לאחר ששבויי עכו נדונו למיתה
לאחר ששבויי עכו נדונו למיתה
אל משתפי הפעולה
שישו ושמחו, משתפי פעולה, צאו במחול, מלשינים! קראו חג במעונותיכם. כי נצחון רב נצחתם ואת מטרתכם השגתם:
שבויי עכו "נידונו" למות והתלין הבריטי כבר מכין את חבל התליה.
והרי זה נצחונכם, אחד הכבירים בנצחונותיכם ההיסטוריים.
כי קרוא קראתם לכל בני הישוב "לחלץ את החטופים" הבריטיים; שתפתם פעולה עם הרוצח הבריטי בסכול תכנית הצלה ובהכנה לרצח; הוא שלם לכם במתן חנינה לשלשים מבין חבריכם, למען האדרת שמו של מלך בריטניה רב החסד והוא רשם לפניו, כי אנשי "המגן העברי" - נאמני המשעבד - מתיצבים כחומה בצורה בין התלין לבין הלוחמים העושים למען חלץ את העומדים בצל הגרדום מעניבת החנק.
ואם כן, אפשר בוודאי להמשיך בהכנות לתליות נוספות.
צהלו, משתפי פעולה. אין זה נצחונכם הראשון. גם בדמם של הארבעה מעכו והשנים מירושלים הנכם זכאים לשמוח. שלשה חדשים היסס האויב הרצחני לבצע את הפשע. והוא מצא לו שעת כושר, כאשר החילותם בהסתה, שלא ידעה מעצור, למלחמת אחים. הבטחתם לחסל, חיסול פיסי, את "הפורשים". קראתם באזני האויב, כי הפקר יהיה דמם. והוא הבין את הרמז - ורצח.
דם הגבורים - אות קין על מצחכם.
אבל טעה האויב ותטעו אתם, משרתיו. דם שבויי המלחמה העברים - דם גבורי העם - לא יהיה הפקר. נקום נקמנו את דמם של הששה ועוד ידנו נטויה. האויב הבוגדני עדיין לא שלם את המחיר המלא עבור פשעו, שאין לו כפרה. והוא שלם ישלם את המחיר המלא. בזכרם של קדושינו נשבענו.
ואם תורם היד הפושעת על שבויי עכו, מנפצי חומותיה, מדם התלינים נשכיר חיצינו.