כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השמינית – הודעת ראש הממשלה על התפטרותה; הודעת הממשלה על הדו"ח החלקי של ועדת החקירה – מלחמת יום המפוחם – דיון

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ט ניסן התשל"ד, 11 באפריל 1974
מתוך:
כרך 70
נושאים:
אישים - גולדה מאיר, יגאל אלון, משה דיין. משפט - ועדת חוק חוקה ומשפט. הסכסוך הישראלי פלסטיני - טרור ופיגועים. ממשל - יחסי ממשלה-צבא, כנסת, ממשלה. בטחון - מלחמת יום כיפור
נאומו של בגין אחרי הודאת גולדה מאיר על התפטרותה מראשות הממשלה. בגין מביע את הכאב בעקבות פיגוע בקרית-שמונה וקורה להפקת לקחים. בגין טוען שעל הממשלה היוצאת כולה אחריות על מחדל צלחמת יום כיפור. בגין טוען שאחת המקורות של אותו המחדל הוא התנהלות הלא-תקינה של הממשלה בכלל וה-"מטבחון" בפרט. בגין מבסס את טענותיו על דו"ח אגרנט. בגין קורא להכריז על בחירות חדשות ולהקים לתקופת המעבר ממשלת אחדות לאומית.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת — הטבח בקריית- שמונה. במשך הדור הזה נטבחו בידי הנאצים הגרמנים מיליון וחצי מיליון ילדים יהודים. הבוקר נוספו עליהם שמונה מילדי ישראל בקריית-שמונה. במשך שנים ראינו לנגד עינינו, עיני רוחנו האבלה, את מסע הטבח של תינוקות דבית-רבן על אדמת נכר רוויית דמנו. הבוקר, על אדמת ישראל, ראינו בעיני רוחנו האבלה את ילדינו מושלכים מקומות עליונות לריסוק אבריהם, לני- פוץ ראשיהם, כפי שעשו הנאצים הגרמנים באירופה. חיות טרף מהלכות על שתיים. נאצים ערבים עשו את הזוועה. מי אחראי לה?

עלינו לומר במפורש שהממשלה הערבית המאכסנת בארצה מרצחים שפלים כאלה היא הנושאת במלוא האחריות לביצוע זוועת הדמים וממנה נתבע את האחריות.

נוסיף לדון בשאלה נוראה זו. הליכוד ביקש לזמן כנס מיוחד של הכנסת על נושא זה שיתקיים בשבוע הבא. היום רק זאת נאמר, דרושה גם בדיקת אמצעי הבטחון שננקטו בעיירה על הגבול ששמה קריית-שמונה. ונלמד את הלקח לגבי העתיד לגבי כל עיר ועיר בישראל תרתי-משמע. אילו חלילה היתה מתבצעת חלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית, כפי שאמר עמיתי חבר- הכנסת ד״ר רימלט, הרי המרצחים האלה היו באים לא רק לעיירה זו ששמה קריית-שמונה, אלא לפתח-תקווה ולרמת-גן ולירושלים רבתי ולעפולה ועוד.

נדאג לכך, מורי ורבותי, יריבינו הנכבדים, שלא יוכל אויב אכזר להגיע למקום שבו יוכל להשליך ילדים יהודים מהקומה השלישית. נדאג לכך כולנו למען השם ולמען הילדים שלנו.  

גברתי ראש הממשלה, עם כל הכבוד והצער, אני מבקש ממך שתסכימי למחוק מ״דברי הכנסת״ את דברי הכרוז שהופץ על-ידי המרצחים האלה. צר לי לומר לך, היתה זאת טעות לקרוא מן הבמה הזאת את הדברים הללו, שבהם אנו נקראים נאצים, שבהם מדובר ב״תבי- עות צודקות״. אלה דברי טומאה. אסור ש״דברי הכנסת״ יחזיקו אותם. ואבקש ממך שתסכימי לפנות אל יושב- ראש הכנסת כדי שהדברים האלה לא ייכנסו לפרוטוקול של בית הנבחרים העברי.

אדוני היושב-ראש, אנחנו נדון היום בפרוטרוט על דו״ח-הביניים של ועדת החקירה בראשותו של נשיא בית-המשפט העליון ועל הודעתה של הגברת מאיר על התפטרותה והתפטרות הממשלה.

דו"ח ועדת-אגרנט מגדיר את מהות המחדל; מבהיר את תוצאות המחדל; קובע את האחריות למחדל.

