כנס מיוחד של הכנסת הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-וארבע של הכנסת השמינית יום רביעי, י״ב תשרי תשל״ז 6 אוקטובר 1976- חילול בית-התפילה והשמדת ספרי התורה במערת המכפלה והמצב בחברון

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, בצער, בכאב וביגון עליתי היום הזה על הדוכן. באתי מחברון, ראיתי את ההלוויה; אין הלוויה כזו אצל שום אומה ולשון. גווילים, אותיות — גווילים שחוללו, נרמסו ונדרסו ; אותיות פורחות. ראינו את חיילינו-בנינו — מפקדים וטוראים — מתעסקים בשמונה ארונות, ובהם תשמישי קדושה בשבעה כדים שבהם שיירי שמונה ספר- תורה, כאילו היו בהם אנשים נפטרים — במסירות, בדאגה, באהבה.

באב תרפ״ט נרצחו שישים ושניים יהודים בחברון — אנשים, נשים וילדים — באכזריות שכמותה חזרה רק אצל הנאצים, ועמם חוללו שמונים ספרי תורה. מי העלה על דעתו שכעבור שלושים ושבע שנים ייווספו עוד שמונה ספרי תורה שחוללו, נקרעו לגזרים, נדרסו ונרמסו.

בקשר עם מאורע זה — שאין מלים בשפת-אנוש כדי לתארו, ולכן אוותר על תיאורו — הוטלה לחלל האוויר המלה ״פוגרום״, מלה נוראה, משפילה עד דכא, גלותית; איכה הועתקה מהגלות למולדת, משלטון זרים עלינו לממשל עברי שלנו. פוגרום בחברון המשוחררת בארץ-ישראל תחת שלטון עברי. האם יש מכאוב כמכאובנו, עלבון כעלבוננו, כלימה ככלימתנו? אך אמת כי תקופת הפוגרום חלפה לבלי שוב, לא יהיה שוב פוגרומיסט שלא יתן את הדין, שום פוגרומיסט שיינקה. בימים עברו הלכו יהודים, כמו שהלכנו אנו היום, מורינו ורבותינו שני הרבנים הראשיים לארץ-ישראל וקהל אלפים — ובכו, כי חסרי אונים היו יהודים, רצחום ושרפו את ספרי התורה שלהם, וספדו ובכו בכי נהי תמרורים.

גם היום, אדוני היושב-ראש, בכה הלב, אך העין לא דמעה, כי אנחנו פה בארץ-ישראל ומשום כך אנחנו תובעים כי מחללי הקודש, רומסי ספרי-התורה, ייתבעו לדין, יתנו את הדין.

ספרי התורה הללו. עמדנו היום בבית-הקברות היהודי הישן של חברון, משמאלנו הקברים ובהם עצמותיהם של הקדושים הטבוחים, ולפנינו קבר האחים של ספרי-התורה, ושבנו ושאלנו את נפשותינו מניין באה המשטמה הזאת.

שונאי ישראל מאז ומקדם שופכים זעמם המטורף על שניים: על תינוקות של בית-רבן ועל ספרי-התורה. מאז ומתמיד הם רוצחים את ילדינו, מטילים אותם למעלה ומנפצים את ראשיהם, ומאז ומתמיד הם משמידים, קורעים ומחללים את ספרי-התורה. אנחנו, בני-אדם פשוטים. אנחנו איננו יכולים לתפוס לא בשכלנו ובוודאי לא בלבנו איך אפשר כך לשנוא, כך לשטום.

אלה הדברים שרציתי להשמיע לאחר שראינו וטחו עינינו לראות את חילול הקודש.

ועתה, אדוני היושב-ראש, חובתי בפני עם ועדה לומר, עם המכאוב בלב, עם האבל בנפשותינו, כי בעקבות ההתרחשות האיומה הזאת על שלושה דברים חייבת הממשלה לתת הדין בפני הבית הזה, בית הנבחרים, שבפניו היא אחראית אחריות משותפת על פעולותיה ומחדליה.

הדבר האחד: בשבת בבוקר, בעשרת ימי תשובה, בשבת שובה, יצאו מאה וחמישים יהודים להתפלל בבית- הכנסת הקיים זה 430 שנה, בית-הכנסת של אברהם אבינו. יום קודם לכן בשעה שתיים נאמר להם, על דעת הממשל הצבאי, שברשות יכולים הם לרדת ולהתפלל בבית- הכנסת הזה. חצי-שעה לאחר מכן הם קיבלו הודעה הפוכה מזו - מלמעלה בא הצו האוסר עליהם לרדת להתפלל. הם ירדו בבוקר להתפלל. אם כן, הפרו את הצו השני שביטל את ההודעה הראשונה. מה קורה כשאדם מפר צו? תובעים אותו לדין. ויש אנשים, אם הם מאמינים באמונה שלמה, המוכנים לתת את הדין על הפרת צו שכזה. מה קרה באותו בוקר שבת שובה בחברון?

