לאחר המצור והמצוד בתל אביב
קול ציון הלוחמת
לאחר המצור והמצוד בתל-אבים
שלום לך תל-אביב, תכלת לבן!
שלום לך עיר הנעורים, עיר הנמל, עיר הגבורה!
ימי מצור, ימי רעב וימי מצוקה, עברו עליך, תל-אביב, וקדמו להם ימי הסתה פרועה ופחדנית. אך את עמדת, בפני אלה ובפני אלה, כצוו סלע. ההסתה לא היפנתה את זעמך לאפיקים צדדיים. והמצור לא שבר את גאון עוזך. ואת תעודת הכבוד קיבלת דוקא ממי שנשלח להשפילך. אותו בריטי, אשר הודות לטבח העולמי. עלה לדרגת גנראל. אותו מפקד של דיוויזית המרצחים האדומים הגנראל קאסלס, הוא שתלה על שעריך את אות ההצטיינות, בגלותו קבל עם, כי לא נמצאו בתל-אביב יהודים שהתנדבו "למסור אינפורמציה" למשעבד הבריטי על כוחות המחתרת הלוחמים והנרדפים. הנה כי כן, לא הועילו עורכי "הארץ" ההיסטריים; לא עזרו הקוויזלינגים מן "המשמר": לא השפיעו הגביריו התבוסניים, שעשו יד אחת עם "המהפכנים הרדיקליים" ודרשו כמוהם לחדש את שיתוף הפעולה המחפיר עם הבולשת הבריטית ולהסגיר לידה את אלה המוסרים את נפשם למען העם והארץ; לא עזר הטירור הבריטי שהופיע בדמותן של שלוש רבבות חיילים חמושים - את דחית בשאט נפש את הנסיון לפלג את האומה ולהושיט יד עוזרת, יד בוגדת, לאויב הבוגדני, המתנכל לאחדותנו, כדי לשים קץ לקיומנו. ומפני כך - קודם כל מפני כך - נגמרה ההסתערות הבריטית על צבא השחרור העברי, כפי שהיא נגמרה. מחסני נשק לא נתגלו אלא במקרה אף אחד מהם אינו שייך לנו ואם כי אין זה מקטין אף כמלוא הנימה את צערנו על שנשק עברי נפל בידי המשעבד, הרי אין כמותו כה רבה. מבחינה יחסית, עד שתוכל להשפיע במידה כל שהיא על כוח המחץ של המחתרת העברית. המשעבדים הבריטיים מעמידים פני מנצחים; יבושם להם. אך גם הם יודעים, כי הזרוע הנטויה של צבא המחתרת העברי מוסיפה להיות נטויה והיא תוריד מהלומות עוד יותר כבדות מאלו שירדו עליהם במרכז שלטונם.
עמדת במבחן, תל-אביב. והוכחת, כי המוניך מטיבים להבין ומטיבים להרגיש מעורכיך. ממנהיגיך ומפרנסיך.
ועתה, כתום ימי המצור, הננו מציעים לך, תל-אביב, להישבע. כי לא עוד תרשי למשעבד הבריטי להתייחס אליך כאל שבט זולו; לא עוד תשלימי עם כליאתם של עשרים רבוא אזרחים גאים בבתיהם; לא עוד תשלימי עם הפיכתך לכלוב גדול. אנו יודעים: גם הפעם לא היית מרשה לעשות בך את אשר עשו המשעבדים הבריטיים. חיכית לצו; אך הצו לא בא. כי מישהו חשש, שמא התנגדותך לכליאת המונים "כחיות נרדפות" תתפרש כהזדהות עם מעשה ירושלים. ייסלח לו לסומא, שלא ראה שוב את הדרך הנכונה ונכשל בנסיון החדש של התחמקות; אבל אם סומא הוא, אל תגררי אחריו. ואם אין לו האומץ לתת את הצו, תני את הצו לעצמך. הישבעי: לא עוד יצליחו הבריטים לשים עליך מחנק ורעב והשפלה במשך ימים ולילות. ואם שמוע נשמע בימים הבאים את "קול ירושלים", ששפתו עברית ותכנו אנגלי, מבשר לנו עוצר חדש בעירנו הגדולה, נצא כולנו, על זקנינו ונעירינו לרחובות, נסגור את בתינו ונעמוד לפניהם כחומה חיה ללא חת, אמנם גם אז נסבול, אך זה יהיה סבל מתוך מלחמה ולא סבל מתוך השפלה ואם פעם ייכשלו הבריטים בנסיונם. אזי ייווכחו, כי לא הרי תל-אביב כהרי עיר פרזות בבנגל - ויבינו כי בארצנו נשמט מידיהם הנשק הקולוניאלי המחפיר, הוא נשק העוצר, נשק המאסר ההמוני. ואל תגידו: הרי הרוצחים הבריטיים ימטירו אש על ילדינו, הכיצד נעמוד בפניהם? עמוד נעמוד, ואם הבריטים יפתחו באש על המונים בלתי מזויינים, היו בטוחים, כי תל-אביב תהיה מיד לקבר גדול למאות ולאלפי קציניהם וחייליהם וספק אם המשעבד הבריטי, הדואג מעל הכל לעורו, יסכים להקזת דם שכזו.
