לשמולאנות מותר הכל

לפני זמן מה, הכריז פידל קסטרו ,כי הדמוקרטיה פשטה את הרגל, כי אין בבחירות בין מפלגתיות , כי אין זכות קיום לעיתונות חופשית. יש להניח , כי לו הכרזה משולשת זו היתה באה ממדריד , הכל היו רואים בה ביטוי מובהק להשקפתה של הפלנגה ,של הפשיזם הספרדי : לו היא היתה מושמעת ברומא , היו בודאי , הבריות אומרים , כי לפנינו תכניתו של הניאו פשיזם האיטלקי. אבל שליטה של קובה הוא מרכסיסט ולליניסט, או אם להיזכר במקף המפורסם, מרכסיסט –לניניסט.במילה אחת הוא שמאלני.
אם קאסטרו הורס ,או שולל, את יסודותיה של החרות האנושית ,אין איש מוחה בידו. לא רק הבנה שותקת. היא אינה יכולה אחרת. רבל גם העיתונות החופשית ,במדינות הדמוקרטיות ,אשר אותן דן קאסטרו לכלייה, לא הוקיעה את דבריו. אף היא החרישה , כפי שיכולתי לקבוע , בבקשי לשוא ,במשך ימים מספר ,את תגובתה לאחר פרסום דברי ההגות העמוקים של המרכסיזם-לניניזם הקובאני. .
מנין סלחנות כללית זו? מקורה הראשון הוא ההרגל. מאז המאה השמונה עשרה ,בגלל סדר ישיבה ,מקרי , לימינו ולשמאלו של היושב ראש ,באולם האסיפה הצרפתית ,המהפכנית ,נאמר ונתקבל כי ימין הוא שמרני ושמאל קדמתי. במחצית המאה התשע עשרה , ביחוד לאחר הופעת המניפסט הקומוניסטי של מרכס ואנגלס ,ניטלה אדרת השמאל ועמה כתר הקידמה ,על ידי המרכסיסטים או הסוציאליסטים ,שקראו לעצמם ,בלי ענוותנות יתרה ,מדעיים. בראשית המאה העשרים ,בעקבות ההפיכה הבולשביקית , טענו הקומוניסטים , כי הם הנציגים האמיתיים או היחידים, של השמאל ופרוגרס. בימינו נשמעת טענה זו מפי הסינים ,המאואיסטים.השמאל החדש ,כמובן , תובע לעצמו מונופולין מוחלט על שתי מושגים אלה.כך התרגל האדם , במשך כמאה ושמונים שנה , למחשבה, כי אין להפריד ביניהם. ואם בקידמה מדברים , מי יאמר לשמאלנים מה לעשות, אפילו הם קוברים את הדמוקרטיה, מפזרים מפלגות , מחסלים עתונות – ממש כמו הפשיסטים ? .
עצלות מחשבתית , טבעית ,היא הגורם השני , המוליך לסלחנות המתמיהה. אין האדם נוטה ,ע"י מאמץ יזום , "להתגרל". (עלי מיד לבקש את שלושת הידידים ,המעתיק, הסדר והמגיה לא לתקן את המלה שהושמה ,במשפט הקודם ,במרכאות כפולות. לא טעיתי. אסביר את השיבוש מחוץ לסוגריים). קראתי את ספר המכתבים והכתבים לאבשלום פיינברג, זכר גיבור לברכה. נפעמתי לא רק מתוכן הדברים המופלאים אלא גם מן העברית החדשה ,האדירה ,בה הם נכתבו ,לפני ששים שנה ומעלה. אבל בתוך שפע הביטוים הקולחים ,מצאתי את המונח המלאכותי. כאמור : "להתגרל" היפוכו של "להתרגל" . אין זאת, כי בימים ההם עדיין לא נתקבל על הכל המושג במובנו הכולל, שהוצע , כמסופר ,על ידי איתמר בן אב"י לבן יהודה אביו: להיגמל. כדי לבטא מושג זה ,הפכו אבשלום ובני תקופתו ,או סביבתו, את סדר האותיות במונח : להתרגל. כך הוא שואל את בחירת ליבו : האם כבר התרגלת ? ההמצאה הלשונית הזאת לא נתקבלה , כמו למשל , העידכון של ימנו: היא נשכחה לחלוטין : יתכן כי, אלמלא מכתביו של פיינברג, לא היינו יודעים עליה כלל. בראשית המאה ,בין חדרה לזכרון , עדיין לא התרגלו להיגמל. אבל בימינו , בין יבשת ליבשת ,אין נגמלים מהרגל. שמאל משמע קידמה.כך מוסיפים אנשים לחשוב. מאז זוהו שתי המושגים ,בשעתם, במידה של צדק ,חלו תמורות יסודיות משני צידי הישיבה ,או העמידה ,או ההליכה. אנשים ,אשר ,על פי השיגרה ,ישיוכו "לימין" עשו מהפכות מקדמות עמים והעלו רעיונות, שהטיבו עם האדם, גאלוהו או הצילוהו מעבדות ,הצעידוהו קדימה. נזכיר שמות ספורים. לינקולן, ד'ישראלי, הרצל ,נורדואו ,זבוטינסקי, רזוולט ,צ'רציל, דה גול. ואף לפני המהפכה הצרפתית ,עם מירבו ולפייט ,כלום להיא אנשי קדמה גפרסון ופרנקלין ? כל אלה לא היו "שמאליים" כלל. ההיפך קרה במחנה השני. אין עוד מקדם אלא מסיג אחור. אין הוא כובש חרויות אלא מבטל אותן. אין הוא מטהר מידות אלא משחית אותן. אין הוא מתקין דמוקרטיה אלא רומס אותה. נתבונן ,נראה ונדע. .