אדוני היושב-ראש, משש בבוקר עד שתיים בצהריים היה המחזה הזה : שלושה חיילים, חמישה חיילים, שישה חיילים, על-פי פקודה שהם מצווים למלא אותה, גוררים מתפלל אחר מתפלל מבית-הכנסת. מופסקת התפילה, נקרעות הטליתות, נפצעים אנשים, זעקה עד לב השמיים. מאות ערבים בסביבה מתבוננים. שש שעות תמימות נמשך גירורם של המתפללים. איכה עשיתם כדבר הזה, אני שואל את חברי הממשלה ?

אדוני היושב-ראש, מאז תרפ״ט אסרו הבריטים עלינו במוצאי יום-הכיפורים לתקוע בשופר על-יד הכותל המערבי, מסורת הנמשכת זה דורות בימינו, בימי הגלויות והשיעבוד והייסורים. אבל אנחנו לא שמענו לאיסורים ובכל מוצאי יום-הכיפורים נתקע בשופר על-יד הכותל המערבי. השוטרים הבריטים מזויינים באלות מכים, מנסים לתפוס את התוקע. היינו שם, אדוני היושב- ראש, ונדרנו בלבנו שאם אלוהים יתן לנו שנות חיים וכוח לא נרשה עוד לעולמים את הזוועה הזאת. ובאה שנת תש״ד ולא הרשינו. עד חידוש עצמאותינו תקעו בשופר על-יד הכותל המערבי במוצאי יום-הכיפורים באין מפריע. היינו מעטים וחלשים ועמדנו נגד חזקים ורבים, ולא התרנו להם לחלל את תפילתנו.

אוי לעינים הרואות ולאזניים שכך שומעות. בחברון העיר, תחת שלטון עברי, נמשכת ההיאבקות שש שעית תמימות בין חיילנו-בנינו ובין המתפללים-בנינו, על-פי הצו האווילי שניתן מן השולחן הזה. אי הפקודה הזאת, מי אחראי לה ?

הדבר השני: ערב יום-הכיפורים מתפרסמת הודעה כי חוללו ספרי קוראן. אתמול כמעט כל היום שמענו מעין הכחשה מעיקרה של ההודעה הזאת. מאז ערב יום-הכיפורים עד אתמול, על יסוד הודעה ב״שידורי ישראל״, משדרות כל תחנות הראדיו והטלוויזיה בעולם כי אמנם כן, חוללו ספרי תורה במערת-המכפלה, אך מעשה נורא זה בא כתגובה לחילול ספרי הקוראן בידי קיצונים יהודים.

אני רוצה מיד לומר, אדוני היושב-ראש, ללא היסוס וללא תנאי, כי אם יתברר שיד יהודי היתה במעל הזה והטילה על הריצפה ספרי קוראן, על היהודי הזה לתת את הדין. לא זו בלבד שאנחנו לא נסלח לעולם חילול המקודש לזולתנו, אלא גם לא נשלים בשום פנים ואופן שבעקבות חילול הקודש שלנו יחולל המקודש לזולתנו. אני סבור ששום בן-אדם שאלוהים בלבו לא יחזור על דברים אלה. אחד מהם חשב זאת, אבל שום דבר עדיין לא הוכח, לא היה שום משפט, איש לא נעצר. אי קלות- הדעת שלכם? למה מסרתם הודעה כזאת? למה שידרתם אותה ברחבי תבל, עד ששלושה ימים לאחר מכן הממשל הצבאי מודיע שלא חוללו שום ספרי קוראן? עלי לדייק — לא נקרעו שום ספרי קוראן.

מה התוצאה, אדוני היושב-ראש? אני מקשיב לתחנות שידור זרות. מה עשו לנו? סיפר לנו מורנו ורבנו הנעלה הרב הראשי לארץ-ישראל, שנכנס למערה לאחר החורבן הזה: עיני אנוש לא ראו זוועה כזאת; הכל הושמד, הכל נהרס, כל העמודים, כל תשמישי הקודש — הכל על הריצפה; ויש דברים שאפילו היום מעל במת הכנסת אסור, אסור להזכירם במפורש.

