מדברי השר מ. בגין, בעצרת הזדהות עם יהודי ארצות ערב
היהודים מארצות האיסלאם יירשמו בתולדות האומה בין גדולי הבונים של ארץ-ישראל. מאז שב למולדת עברה עליהם מנת קשיים בקליטה שכמוה לא ידעו שבי ציון מימי הביל"ויים ועד לשנות הששים של מאה זו. ידע כל עם ישראל הוקיר את חלקם של אחינו מארצות ערב בבניין המולדת.
המעטים שנותרו במדינות הערביות נרדפים על צואר. זהו ייצר הנקמנות הברברי של הרודנים בקהיר, בבגדד ובדמשק, על תבוסתם בנסיונם להשמיד את ישראל. ואנחנו את אחינו לא נעזוב ולא נשלים עם גילוי חודש של נאציזם – הפעם במזרח התיכון. שנות השלושים והארבעים, בהן היהודי הופקר לרדיפות, להפשלה ולהשמדה חלפו לבלי שוב. מדינת היהודים תגן על כל יהודי נרדף, באשר הוא עדי שובו למולדת, בה יחיה כבן-חורין.
בעצרת האו"ם נתקבלה החלטה על שיגור שלושה נציגים לארץ-ישראל כדי לעמוד על מצבה של האוכלוסיה הערבית בשטחים הגאולים של מולדתנו. יש לזכור כי אין החלטה זו, על פי מגילת האו"ם עצמה, אלא המלצה בלבד; שום מדינה ריבונית, חברה באו"ם, אינה חייבת לבצע המצלה מעין זו. הדבר הוכח שוב גם על-ידי עמדתה של בריטניה. העצרת קיבלה, ברוב עצום, החלטה, לפיה חייבת בריטניה להעביר לריבונותה של ספרד את הסלע של גיברלטר. ממשלת לונדון הודיעה מיד כי אין היא מעלה על הדעת להוציא אל הפועל את ההמלצה הזו.
קל וחומר – אנחנו. ממשלת הליכוד הלאומי הודיעה כי לא יתקבל נציג או"ם בשטחים המשוחררים אלא אם כן יוטל עליו, ויאופשר לו, לבדוק את מצבם של היהודים בארצות ערב. התנייה זו אין פירושה שיש לנו מה להסתיר בפני העולם. נהפוך הוא. היהודים נרדפים על-ידי הערבים בארצותיהם; הערבים אינם נרדפים על ידי היהודים בארצם שלהם. אולם, וויתור על התנאי לא היתה לו אלא משמעות אחת: הפקרת אחינו. ואנחנו לא נפקירם. בעמתה זו של ממשלת הליכוד הלאומי – גם נוכח החלטת העצרת – לא חל, והריני בטוח כי לא יכול, שום שינוי.
