מדברי השר בגין בארוחת הצהרים לכבוד מר מוריס פור
מדברי השר בגין בארוחת צהרים לכבוד מר מוריס פור
הרינו מברכים אותך, אדוני השר, כידיד ותיק ומסור של עמנו וארצנו. עם ידיד כזה אפשר לשוחח בכנותגם אם השיח מכאיב. אי אפשר, אף אסור, להכחיש, אדוני, כי היחסים המדיניים בין צרפת לבין ישראל נמצאים במשבר עמוק. הדבר החל לפני למעלה משמונה חדשים, בימים בהם אנחנו כאן, מוקפים ע"י אוייבים אשר לאחר הקמת מכונת-מלחמה אדירה בכל שלש החזיתות הכריזו בגלוי urbi et orbi, לא ברכה, אלא את קללת האיום הישיר להכחינו – לפתע הוכרזה נוטרליות בפריז. נוטרליות במצב כזה! איך יכול מאן-דהוא להיות נוטרלי בנסיון לשוב ולבצע את פשע השמדת-עם לבין מאמץ למנוע את ביצועו?
לימים, הפכה נוטרליות זו, אם מותר לי כך לומר, מאד חד-צדדית, בשטח המדיני והצבאי כאחד.
לאחרונה שמענו מבירת האורות הגדולה את קולה של בגדד. היינו תמיד רגילים לשמוע מפריז את קול החרות, השיוויון, האחווה; הידידות האמיתית. והנה לפתע שמענו מאורח רשמי בארצכם מלים של שנאה, של שיטנה חסרת מעצורים, כנגד כל הערכים האנושיים אשר הוכרזו הן על ידי צרפת והן על ידי "ידידתה ובעלת בריתה" – העם העתיק והאומה הצעירה – ישראל.
אנו מדברים על כל תופעות אלו שהן מוזרות בעינינו וכמעט בלתי ובנות בכאב עמוק, הסיבות הן מובנות. אנחנו אוהבים את צרפת. אנחנו מאמינים בצרפת. אוייבים לנו; דרושים לנו ידידים. אנחנו סמכנו על ידידותה של פרת. ואף-על-פי-כןאו דווקא משום כך, אנו מאמינים בכל לבנו כי משבר זה הוא בר-חלוף. הוא יעבור. והידידות הכנה וברית האמת בין עמינו וארצותינו שמקורה אידיאלים משותפים תחודש במלוא זוהרה.
