מהגמוניה למטרופולין

מהגמוניה למטרופולין
היסטוריון הגולה, דובנוב, יצר את התיאורה של ההגמוניה הנודדת בחיי עם ישראל, מדי תקופה בתקופה, מוקם, באחת מתפוצות הגולה, מרכז חמרי או תרבותי המקרין על הקיבוצים האחרים; עד שבא החורבן הבלתי נמנע, ומעביר את נקודת הכובד לאיזור גיאוגרפי חדש. כך נדד, מיום החרבת העצמאות העברית, כתר ההנהגה הרוחנית מקידמת אסיה לספרד, לארצות השפלה, לחבל הריין, לפולין, לאוקר- אינה ושוב לאירופה המערבית וחזרה לאירופה המזרחית וכו'. כיום הננו עומדים בפני החזיון של סגירת המעגל ההיסטורי, שהקיף, קרוב לאלפיים שנה, את כל כדור הארץ. ההגמוניה בחיי העם עברה למקור יצירתו ולמקום יציאתו. הכתר הנודד הוחזר ציונה.
אך מאיזה מין היא ההגמוניה הזאת? האם רק בשטח התרבותי משפיעה ארץ-ישראל על קיבוצי העם המפוזרים? האם התגשם חלומו של אחד-העם, האיש, שהעמיק חשוב אך קצר הראות, שלא האמין בגאולה ולכן לא חזה את החורבן? האם הספר העברי, ובית-הספר העברי, הם המפיחים בתור שכאלה רוח חיים בקרב המוני העם בגולה הדוויה או השבעה?
לפנינו צרור עתונים שונות לשונותיהם, אך שפתם אחת. בטוניס, בלונדון, בבואינוס-איירס. בניאפולי מופיעות גלופות של עתוננו הקטן, נשמעות סיסמאות הקרב שלנו וקול עובר מקצה הארץ עד קצה: ציון לוחמת למעננו, קומו לעזרת ציון הלוחמת. ועל העתונים היהודיים, הבאים מכל קצווי תבל, נוסף צרור עתונים רוסיים. לא ה"אייניקייט" האידישאי הנקרא על-ידי יהודים ספורים בברית- המועצות; ה"פראוודא", ה"איזווסטיה", ה"קרסנאייה זוויזדה", הנקראים ע"י מיליונים יהודים ברחבי המעצמה האדירה. זו הפעם הראשונה אחרי 25 שנה, שעתונים אלה מקדישים מקום ניכר לארץ- ישראל, או ביתר דיוק, למאורעות בארץ-ישראל. הנה כותב ה"פראוודה" מיום ה-1 בינואר 1946:
"המאורעות בארץ-ישראל נמשכים. רדיו פריס מסר הודעה מלונדון, שלפיה החליטו השלטונות הבריטיים לבצע בארץ-ישראל פעולה מקיפה בהשתתפות הצבא והמשטרה. במשך 24 השעות האחרונות נאסרו אלפים איש. דנים בשאלת הגירוש של אישים מסויימים. תגבורת הוחשה לתל-אביב ולירושלים, באזור בו, כפי שמניחים, מסתתר ראש הארגון הצבאי העברי, מבוצעים חיפושים מדוקדקים".
והנה כותב ה"איזווסטיה" מיום 22 בינואר ש. ז.
"רדיו לונדון הודיע אמש, כי בליל ה-19 לחודש נשמעו בירושלים כמה התפוצצויות. בכל הארץ הופסקו שידורי-הרדיו. במרכז ירושלים נשמעה במשך שתי דקות אש תותחים. בהודעה שניה מסר רדיו לונדון, כי במרכז ירושלים התקיימו התנגשויות עם עברים מזויינים. קבוצת עברים התקיפה את חברת החשמל. חלק של קיר בית-הכלא המרכזי ניזוק כתוצאה של התפוצצות, בהתנגשויות נהרג יהודי אחד וארבעה נפצעו קצין בריטי אחד וקצין משטרה אחד נהרגו. קצין משטרה אחד נפצע".
כאמור, קוראים את הדברים האלה מיליונים יהודים, רבים מהם לא שכחו; אך בלב רבים השכיחו את ציון וירושלים. כשנשאל צעיר עברי ברוסיה, משכיל ונחמד, האם הוא יודע משהו על ארץ-ישראל, השיב: כן, למדתי על הארץ ההיא בספר הגיאוגרפיד שלי... עתה מופיעה בפניהם בפני הדור של שחיטת קיוב והגנת סטלינגרד, ארץ- ישראל בהוד מלחמתה למען החופש, למען הצדק, למען העם הדווי באשר הוא שם. מהי בשורה זו בשבילם, יודע רק מי שראה אותם בענים. וכך בודאי דובבות השפתיים הרועדות: ארגון צבאי עברי, מלחמה עברית, יש דבר כזה; יש לנו דבר שכזה...
כך מתלכד העם כולו, על מיליוני בניו, סביב ארץ מכורתו, וצדק העתון ההוא, המופיע בלונדון האויבת, בכתבו:
"בשביל יהדות הגולה, ההתקוממות בציון היא כקול תרועה, הדורש לאחד את כל כוחותיה, להקים את המוסדות ואת המכשירים הדרושים, כדי להעביר את שרידי העם לארץ-ישראל, שאת שעריה מנפצת ההתנגדות העברית".
...ברוכה היי ארצנו וברוכים בניך הלוחמים. בדמך החיית את העם המפורד; דמך הוא המאחד לשלמות אחת את פזורי ישראל; מדמך יוצא קרן אור, המפזר, בכל פינות העולם, את חשכת הגולה, את חרפת השעבוד. לא "מרכז רוחני" את, אלא אם-מולדת, אם- אוהבת, המוכנה להקריב את הייה, למען הציל את ילדיה. וכשם שרכשת בדמך את כתר ההגמוניה הרוחנית, כן תזכי עוד בימינו להיות לארץ המטרופולין של עם עולם.
כי זה יעודך מאז ועד עולם.