מה נתנה לרוסים הרודנות הקומוניסטית ? ודאי , אין להכחיש ,כי במשך יובל שנים קם בברית המועצות תיעוש עצום. ההשכלה לדרגותיה ,אשר היתה ,בימי הצארים, מנת חלקם של מעטים בלבד , נרכשה על ידי המוני העם. הבנין ,בעיר ובכפר ,היה רחב מימדים. ההתפתחות הטכנולוגית <לא ברור> האם לא היתה באה לארץ רחבת הידים התפתחות זו ,או אף רבה ממנה ,ברפובליקה דמוקרטית ,בעכבות מהפכת החופש של פברואר 1917, שייכת להשערות המאוחרות. לפיכך, אין טעם להתעכב עליה . מוטב לפנות במישרין ,למציאות ולעיקר. ההישגים האלה , באיזה מחיר הם הושגו ? מיליונים אנשים , על לא עוול בכפם, גוועו ברעב,בפרך ,בחולי ובייסורים. השקר הגדול ,המתמיד והחוזר ,היה לשיטת ההסברה הרשמית היחס בין המדינה ובין האזרח הושתת על פחד והערמה. האלימות הממלכתית ,אשר לא היה לה במשך שלושים שנה תמימות ,שיעור או הגבלה, לא גברה על תופעות ,המוניות ממש,של גניבה שוד ורצח. השוויוניות היתה ללעג , השוויון לדמיון או לחלום. ההבדלים הקיומיים הם ,באופן יחסי ,עמוקים יותר מאשר בחברה לא קומוניסטית. מן החרות ,האנושית והאזרחית ,לא נותר אלא זכרה המעורפל. האדם היה להפקר בידי השלטונות ,בידי השרותים הנסתרים, מן הדמוקרטיה לא נשאר אפילו זכר. הרוסים יודעים מה הן בחירות, אין הם יודעים מהי בחירה.הם קוראים עיתונים ,הם אינם יודעים מהי עיתונות חופשית . שתי דורות חונכו על סגידה לרודן אחוז אימת החשד הרצחנית. הוא נקרא אבי העמים ומקור ההשראה לכל הטוב והנאצל בחיים. .
האדם הסובייטי המפורסם לא התעלה אלא ירד פלאים. הוא היה, מתוך כורח החיים, לכוזב מתמיד ביחסיו עם המדינה ,עם הממונה עליו , או עם חברו ,בעבודה ,עם שכניו ,אף עם בני ביתו. העמדת הפנים אינה יכולה להביא אלא להשחתת המידות. אמנם כן ,שחיתות איומה פשתה בברית המועצות תחת הקומוניזם. רבים ,כמעט כולם ,נדבקו בה,לאו דוקא מתוך,זדון אלא בדלית ברירה. צריך לחיות. וכל אחד רוצה לחיות קצת טוב יותר. .
את כל הרעות הללו, בלב האדם, בהתנהגותו, ביחסיו בינו ובין חברו ,הביא עמו הקומוניזם. הוא נושא עמו, ביחס לערכים אנושיים ,ריאקציה אפלה. אבל מוסיף לדבר גבוהה גבוהה בשם הקידמה. בשמה הוא מתיר לעצמו כל תועבה, לרבות הסכם עם הנאציזם לחלוקת איזורי השפעה ולשיעבוד עמים. .