מה היא מהותו של המחדל? אני מחזיק בידי את המסמך ואני קורא ממנו את השורות הבאות: ״פתיחת המלחמה על-ידי מצרים וסוריה ביום-הכיפורים תשל״ד בשעה 14.00 בקירוב, הפתיעה את צה"ל בזה שעד לשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום לא העריכו הפיקוד העליון של צה״ל וההנהגה המדינית שמלחמה כוללת עומדת להתחיל״.

אני מוסיף לקרוא מן המסמך הזה: ״טעויותיו של אמ״ן לא היו הטעויות היחידות ששיבשו את מהלכיו של צה״ל בראשית המלחמה. נוספו אליהן משגים בהפעלת כוננותו של צה״ל בימים שקדמו למלחמה. ראשית, חל עיכוב ללא הצדקה בגיוס המילואים. אנו סבורים שלפי הנתונים שהיו בידו, חייב היה הרמטכ״ל להמליץ על גיוס מילואים חלקי בכוחות היבשה עוד בראשית השבוע אשר קדם למלחמה, כדי לקיים את היחס הנכון בין כוחות האויב שהיו בכוננות מלאה וערוכים נגדנו לבין כוחותינו. לכל המאוחר צריך היה להמליץ, לאור הידיעות שהגיעו על גיוס כה ניכר, ביום ו', ה-5 באוקטובר בבוקר״.

הפעם היו לוחמי ישראל חשופים לא בצריח אלא בחזית.

מהות המחדל — לרשותו של עם ישראל עמדו כל הכוחות הדרושים כדי למחוץ אויב בראשית תוקפנותו. אבל ביום פקודה הם לא היו במקומות שבהם יכלו וצריכים היו להיות. זאת היא המהות הטראגית של המחדל.

ותוצאותיו: ״למרות המצב ההתחלתי החמור בו החל צה"ל את המלחמה ולמרות המשגים שנעשו בשלב זה, אף בלם תוך התגייסות פלישה מאסיבית של צבאות אויב שתיכננו ותירגלו מערכת מאיימת זו במשך שנים ונהנו בשלב הפתיחה מכל יתרונות ההפתעה״.

שורות, מלים. יש שיר ישן על האותיות העבריות הספוגות דמע. אלה האותיות. שמעו היטב, מורי ורבותי חברי הכנסת, ״למרות המצב ההתחלתי החמור״ — כמה צער, כמה יגון, כמה אבל, כמה כאב ליחיד, למשפחה, לאומה, לעם היהודי כולו כלולים באותן מלים ספורות: ״המצב ההתחלתי החמור״ שבו נלחם צבאנו.

האחריות למחדל, — אקרא את המסמך המקורי; הדברים חייבים להיחרת לדורות ב״דברי הכנסת״: ״לפי יזמת שר הבטחון החליטה ראש הממשלה לזמן אחרי שובה מנסיעתה לשטראסבורג ולווינה התייעצות צבאית- מדינית ליום 3 באוקטובר, בהשתתפות השרים אלון, גלילי ודיין. כן השתתפו בהתייעצות הרמטכ״ל ותת- אלוף שלו, עוזר ראש אמ״ן למחקר, שמילא את מקומו של ראש אמ״ן שהיה חולה באותו יום. בהתייעצות זו הוחלפו דעות על המצב בגבולות, ובמיוחד ברמת-הגולן. תת-אלוף שלו נתן סקירה מודיעינית שנסתיימה בהערכה, כי אפשרות מלחמה משותפת מצרית-סורית אינה נראית כסבירה. איש מן הנוכחים לא חלק על הערכתו. בסוף ההתייעצות הזאת החליטה ראש הממשלה להביא את נושא המצב בגבולות לדיון בממשלה אחרי יום-הכיפורים, בישיבה הרגילה של הממשלה שנועדה ליום א׳, 7 באוקטובר״.

אדוני היושב-ראש, על-פי הלוח העברי היה זה ז׳ תשרי תשל״ד, וייזכר היום הזה מדור לדור בתולדות ישראל סבא כיום ליקוי מאורות  בישראל, יום שבו החכמה הושבה אחור, יום שחור שהעמיד את העם הזה בפני סכנת חורבן חמישית, אחרי חורבן הבית הראשון, חורבן הבית השני, נפילת בית״ר והשואה באירופה, שממנו ניצלנו רק בנס הגבורה העברית המחודשת.

