מול איומים מחודשים במלחמת אחים, שאלות ואזהרות ל"נאמני הישוב"

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א ניסן התש"ז, 1 באפריל 1947
מתוך:
במחתרת כרך ג' ע"מ 48-50
נושאים:
מחתרות - אצ"ל, סזון, תנועת המרי. אישים - דוד בן-גוריון. מורשת ישראל - מלחמת אחים. זכויות אדם - עינויים. משפט - עליונות המשפט
בידיעה זו אשר פורסמה בעיתון "חרות" מפנה מפקד האצ"ל להגנה ולסוכנות היהודית שאלות על מעשיהם, אשר מובילים למלחמת אחים. בגין מדגיש כי אין המחתרת רוצה במלחמת אחים אך אם המחתרת תצטרך היא תתגונן מפני ותשיב לה מידה כנגד מידה. כרוז זה פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 מול איומים מחודשים במלחמת אחים[1] שאלות ואזהרות ל"נאמני הישוב"

פנה פניתם אלינו בשאלות. אף אנו נציג לכם קבל-עם שאלות מספר:

כמה יהודים נתרסקו והורדו שאולה בגלל טעותכם בפצוץ האניה "פאטריה?"

כמה יהודים הסגרתם לפני שנתיים בידי הבולשת הבריטית?

כמה יהודים "יעצתם למשעבד" להגלות למחנה אריטריאה?

מכמה משפחות עבריות גזלתם לשנים את ראשיהן, בניהן, את לחמן?

מי הרג את השוטר ברגר בראש חוצות ומי צווה להתלחש כי "הפורשים" הרגוהו?

מי הרג את שני הקצינים הבריטיים ליד רמלה ומי צווה להתלחש כי "הפורשים הורגים למען ספורט?"

אכן, זהו אחד ההבדלים בינינו.

אנחנו מקבלים תמיד אחריות פומבית למעשינו - ואם טעינו, לא נבוש להודות בטעותנו. לא לכתבי חוץ, כי אם לכל העתונים העבריים הודענו, כי שני החברים שלנו, שהוטל עליהם אחרי התקפה מוצלחת על צנור הנפט הבריטי לפוצצו בנקודה נוספת, פגעו בטעות - שאין איש חפשי ממנה - בצנור מים צדדי.

ואתם? -

שקרתם וספרתם, כי הספקת המים לקרית חיים הופסקה לחדשים רבים, אף על פי שהיא לא הופסקה אפילו ליום אחד.

הפכתם את המקרה למקור הסתה פרועה וכאנשי אגרוף פשיסטיים התפרצתם לבתיהם של אחד-עשר אזרחים, שאין להם קשר לא אתנו ולא עם המקרה עצמו, והכיתם אותם עד זוב דם, שברתם רגליהם וידיהם והתעללתם בהם באכזריות איומה.

מי נתן לכם את הסמכות לתעלולים אלה?

איזה בית-דין דן אחד-עשרה אזרחים עבריים לעונש קבוצי של שבירת אברים?

ולאחר שעשיתם מעשה נבלה אחד, הוספתם עליו פשע שני. פרסמתם בעתונים, כי הללו - קרבנות שנאתכם ועוורונכם-"שותפים הם לפצוץ הבאר", כלומר:

בולשת בריטית - קחי אותם!

כך אתם מנסים להכשיר את הקרקע למלחמת אחים; כך אתם מחנכים את הצבור למלשינות.

אך דעו גם דעו: שנת תש"ד אינה שנת תש"ד.

אז הכיתם אותנו, חטפתם, עיניתם, הסגרתם בידי הבולשת.

ואנו הבלגנו, חרקנו שן ולא הגיבונו. כי חזינו את יום ההתפכחות וייחלנו ליום, בו תקום האחדות הלוחמת.

אחדות זו קמה, מפני שלא הססנו להושיט לכם יד. אך אתם שמתם אותה לאל על-ידי בהלתכם ועריקותכם ובמקומה הנכם עומדים להקים "אחדות-לוחמת" - רשמית או אובייקטיבית - עם המשעבד, עם הבולשת הבריטית, המשפשפת ידיה בקראה את כרוזיכם, המצפה שמלאכתה תיעשה בידיכם.

עוד אמש נצלתם את מלחמתנו, כדי להשיג מידי המשעבד תוספת של אלף סרטיפיקטים ולהריע על נצחונכם.

היום, לאחר שהמשעבד השיב את פניכם ריקם, בהיותו בטוח, כי בלאו הכי תנסו לדכא את המלחמה, הנכם כבר מתכוננים למלחמת אחים טמאה.

אנו איננו רוצים במלחמת אחים. אין לנו ריב אתכם. מלחמה לנו באויב הבריטי הגוזל את ארצנו, המשמיד את עמנו. אך אם תתקיפונו - נתגונן. איננו מאמינים עוד שאתם, המנהיגים המבוהלים, תחזרו למלחמה. על כן נלחם לבדנו. עד הסוף. עד טפת דמנו האחרונה. עד הנצחון. אל תקוו ואל יקווה האויב, כי אם תכניסונו למערבולת פנימית, נעזוב את המערכה האמיתית. לא. החלוץ יוסיף להכות באויב, להכות כפי שהוא, האויב, מכה בעמנו שותת הדם: בלי רחמים. והמאסף יעמוד נגד התקפותיכם הבוגדניות.

על הורדת כרוזים נשיב בהורדת כרוזים.

על אגרופים נשיב באגרופים.

על אלות נשיב באלות.

על חטיפות נשיב בחטיפות.

על כל מעשה איבה שלכם נשלם לכם כגמולכם.

וזכרו: אנו נלחם באשר בלבנו מקוננת הכרה, כי זוהי מלחמה על עצם קיומה של האומה, שאתם הפקרתם אותה בידי הסרדיוטות של בווין.

אנו מוכנים בכל רגע לתת את נפשנו על אמונתנו. אותנו לא תכריעו ברדיפות. אם אחד יפול - עשרה יקומו במקומו. את מטרתכם לא תשיגו.

אך קלון תמיטו על ראשיכם, קלון לדורי דורות, על שהצתתם בתוככי ציון הנצורה את האש האוכלת של מלחמת אחים במקום לשאת את האש הקדושה של אחוות אחים במלחמת המצווה לשחרור המולדת וגאולת העם.

ראו, הזהרנוכם.


[1] בימים ההם תבע מר בן-גוריון להפעיל את "כל כח הישוב" כדי לחסל, לדבריו, את "ארגוני הטרור".