סין רואה את עצמה יותר שמאלית מרוסיה. פקין עמדה על כך ,כי להודעה המשותפת של ניקסון וצו אן לאי יוכנסו משפטי התגר המהפכני, לאמור : בכל מקום בו קיים דיכוי ,קם מרי. מדינות רוצות בעצמאות אומות בחירות ,עמים במהפכה. במוסקבה אף לא עלה על הדעת לתבוע ,כי הסיסמאות אלו תהיינה חלק של הודעה משותפת עם מדינה קפיטליסטית כלשהי. סין פועלת ,בכל השטחים, על פי מחשבותיו של מאו טסה טונג. .
ודאי. משטרו של צאן קאי שק היה מושחת. תחת הרודנות החדשה אוחדה סין והתפתחה ,בתעשיה, בחקלאות, בתחבורה ואפילו בפיתוח הנשק הגרעיני .אבל כלום על משטר כזה חלם המורד סון יאן טסן ? הן בסין הקומוניסטית ,השמאלנית קמה סגידה לשליט ,אף גרועה ,או משפילה ,מזו שהיתה קיימת ברוסיה בימי סטאלין. .
יש לדעת להבדיל בין עבודת אלילים מסלידה ובין הערכה ,הניתנת לעיתים ,על ידי עם, או עמים ,לאדם ולפעלו. תומס קרלייל הסביר הערכה ,או אף הערצה כזו ,במידה האנושית הטובה של הכרת תודה. הוא הביא ,בין השאר את המשל של קרומוול. היו עליו דעות שונות ,לא רק בחייך אלא גם אחר מותו. המלוכנים עשו בו מעשה זוועה מחריד. הם הוציאו את עצמותיו מקברו ותלו אותן. אבל קרלייל קובע בפשטות, כי הוא ,קרומוול, "עשה רבות בשבילנו" ועלינו להכיר לו תודה. מכאן הערכה הקיימת כלפיו. את הכלל הזה אפשר להכיל על מדינאי ומדען, על רופא וממציא ,על כל מי שמיטיב עם אדם, או עם ציבור ,עם האנושות או חלק ממנה .הכרת תודה היא מידה נאה,היפוכה כפיות טובה. .
וודאי שמאו טסה טונג עשה רבות בשביל מיליוני סינים. אבל היחס שנקבע אליו ,באמצעי השפעה של שלטון טוטליטרי ,אינו של הערכה אלא של התבטלות מוחלטת. של השתחוות בפני אליל ,של נפילה על הפנים . הספרון האדום המכיל את מחשבותיו. נקרא לא רק ע"י סינים אלא גן על ידי תושבי ארצות רבות. אפשר למצוא בו דברים חשובים ,הנובעים מניסיון עשיר ,שנרכש במלחמה מהפכנית. אבל אשה לגלות בהם עמקות מיוחדות ,ספק אם היא תגיע אפילו לתחתיתו של הנהר הצהוב. לספר הקטן הזה ניתנה חשיבות בעיני מיליונים של סינים יותר מזו שהודבקה ל"קורס הקצר" של סטאלין. יש אומרים כי נתיניו של מאו צה טונג עושים מלאכתם ביד ימין דווקא ,בעוד בשמאלם הם מחזיקים את הספרון האדום. והן האיש אינו אלא בשר ודם. עדיין לא ידוע ,מה יחשבו ,או יאמרו עליו ,הסינים משילך בדרך כל בשר ודם. בנתיים סוגדים לו ,כאילו היה לא מדינאי ומצביא אלא עליון מכל אדם. גם אלילות כזו מרשים לעצמם או דורשים מזולתם ,השמאלנים, על אף הניסיון המצטבר ,ביחוד של דורנו. איבה קשה קיימת ,ומתפתחת ,בין סין ובין רוסיה , בין שתי המעצמות המרכסיסטיות – לניניסטיות. שתיהן מסתובבות ,יחד עם אמריקה במשולש העוינות ההדדית. פקין לא היססה כלל להודיע ,יחד עם וושינגטון, כי כל אחת מהן תתנגד <לא ברור> אין להטיל ספק ביחס לכוון העיקרי של ההתנגדות. הכוונה היא לברית המועצות ,למדינת אחות הקומוניסטית. כאשר פרצה המלחמה בין הודו ופקיסטן ,הוסיפו סין ורוסיה לעמוד זו מול זו תומכי פקיסטן הסינים השמיעו האשמות חמורות ביותר נגד ידידי הודו הרוסים ,כן להיפך. לו כסף היה לנו היינו צריכים לתרגם את הנאומים ההם במועצת הביטחון ולהפיצם ברבים. הדור הצעיר ,בארץ ובתפוצות ,היה לומד מהם ,מה אומר קומוניזם על קומוניזם, הפעם לא מפי אלבנים או בולגרים ,אלא מפי מורי ההלכה הקובעים של המרכסיזם לניניזם. .
