לא מלחמת "מחאות" כי אם מלחמת שחרור

לא מלחמת "מחאות" כי אם מלחמת שחרור
הרדיו הבריטי מסר פעמים מספר, כי הארגון הצבאי הלאומי פקד לבצע את הפעולות הללו לאות מחאה נגד ועידת לונדון. שופר התעמולה הנאצו-בריטי, כרגיל, סילף. הארגון הצבאי הלאומי אינו "מוחה"; את המלאכה הזאת הוא משאיר למומחים, למוסדות היהודים העוסקים בה במשך 25 שנה. הארגון הצבאי הלאומי נלחם. ומלחמתו איננה מלחמת-מחאות ולא מלחמת אזהרות, כי אם מלחמת שחרור. לא נגד ועידה בריטית מבויימת, זו או אחרת, הננו נלחמים; אנו נלחמים בשלטון הבריטי בארץ, בארץ מולדתנו, בשלטון הדמים, בשלטון החמס והדכוי, המביא במישרין להכחדת עמנו באשר הוא שם. אמנם ממשלת זדון זו מבצעת פשעים איומים יום יום; היא מגרשת אזרחים עברים ממולדתם; היא משליכה אותם למחנות ריכוז ולבתי כלא; היא מגרשת מעפילים שרידי הטבח מחופי הארץ; היא הורסת משקים ושודדת נשק עברי; היא רוצחת, חומסת, עושקת ומשפילה. אך כל הפשעים הללו, הזועקים לשילומים, מקורם בפשע הפשעים, והוא: השתלטות-הגזל הבריטית על מולדתנו, ההשתלטות הישירה בעבר הירדן מערבה והבלתי ישירה בעבר הירדן מזרחה. על כן מכוונת מלחמתנו לא נגד תופעות הלואי, כי אם נגד מקור הרע, נגד עצם קיומו של שלטון בריטי בארץ העברים, שהיא כולה שלנו.
בריטניה הכריזה מלחמת השמד על עם ישראל. הוועידה, שנקראה ללונדון, היא אחד השלבים במערכת השמדה זו. המשמידים מכנים אותה: וועידה להשכנת שלום בארץ-ישראל. ואילו אנו יודעים, כי השלום, שהם מכינים לנו יחד עם הפיאודלים הערביים - ואולי מחר אף בעזרת קוויזלינגים - כי "השלום" הזה אינו אלא שלום של בית קברות. אבל עם ישראל עודנו חי. עם ישראל יחיה, ישחרר את ארצו וישוב אליה קוממיות. כי זה יעודו. כדי להגשימו, הקים עמנו בדור האחרון גורם חדש, גורם מכריע, בהיאבקותו על חיי חופש ועצמאות: החייל העברי. והחייל הזה יילחם בבריטניה הבוגדת בכל האמצעים, בכל מקום, ובכל מצב בין-לאומי. אנו חוזרים על הכרזתנו: החייל העברי יילחם בבריטניה שגזלה את מולדתנו בכל האמצעים, בכל מקום, ובכל מצב בין-לאומי.