטלים על כף המאזניים במערכה האביבית, הבאה עלינו לטובה. יש ללמד את קבוצת השליטים חסרת ההבנה והאחריות כי הם שליחי מפלגה ולא בעלים של מדינה.

המערכה הבאה תיתן את הסיכוי להחליף מימשל כושל בממשלה דמוקרטית טובה.

אבל על כף המאזניים מוטל הרבה יותר. ממשלה זו, הגרועה מכל קודמותיה, מסכנת את עתיד האומה. לילדינו אנו דואגים. מדיניותה לגבי ארץ ישראל היא הרת סכנות. היא עלולה להביא עלינו, על ידי מסירת יהודה ושומרון לשלטון זר, הרס הביטחון הלאומי, שפיכות דמים נוראה, חיסול הסיכוי לשלום. תחת ממשל רבין נהרס והולך כל תא חברתי. המשק, כפי שאמר שר האוצר, הוא על סף התהום. האינפלציה דוהרת ואוכלת כל תוספת שכר הניתנת לעובדים. הכל שובתים, ובור אין. כבר החלה אבטלה ניכרת, שהיא סכנה רבה לחברה כולה. בכל השטחים האלה יש לתקן, לשנות, לפתוח בתקופה חדשה.

כזאת היא גורליות המערכה. אנחנו נעלה בפני הציבור שני נושאים עיקריים: מדיני-ביטחוני וחברתי-כלכלי-מוסרי. הא בהא תליא. אם נקיים את זכותנו לארץ ישראל, יש תקווה טובה לא רק לביטחון אלא גם למשטר חיים נאה; וכן להיפך, אם נקים משטר פנימי טוב, נוכל לשמור על ארצנו ועל הסיכוי לשלום שיבוא.

באמונה זו נצא אל הציבור במצע שקול ובהסברה רצינית, ואם ייתן בנו אמון לעשותנו למפלגה הראשונה בבית הנבחרים, נרכיב ממשלה שתיטיב עם האומה בכל שטחי התחומים.