כך עשו לנו, אדוני היושב-ראש. אבל בעולם כולו כתוצאה מקלות-הדעת הזאת אנחנו הואשמנו, לא הפורעים, לא הוואנדאלים. אנחנו אשר ליווינו עתה שמונה ספרי-תורה קרועים אלי קבר ישראל, אנחנו יצאנו אשמים.

והדבר השלישי: בערב יום-הכיפורים לא שמתם משמר צבאי כבד על שתי הכניסות למערת-המכפלה. המתיחות גוברת מרגע לרגע, הסתה פרועה מתנהלת בכל חברון, בכל יהודה ושומרון, אזניכם כבדו משמוע, עיניכם סונוורו מראות. אין לנו נסיון בתוצאותיה של הסתה כזאת על רקע דתי? במערת-המכפלה השארתם סמל-דת אחד, שומר אחד, ולא הזעקתם יחידה צבאית מצויידת כהלכה כדי לעמוד סביב מערת-המכפלה ולא לתת לפורעים להיכנס, להתפרץ, להרוס, להשמיד ולחלל.

שר הבטחון, ראש הממשלה, אתם וכל חבריכם לממשלה אחראים על המחדל הנורא ביותר מאז אותו מחדל של יום-הכיפורים לפני שלוש שנים. יכולתם למנוע את הכלימה הזאת. שוב היה אצלכם איזה ליקוי מאורות. כל הידיעות היו לרשותכם, כל הקולות נשמעו בקירבתכם — ולא שלחתם פלוגה אחת של צבאנו כדי לקיים משמרת קודש על המערה ערב יום-הכיפורים.

על שלושה אלה על הממשלה לתת את הדין לפני הכנסת. הממשלה הזאת, היא לא מנעה במולדת את אשר עשו הנאצים לעם היהודי בגיטאות, והוא — העם היהודי חסר מגן, נרדף עד הצוואר, מושפל עד דכא, זועק לכל העמים ואין שומע לו. הנאצים שרפו לנו את ספרי-התורה לאלפיהם יחד עם רצח אבותינו ואמותינו. והממשלה הזאת את המעשה הנאצי לא מנעה בחברון, בעיר האבות, בשליטתנו.

אתם לא מנעתם את אשר קרה בחברון בשמונים ספרי-תורה, כאשר האחראי לבטחונה היה אותו קצין משטרה בריטי נודע.

אתם זוכרים, אדוני היושב-ראש, וחברי הכנסת, את איש בנימין רץ לשילה לבשר: נלקח ארון האלוהים. ועלי הכהן נופל ושובר מפרקתו. בניו נהרגים. הבשורה ״ארון האלוהים נלקח״ היא אשר במישרין גורמת למותו של הכהן הזקן. כלתו בצירי לידה יולדת בן, נותנת לו שם: אי-כבוד. על משקל זה יקראו לכם ״אי-ממשלה״, אם את זה לא יכולתם למנוע ולא מנעתם.

אדוני היושב-ראש, באתי לומר שאנחנו איננו רוצים שום מלחמת דתות. גם האיסלאם כנצרות ינקו וקיבלו מן היהדות, אף אם יש בתוכם כפויי טובה אשר בשעת שילהוב יצריהם מתנכרים לאמת הזאת. איננו רוצים שום מלחמת דתות. על אפם ועל חמתם של כל משנאינו נחיה יחד, יהודים וערבים, יהודים ומוסלמים, נחיה יחד בארץ-ישראל, בירושלים ובחברון, ביפו, בבית- לחם וביהודה, בחיפה ובשכם, בתל-אביב — בכל ערי ארץ-ישראל. נחיה יחד בחירות, בצדק, בשיווי זכויות, בהגינות אנושית ובשמירת הצלם האנושי בתוכנו. זו אמונתנו.

חביב שמעוני (המערך):

מה יש לך להגיד על ההצהרות של הרב לוינגר, אם אתה כל כך יפה מדבר על חיים משותפים?

מנחם בגין (הליכוד) :

ומתוך אמונה זו אני משמיע היום קריאה באזני שכנינו: אנחנו השתתפנו בהלוויה של הגווילים הקדושים. רבנו הנעלה ביקש סליחה, מחילה וכפרה מן הגווילים הקדושים. עתה אני קורא לכם כדבר אל בני-אדם: תעשו אתם את המעשה הנכון, האנושי, איספו ראשי דתיכם, התכנסו בבית-תפילתכם ובקשו סליחה, מחילה וכפרה מן האלוהים אשר אתם מאמינים בו, אלוהי אברהם, אשר גם לבן הגר הבטיח וקיים. גם לו אמר ״אשימנו לגוי גדול״. זו חובתכם למען נחיה יחד חיי אנושיות.

