להצלת היהדות בארצות ערב

מרכז הסבל והיסורים היהודי נדד עתה לארצות ערב. שם עומד עתה הר־געש העלול לפרוץ ולכלות את אחינו על כן חובתנו הקדושה היא - הצלה דחופה של היהדות בארצות ערב ועלינו לחפש כל דרך וכל אפשרות בכוון זה.

כשם שכל מדינה מפנה אזרחים מקו האש הראשון, כן חייבת מדינת ישראל לדאוג לפנוי ארצות ערב מיהודיהן הנמצאים בקו האש הראשון. באירופה סבלנו אחינו מפני שהיו יהודים ותו לא, בעוד שבארצות ערב סובלים אחינו ומועלים לגרדום כתוצאה של התפוצצויות בהטיות־ערביות לא רק בשל היותם יהודים. נכון הוא שהם סבלו באשר יהודים הם, אך היום הוטל בסמן שאלה עצם קיומם כתוצאה מהקמת מדינת ישראל. הם מועלים קרבן עולה על מזבח החרות העברית שמהם נהנים אנו, על כן רב הוא החוב אותו חייבים אנו לאחינו בארצות ערב.

[...]

א. התעוררות כללית של העם כולו בכל רחבי העולם ובעיקר בארצות הברית למען הצלת אחינו, לבל תחזור שנית האדישות ששררה ביהדות האמריקאית כשנשחטו יהודי אירופה. וכשתבוא ההתעוררות תמצאנה כבר הדרכים לקצוץ כנפי מלאך המות המתהלך בקרב אחינו.

ב. דרכים מדיניות: על ממשלת ישראל להכריז על יהודי ארצות ערב כעל אזרחי מדינת ישראל. לקבלם תחת חסותה ולשלוח התראה לשליטי ערב שבאם ייתנכלו לאזרחיה בכח של מדינת ישראל - יתקיפום. ויראו בפשעים אלה - פשעי מלחמה. הערבים יודעים כי יד הצדק העברי מגיעה רחוק והם יתחשבו באזהרה זו. כן יש להעלות בעיה זו בפני כל הגורמים הבין לאמיים. על ממשלת ישראל לצאת בהאשמה גלויה נגד מדינות ערב המודרכות על ידי בריטניה בשל יחסן כלפי האוכלוסיה היהודית חסרת המגן. ישנן גם דרכים מעשיות אחרות שלא כאן המקום לפורטן. עלינו לפעול לפי העקרון של "כל המציל נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא". הנה אפשר להציל אלפי יהודים הנמצאים בארצות שכנות, אם כי אין זו ההצלה הגדולה, אוולם היא עלולה לשמש כפתיחה לה.

בעיית הצלת יהדות המזרח - הצלה מעשית ומדינית - היא אחת הבעיות הנובעות מהמצב הכללי הקיים בעמנו ובמדינתנו. הקמת מדינה זו, שהיא שלב חשוב מאד בהשגת מטרת עמנו קמה מחזון מעטים ודמי לוחמים. הרי אין לומר כי בבוקר לא עבות החליט בווין לעצמו: "אתמול ביקר בארמון הנציב שלי באר"י יהודי בשם בן-גוריון, שתה עמו תה ואמר לו כמה דברים מחוכמים ועל כן מהיום והלאה אנו עוזבים את הארץ" או אולי בגלל גל התזכירים זועזע מר בווין? המאורע קם והיה לאחר מלחמה ממושכת שבה לקחו חלק כל שכבות העם על זרמיו וארגוניו. אין אנו המונופוליסטים בהשגת המדינה, למרות שמלחמתנו היתה הקשה ביותר לעומת היותנו נתונים לרדיפות חוץ ולרדיפות פנים של הסגרת לוחמינו. המדינה לא קמה בזכותו של יחיד, קבוצה או ארגון - כל העם נתן למענה.

אף על פי כן המדינה איננה, לצערנו, נחלת הכלל. המשטר הקיים הוא של חזקה וחלוקה. מצד אחד קמה שכבה של שליטים על הכל ובכל ומצד שני המון רחב של נשלטים. המחתרת מונה מאות קרבנות מלחמה ופצועי קרב "אלפי אנשים שמסרו את שנותיהם הטובות ביותר להשגת המטרה - אנשים שסבלו יסורי נפש - הגדולים מיסורי גוף. המחתרת העמידה את טובי המפקדים בטקטיקה ואיסטרטגיה. והנה ישנו מטה צבאי בישראל ואין בו אף אחד מאותו ארגון לוחם, שידע להתגבר על מאות אלפי חיילים בריטיים במחתרת. נהלנו גם מלחמה מדינית - ולא בלי הצלחה - גרמנו להעלאת הבעיה בפני גורמים מדיניים בין-לאומיים. הוא הדין בהוראה. בתחבורה. ארגון וכו'. ואין אנו אפילו כותבים על כך בעתוננו. אין זו שאלה שלנו דוקא (המשפחה הלוחמת) - אבל שם בקריה: לא יזכר ולא יפקד שמנו. אך אנו לא נתלונן על "החפ" - על "תפישתם" הכל. נכונה מאד היא המימרה הקצרה ורבת המשמעות "עבד כי ימלוך" ואף על פי כן שותקים אנו. מה בצע אם הם - כדי לפייסנו - היו לקוחים כמה עשרות בחורים שלנו ועושים אותם לסגני סגנים של מפקדי גדודים, או אפילו של "מיניסטרים". מה בצע בזה? לא זה הפתרון לבעיה היסודית. מצב זה, שהדבר היחידי הקובע אצל האזרח יהיה כרטיסו המפלגתי הוא בלתי נסבל; זוהי דימורליזציה. מצב זה לא יתכן לאורך ימים. אין שליטים ונשלטים בישראל. לכולנו חלק במדינה ובחרות ישראל.

משטר זה של "חלוקה" ו"חזקה" מהווה סכנה חמורה לעצם קיום המדינה. לא על חלוקה, אלא על רקע של תכנית מדינית הן ביחס לצבא, מדיניות חוץ, כלכלה וכו' - צריך ךהיות מבוסס המשטר. לא הכרטיס המפלגתי הוא הקובע, אלא האינטרס העליון של האומה. פתרון שאלת הצלת יהדות ערב נעוץ בפתרון שאלת המשטר הקיים.

עם צאתנו מהמחתרת היינו לתנועה מדינית. כדי להמשיך את מלחמתנו בדרכים פוליטיות חדשות. טרם הושגה מטרתנו: "מולדת שלמה ועם אחד". ולמען מטרה זו קורא אני לכם לפעול בצותא.

עם סיום המסיבה הונח היסוד להקמת הליגה להצלת יהדות ערב.