לקראת השינוי הגדול
השלום והברכה, לרגל ראש השנה, על כל אזרחיות ואזרחי ישראל, על כל חברי תנועת החרות ותומכיה, על תלמידיו הנאמנים של זאב ז'בוטינסקי.
שנת תשי"ז עמדה בסימן מערכת סיני
יסודותיה המוסריים והאיסטרטגיים של מערכה זו היו:
א. אסור לה לישראל להמתין עד אשר אויביה, המקיפים אותה מכל עבר, יהיו מוכנים להסתער עליה, כדי לנסות להכחידה: להיפך, חובה על ישראל ליטול את היוזמה ההגנתית, כדי להוציא בעוד מועד, מיד אויביה את כלי ההשמדה ואת בסיסי התוקפנות. חובה זו היא היא זכות ההגנה העצמית החוקית של אומה מוקפת אויבים, המצהירים בגלוי, כי עצם קיומה היא לגבם "תוקפנות" וכי תוכניתם וכוונתם היא למחותה מעל פני האדמה.
ב. פעולות תגמול, שיסודן הטקטי היא "פגע והיסוג, "אין בהן פתרון לבעיות הבטחון הלאומי; מבצעים, שיסודם זכותנו ההיסטורית על אדמת אבותינו ומטרתם "לשחרר ולהישאר" — מבצעי שחרור כאלה הם היכולים לקדם את האומה לקראת השלום הנכסף, אם לא להלכה, הרי למעשה.
ג. חובה על ישראל למנוע, ואסור לה ליזום, התמודדות מזוינת בבת אחת בכל החזיתות; התמודדות כל־חזיתית עלולה לסכן את קיומה של המדינה, אשר שמירתו היא צוו עליון לאומה חפצת חיים; יוזמה הגנתית באחת החזיתות, עד לחיסולה ולשחרור הכוחות העיקריים הפועלים בה, היא אפשרית והיא הדרך למניעת התקפה כל־חזיתית ביזמת האוייבים, העלולה לעלות לאומה בנהרי נחלי דם ולסכן את קיומה.
ד. ישראל יכולה לזכות. בתנאים מסויימים, בסיוע עקיף בעקבות המיבצע.
ה. יזמה־הגנתית־משחררת תמנע רבוי אבדות ותציל נפשות רבות בישראל.
כל איש נבון בישראל יודע וכל איש ישר יודה, כי עקרונות מוסריים, צבאיים ומדיניים אלה הועלו על ידי תנועת החרות והיו, במשך זמן רב, נחלתה בלבד. נושאי המשרה דחוה וכנוה בזדונם במילות גנאי, שנרשמו בלשכות תבל. לבסוף, מדיניות מאסו קובעיה היתה לראש דרך. היא אומצה על ידי נושאי המשרה בראשית שנת תשי"ז ונשאה פדי מבורך: נצחון אדיר של חיל הגבורים העברי. אך בעוד אשר הסברתה העקשנית של תנועת החרות הכינה את האומה, על מאות אלפי בניה, לקראת המבחן הגדול, הרי ההאשמה העצמית המוקדמת של יוזמה הגנתית עברית, שחזרה ונשנתה מפי הדוברים הרשמיים, על אף־אזהרותינו ובקשותינו ממש עד ערב מבצע סיני, "הכינה" את אומות העולם לגנויו כ"מעשה תוקפנות".
לעיני כל נתגלה כיצד אופוזיציה נאמנה המוכנה לומר את האמת, אף אם היא קשה ואינה פופולרית, משרתת את האומה שרות בעל חשיבות היסטורית, ואילו הצהרות חסרות אחריות של שליטים נבוכים חוזרות כבומרנג, מתנקמות ופוגעות קשה באומה.
אחרי הנצחון הצבאי בא בזבוזו המדיני. הממשלה, אשר הצהירה על "החזרת יטבת למלכות ישראל השלישית" נטשה אף את עזה ומסרה בידי האויב הפולש בירת אדמת אבות, אשר היא עצמה, אחרי שמונה שנות ההכחשות, הכריזה עליה כעל "חלק משוחרר של המולדת".
העם ראה וידע ויזכור.
שנת תשי"ז עמדה בסימן העמקת הידידות בין צרפת ובין ישראל. לברית לבבית זו בין שני העמים, שעמדה לעמנו בעת צרה ומבחן — ועוד תעמוד לנו על אף רוגזה של מוסקבה — תרמנו תרומה בה יגל לבנו ויתגאו בנינו. לא זו בלבד שאנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי היינו, בקרב עמנו, חלוצי רעיון הידידות והברית עם צרפת, אלא גם עשינו לא מעט כדי להוציאו משדה ההלכה למערכות המציאות. ושוב ניתן לראות, כיצד אופוזיציה נאמנה, שדרכה נכונה יכולה לשרת את האומה שרות טוב.
בשנת תשי"ז גבר פחדה של הקבוצה השלטת מפני היום, בו העם יגיד את דברו על תעלוליה. ההיסטוריה מלמדת, כי כל משטר כושל החש בירידתו הבלתי נמנעת, מנסה להציל את המשכו על ידי הגברת הלחץ על הצבור הפונה לו עורף. מכאן רבוי המאמצים להשתלם על פת לחמם ומקור פרנסתם של בני האומה. השתלטות זו המאיימת לא רק על עתיד המדינה אלא, במישרין, על חרותם ורמת חייהם של אזרחיה, מונעת השקעות, הורסת אימון, מערערת את המשק ומגבירה את תלותו. אולם, לחצו הגובר של משטר כושל — אף את זאת מלמדת ההיסטוריה — אינו אלא מחיש את ירידתו. העם ראה, ולמד וידע. וחלק גדול של פועלי ישראל פקח עיניו לראות ומגיע למסקנה, כי "סוציאליזם בימינו", המוגשם בדרך־העקלקלות המיוחדת של מונופול בולע־כל. פרושו שעבוד והרס בשבילם ובשביל בניהם.
שנת תשי"ח, הבאה עלינו לטובה, תהיה השנה האחרונה לפני בחירות כלליות בישראל, ואולי היא תהיה שנת ההתמודדות המכרעת.
תנועתנו הצודקת, מחוזקת האונים וגוברת החילים, תהיה מוכנה. השנוי ההיסטורי הגדול הוא בלתי נמנע. היום, בו ייעשה, על פי הכרעת העם החופשית, מתקרב והולך. למען עמנו ולמען ארצנו נלך לקראתו, אנחנו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי , בלב בוטח ובתפילה זכה: יהיה האלוהים בעזרנו.