אפנה היום הזה גם אל ידידינו היקרים - - -

תופיק טובי (הרשימה הקומוניסטית החדשה):

למען נחיה יחד — לא לדכא עם אחד את השני. כך נחיה יחד. לא בשלטון של האחד כלפי משנהו — כך נחיה יחד. לא בדיכוי אלא בשיווי זכויות.

מנחם בגין (הליכוד):

- - אני מבקש לפנות עכשיו אל אחינו וידידינו היקרים, חלוצי המתנחלים בחברון, היא קריית-ארבע: מתנהלת הסתה פרועה נגדם; אנחנו לו ניתן לה יד. אנחנו נתייצב בכל כוחנו נגדה. אבל שימעו היטב, אחינו: עינינו אף זאת ראו: מפקד בכיר בצבא ישראל מטולטל מאיש לאיש, ואנחנו מכירים את המפקד הזה, רב-זכויות     - -

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

מדוע לא ביקשת אז לאסוף את הכנסת ? אם היו אוספים את הכנסת אז — זה לא היה קורה.

(קריאה מספסלי הליכוד: מה שמפריע לך זה שחבר-הכנסת בגין תוקף את זה. היית רוצה שהוא לא יתקוף את זה. אבל את שומעת שהוא לא מגן על זה, וזה מפריע לך.)

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח) :

לא נכון. אילו לפני שבוע הייתם מגיבים — זה לא היה קורה.

היו"ר י. ישעיהו:

חברי הכנסת, אני מבקש            - - -

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח) :

חבר-הכנסת בגין איננו כוהן-גדול, ומותר לקרוא קריאות-ביניים.

עקיבא נוף (הליכוד):

מה שאת אומרת זה שבגלל זה קרה. שולה, בגלל זה זה קרה?

מנחם בגין (הליכוד):

רבותי, ברור שהיום אינני משיב לשום קריאות- ביניים. אני מבקש מכם שלא תעזרו לי.

- - מפקד רב-זכויות, נלחם למען עמנו ולמען ארצנו, לא פעם אחת סיכן את נפשו למען חירותנו — וראינו חיילים, וראינו חלוצים, מתכתשים, נאבקים. הצבא הזה — כל האות של חידוש עצמאותנו, כל הגדולה של כיבוש ריבונותנו, מוצאים ביטויים בו, במפקדיו ובחייליו. אני קורא לכם: לא עוד, בשום פנים, בשום תנאי, לא עוד הרמת יד על מפקד או על חייל עברי. באהבת ישראל ובאהבת ארץ-ישראל האמת שלנו תנצח. אבל זאת קחו ושימו על לבותיכם, ידידינו, חברינו היקרים, האהובים.

אדוני היושב-ראש, כשיעבור העניין לדיון בוועדה אנחנו נצביע כי מתוכה תקום ועדה קטנה, והיא תחקור את כל מה שהתרחש בחברון, עד תום. ובל יאמרו לנו עוד חברי כנסת שהבעיה   - - -

ארי אנקוריון (המערך):

אתה כבר עשית חשבון עם הממשלה והוצאת פסק- דין וגזר-דין בבת-אחת.

יוסי שריד (המערך) :

אל תדאג. זה לא יפריע למערך להעביר את העניין לוועדה. תיכף תצביע להעביר אותו לוועדה, אנקוריון, זה בסדר.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת אנקוריון, עם כל הכבוד — כעורך-דין היום נכשלת.

מאיר פעיל (מוקד):

ואתה, חבר-הכנסת בגין, היום הכשלת.

יוסי שריד (המערך):

תיכף ירים חבר-הכנסת אנקוריון יד בעד העברה לוועדה. אין שום דאגה.

פסח גרופר (הליכוד):

למה אתה יושב שם, חבר-הכנסת שריד? תמיד אתה מבקר את המערך.

יוסי שריד (המערך) :

זאת אחת השאלות שאני שואל את עצמי כל הזמן.

(חברת- ה נסת ג. כהן קוראת קריאת - ביניים)

ההבדל ביני ובינך — שלך יש רק תשובות. לי יש גם שאלות.

גאולה כהן (הליכוד):

יש לי גם תשובות. צר לי מאוד שאתה שכחת את התשובות. האופנה הזאת של השאלות —

זלמן שובל (הליכוד):

לכו לתכנית ״זה הסוד שלי״.