בתקופתנו קם שמאל חדש. הוא נושא ,כמובן ,את דגל הקידמה המתקדמת ביותר. משום כך הוא מתיר לעצמו כל דבר. הוא נורא מהפכני. נתבונן בדרכיו. .
השמאל החדש משתמש באלימות מכוערת. יודעני, כי בדברי האלימות,הנני מעורר שאלות תמיהה : ומה עשו ,בימי השלטון הבריטי בארץ ישראל חבריך ואתה ? אסביר ,איפוא , מיד ,כי מלחמת שחרור לאומית היא מלחמה נגד אלימות שהיא רשמית. כל המהפכנים ,אשר נלחמו על עניין צודק ,הגיעו למסקנה זו ,בטרם הפעילו נשק משחרר נגד דיכוי. זו היתה "תגליתו" של גפרסון,לא של מרקוזה . מנסחה של הצהרת העצמאות קבע ,כי בדרך כלל סובלת האנושות רודנות זמן רב. אבל מגיעה שעה בה אין היא יכולה עוד לפרוק את עולה. אם רצון השליטים הוא לכפות עריצות מוחלטת ,הרי חובתם ,לא רק זכותם, של הנשלטים היא להתקומם כדי להעבירה מן העולם. באותו הדור , אך י"ג שנים לאחר מכן ,פרצה המהפכה הצרפתית ומנסחיה של הצהרת זכויות האדם והאזרח קבעו במפורש, כי אם אי פעם יקום בארצם משטר דיכוי ,תהא זו זכות וחובה למרוד בו. לאור כללים היסטוריים אלה,הידועים לנו היטב מתולדות עמנו מקדם, מי יפקפק עוד ,כי מלחמתנו לשחרור ארץ ישראל מידי השלטון הבריטי היתה ביטוי מובהק להתנגדות לאלימות נוראה ,אשר סיכנה לא רק את חרותו של העם היהודי, אלא את עצם קיומו ? כל מי שלא יתעצל לחשוב ,ידע להבחין ,ויבין את ההבדל.
השמאל החדש משתמש באלימות גם בארצות ,בהן אפשר לקיים, ומתקיימות ,בחירות חופשיות.אורגוואי היא הבולטת ,אך לא היחידה ,בהן, אנשי קידמה אלה אינם מטילים על עצמם שם מיגבלה בפעולותיהם ,כפי שעשו ,במערכותיהם הצודקות ,לוחמים רבים, בתקופות שונות. השמאל החדש מטיל סבל רב על נציגים זרים ,ואם תביעותיו אינן מתקבלות ,הוא אף מוציאם להורג. זוהי תופעה מכוערת ביותר ,שגם בה יש נסיגה מכללים אנושיים מקובלים ,נאים. מה אשמו אלה, שואלים הבריות.תשובת השמאל החדש הועתקה ,כפי הנראה, מאחד האנרכיסטים של המאה התשע עשרה : אין חפים מפשע!
אנשי השמאל החדש אינם מגלים שום הבנה. או סובלנות הקשבה ,לדעת אנשים,שאינם מסכימים עמם. אם מופיע בפניהם נואם ,הדוגל בדעה אחרת ,צעקות במקהלה מחרישות את דבריו. שפת הקריאות היא, בדרך כלל ,גסה מאוד ,מעליבה ,אמנם כן, השמאלנות והמתירנות ירדו כרוכות יחד. כי השמאלנות מתירה לעצמה הכל.
יש להיגמל מהרגלי מחשבה .השמאלנות בימינו אינה נושאת קידמה אלא ריאקציה היא אנטי דמוקרטית. היא רומסת ערכי מוסר אנושיים, אשר בלעדיהם מאבד האדם את צלמו. היא ביטוי מציאותי גס מאוד ,למה שחזה גורג אורוול בספרו המפורסם "שנת 1984" ממנה אין אנו רחוקים עוד. אין להתעלם מן העובדא, כי החרות האנושית היתה לאי המוצף גלים עכורים ,מכל עבר. אילו מדינות דמוקרטיות נותרו בעולם? ודאי ,ישנה רודנות אשר על פי החלוקה השיגרתית ,נקראת ימנית. חרפה היא ,כמובן ,לאחר הדברת הפשיזם והנאציזם. אבל חובה לומר בפה מלא, כי יש גם עריצות וריאקציה של השמלאנות,המסכנת את האדם החופשי ואת עתידו. גם נגד סכנה זו חייבים בני החורין להתאחד.