לאומיזציה של הנוער האקדמי היהודי

מאמר עיתון: טריביונה אקדמיקה
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ד שבט התרצ"ב, 1 בפבואר 1932
נושאים:
השקפות חיים - ליברליזם, סוציאליזם. חינוך - נוער
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

השתמשתי בהטיה המלמדת על פעולה בלתי מושלמת – ופירושו שהנוער היהודי המהווה ציבור סטודנטים עדיין איננו לאומי. זהו ציון עובדה מוזר למדי ולמראית עין בלתי סביר, בהתחשב בכך שהרשימות הציוניות זוכות במרבית קולות משתתפי ועידות הארגונים האקדמיים הכלליים. בכל הארגונים – עזרה הדדית, בית הסטודנט היהודי – יש רוב גדול ועצום לתומכים בתחייה ובשחרור לאומי. נראה איפה שמוצדקת במקרה זה הייתה האמונה בקיומו של חיל חלוץ הצועד... וכו'.

אלא שאדם החושב באופן אחראי יכול היה, יחד עם זאת, להעלות בדעתו הרהורים שונים מעט – עובדה שהתרחשה לא מזמן באחת הוועידות הללו. סטודנט, שבדש חליפתו מתנוססת הסיכה "עין", המעידה על הכרה של ובקיאות בשפה העברית הצביע בעד כל ההצעות ה"מהפכניות" של ה"קיצונים" שלנו. אדם שקישט את חזהו באות המלמדת "דבר מה" על תחיית לשונו של דויד המלך, כלומר על חיים עצמאיים וחדשים של הלאום היהודי, מרים את ידו (ואולי אפילו את שתי ידיו) בעד החלטה הלועגת לאותה שפה ומכנה אותה כאמונה טפלה "שוביניסטית-בורגנית", הסותרת את אותה לאומיות... אין לי כל כוונה להתעמק בנבכי נפשו "המורכבת" של ברנש המסוגל להמציא סינתזה כזו, אבל עובדה זאת נראית לי (אולי לא בצדק) סימפטומטית ומלמדת רבות. היא מעידה על כך שמפגשים כללים וצעקניים כאלה, והצרחות הדמגוגיות לפעמים במהלכם (מה שטבעי לגמרי במאבק בחסידי מרקס חסרי האמונה) אינם מספיקים ואינם יכולים להחדיר בקרב הנוער אמונות יוקדות ובנות קיימא אפילו ברעיונות הנשגבים ביותר. המפגשים נגמרים, מנהיגינו שכורי הניצחון שוקעים בתרדמת ממנה יכול להעיר אותם (ואף מעיר) אך ורק המפגש השנתי הבא... שום סמינריונים, שום הרצאות, שום מלאכת החדרת  תודעה אינם נערכים מטעם "ירדניה" או בית הסטודנט היהודי. אתמול הצביע הנוער המאמין עבור מי שמהווים את פני מי שנאבקים למען קיום לאומי עצמאי, והיום ולמחרת אותה ציונות, אותה לאומיות ואותה מדינה עתידית – כל זה הס מלהזכיר. על רקע זה פועל המינוח ה"פרולטרי" שהינו דבר ריק מתוכן, אך נעשה בו ללא הרף שימוש יום-יומי המשפיע על הנשמות ומרעיל אותן – ואותו סטודנט עם ה"עין" בדש בגדו מצביע בעד "מהפכה חברתית". לאור כל זה מה שמכונה "קיצוניות" של הנוער שלנו, עליה מתלוננים שוב ושוב הדוברים המבוגרים יותר בציבור היהודי, היא מובנת מאליה. שהרי, על פי ההיגיון, חבטות בקיר, ולו חלשות ביותר, שאינן נתקלות בשום פעולת גומלין, יובילו אם לא לקריסת הקיר כולו, הרי להתפוררותן של לבנים בודדות.

ואם התהליך הזה נמשך זמן רב...?

על רקע המשבר, הרעב הפוקד לעתים קרובות את הנוער הלומד, המליצות הסוציאליסטיות המבטיחות "גאולה" מושכות ומפתות... יש להעמיד אל מול מלאכת ההרס של אותן חפרפרות מבצע רחב ידיים של החדרת תודעה שבעזרתה אפשר יהיה ליצור בנפשות הנוער שכנוע עמוק וחסר פשרות ברעיון הציוני. יש לנו אפשרות להוביל את המפעל הזה, אך איננו מנצלים אותה. שום ארגון ציוני-אקדמי אינו פועל ברחבי עיר הבירה, וכמה עשרות סטודנטים בקורפורציות, המהוות אך ובלבד מסגרות ארגוניות (שערכן מפוקפק) אינם מהווים הרי את כלל ציבור האקדמאי היהודי! הציונות היא תנועה לאומית, הנוער תומך ויתמוך בה – והעדות הטובה ביותר לכך היא עמדתו בזמן מבצעי ה"אלות" של "אובביפולה", כי בעוד אלה העדיפו להתפלמס תיאורטית אם מדובר במאבק לאומי או מעמדי, אנחנו הגבנו בדרך "מעט" אחרת לתעלולים של ה"גיבורים" אל מול תינוקות בעריסה. אלא שמשימתם של הארגונים והמנהיגים שלנו היא להפוך התפרצויות כאלה באמצעות עבודה יום-יומית לכדי שכנוע עמוק ובלתי ניתן לערעור. אזי לא יעזרו שום מליצות, ואז לא תהיה שום "רדיקליזציה".

יש לעבור למעשים. יש להחיות מיד את כל הארגונים הלאומיים ולהתחיל במלאכת בניית התודעה ברת הקיימא, וליצור נוער אקדמי המודע למטרותיו וכפול בגודלו. כי אם הפעילות ב"געשעפט" מתחילה רק לקראת האסיפה הכללית, ב"ירדניה" או בכל מסגרת אחרת – אזי אותו נוער הוא רק רוב חד צדדי, ורוב מטומטם הרי הרבה יותר גרוע ממיעוט חכם... אלה דברי אמת מרים ולא נעימים, אבל זוהי אמת קיימת ומציאותית.

אדם שאינו נאבק או שאינו רוצה להיאבק למען האפשרויות שלו היינו מכנים, בעקבות פרץ, בונצ'ה שוייג. איך עלינו לכנות את מי שאינם מנצלים, או שאינם רוצים לנצל את אפשרויותיהם...?

Trybuna Akademicka, 1932

"אובביפולה" – Oboz Wielkiej Polski קיצור שמו של ארגון פולני ימני-לאומני קיצוני, שעסק, בין היתר, גם בפעילות ותעמולה אנטי-יהודית.

תרגם מפולנית: מיכאל הנדלזלץ