מנחם בגין (הליכוד):

הוועדה הזאת, מתוך ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, מן הדין שתשב עם כל הגורמים ותקיים אתם התייעצות כדי לומר; עד כאן ולא עוד. יום יש בישראל שבו הכל נדרשים לעצור, לפתוח דף חדש, להבטיח חיים משותפים, כבוד הדדי ואהבת ישראל.

מורי ורבותי, חברי הכנסת, 78 פעמים מוזכרת חברון בתנ״ך — חברון, קריית-ארבע, ממרא, אלוני- ממרא. היא עיר האבות והאמהות, היא עירו של כלב בן-יפונה - -

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

גם ארם-נהריים מוזכרת.

מנחם בגין (הליכוד):

- - היא עירו של ישי אבי דוד, היא עירו של דוד, שבה מלך שבע שנים ושישה חודשים. ובחברון זו — אקרא באזניכם את אשר קרה לה: ״והנה מתאבך עשן מחניק מבית "הדסה". הם ניפצו, הפורעים, את כל המכשירים הרפואיים ואת בית-המרקחת כדי שלא יוכלו היהודים לרפא פצועיהם. בבית-הכנסת של "הדסה" נקרעו ספרי-תורה לגזרים״. היש מישהו שיש לו הזכות לאסור על יהודים להתפלל בבית-כנסת כזה שבו נקרעו ספרי- תורה לגזרים?

חביב שמעוני (המערך):

לממשלה יש. אתה מטיף נגד הממשלה ומטיף נגד חוקי ישראל.

יוסי שייד (המערך):

אולי, אדוני, בכל זאת תאמר משהו על הפוגרומיסט הרב לוינגר? בכל זאת לא שמענו שום דבר ברור. אולי משהו על הפוגרומיסט לוינגר?

מנחם בגין (הליכוד);

אבל לאחר ההרס ההוא - - -

חביב שמעוני (המערך):

חבר-הכנסת בגין, אתה מסית נגד חוקי ישראל ?

פסח גרופר (הליכוד):

מה הוא אמר ?

יוסי שריד (המערך) :

אמרתי ״פוגרומיסט״, כי האיש הזה עשה פוגרום בצה״ל.

(קריאה: אני חושב ששאלה כזאת לא ראויה לתשובה כלל.)

מנחם בנין (הליכוד) :

שום דבר לא יעזור לכם; שום דבר לא יעזור. אני אגמור את דברי עד תום.

ובשנת 1930, שנה לאחר הפוגרום ההוא, תחת השלטון הבריטי     - -

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אתה קורא לנקמת-דם על הפרעות ההן ?

מנחם בגין (הליכוד):

- - התכנסו ראשי הישוב ואמרו את הדברים הבאים : ״היהדות אינה יכולה להסכים כי הישוב בחברון יתבטל. זאת תהיה חרפה לכל עם ישראל״. ולהלן : ״היהדות בארץ-ישראל כולה״... אני מבקש את השרים, עם כל הכבוד, לשמוע.

יצחק גולן (המפלגה הליברלית העצמאית):

אין מה לשמוע.

מנחם בגין (הליכוד):

בבקשה לצאת אם אין מה לשמוע.

״היהדות בארץ-ישראל   - -

חביב שמעוני (המערך):

אי-אפשר לתת לנואם חצי-שעה כשאין מה לשמוע. אין לתת פריבילגיות. לא יכול חבר-הכנסת בגין לדבר כך, יותר מרבע שעה. עם כל הכבוד, אין לו שום פריבילגיות כאן.

היו"ר י. ישעיהו:

רבותי, אני מבקש מכם להירגע.

אליעזר רונן (המערך):

אבל הזמן נגמר.

יוסי שריד (המערך):

אולי אפשר פעם להגיע לשוויון בכנסת, שכולם ידברו בבת-אחת?

מנחם גנין (הליכוד):

- - ״היהדות בארץ ישראל כולה דורשת את בניין חברון, ועליכם לשנות כי אי-אפשר לנו למחות את שם חברון מעל מפת ישראל. לא נוכל לוותר על העיר ההיסטורית הזאת״. ולהלן: ״אנו דורשים גם ישוב חזק בחברון וגם בטחון״.

ומי אמר את כל הדברים האלה ? — הרב הראשי לארץ-ישראל אברהם יצחק הכהן קוק, מנחם אוסישקין, ואת הפיסקה האחרונה השמיע יצחק בן-צבי, יושב-ראש מפלגת פועלי ארץ-ישראל.

אדוני היושב-ראש, את הדברים האלה השמיעו אבות הציונות שנה לאחר הרס חברון באב תרפ״ט לפני השיחרור. ומה אנחנו נאמר ? ומה אנחנו נעשה אחרי השיחרור?