כל העובדות היו לפני ארבעת השרים שנתכנסו להתייעצות צבאית—מדינית. ההערכה של תת-אלוף אריה שלו היתה שאף-על-פי-כן לא תפרוץ מלחמה מצרית- סורית נגד ישראל; וכל ארבעת השרים לא חלקו על הערכה זאת אלא קיבלוה.

הערכתם את ההערכות בצורה מוטעית, טראגית. הערכת הערכות של שירותי מודיעין היא תפקידו של המדינאי, היא אחריותו. אלמלא היתה אחריות כזאת קיימת — הרי כאילו אגף המודיעין של המטה הכללי שלט בישראל. אך לא החלטתם לנקוט ב-3 באוקטובר את אמצעי הזהירות הרגיל, הפשוט, המקובל — גיוס כוחנו, קירובו לחזיתות, לא באופן פרובוקאטיבי, אלא בצורה נבונה והגיונית. יכולת, גברתי ראש הממשלה, לזמן ישיבת ממשלה באותו יום, ה-3 באוקטובר, ולהביא לפניה את העובדות ואת ההערכה. והיתה ישיבה כזאת באותו יום. אפילו ברמז לא נמסר לחברי הממשלה האחרים על העובדות הללו. כל הישיבה הוקדשה לקרייסקי ולכמה עניינים שוטפים. יכולת לזמן ישיבת ממשלה למחרת היום, ה-4 באוקטובר, כדי למסור לה את כל הפרטים הידועים לכם. איזה ליקוי מאורות? ובאותה התייעצות צבאית—מדינית את החלטת ושלושת השרים, בנוכחותך, הסכימו אתך, לקיים ישיבת ממשלה רגילה ביום הראשון בעשר בבוקר ה-7 באוקטובר, והיום אנחנו יכולים לומר, מתוך ידיעת העובדות — עשרים שעות לאחר שהאויב הסתער על חזיתותינו החשופות כמעט.

מה נאמר עוד? איש צבא מובהק — היום איננו עוד בתפקידו — אמר לי: אפילו היינו מגייסים את המילואים ביום שישי בבוקר עוד היה חל מיפנה היסטורי במזרח התיכון והיינו מוחצים את האויבים בשתי החזיתות. אילו כך היה, הן היה שלום לעמנו, לפחות בדור הזה. המצרים לא היו צולחים את התעלה. הסורים לא היו מסיגים אותנו אחור ברמת-הגולן, הם לא היו מעזים עוד אפילו לחשוב על התקפה נוספת על ישראל במשך שנים רבות. אם לא שלום להלכה היה לנו שלום למעשה, או — גם זו אפשרות: אולי המלחמה כלל לא היתה פורצת ביום-הכיפורים, כי מישהו היה אומר לסורים ולמצרים: היהודים מוכנים.

על מי איפוא האחריות למחדל הזה? טגן ראש הממשלה מר אלון הודיע, כי לא היה שום פורום מצומצם שדן בעניינים אלה; לא קיים ״מטבח״. הכל נתקיים בפורומים המוסמכים. זה דברו של שר החינוך. ומולו עומד דברה של ועדת החקירה המורכבת מנשיא בית- המשפט העליון מר אגרנט, משופט בית-המשפט העליון מר לנדאו, הרמטכ״ל לשעבר רב-אלוף ידין, הרמטכ"ל לשעבר לסקוב ומבקר המדינה מר נבנצל. עם כל הכבוד לסגן ראש הממשלה, אם זה העימות — אני מעדיף לקבל את דברם של חמישה האזרחים ואני משוכנע שכך כל אזרחי ישראל ינהגו.

התייעצות צבאית-מדינית של ארבעה שרים בלבד ובהתייעצות זו נופלת הכרעה גורלית: אין צורך למהר; אין צורך לגייס; אין צורך להמליץ על גיוס ואין צורך לזמן ישיבה שלא מן המניין. אפשר להמתין עם כל הבעיה עד עשר בבוקר, יום הראשון לשבוע, ה-7 באוקטובר.

יש אומרים: הרמטכ״ל למעשה נדרש להתפטר והגיש התפטרותו, והממונה עליו — שר הבטחון — יישאר. יש אומרים: שר הבטחון היה סופר-רמטכ״ל. ואני שואל את מר תלמי: שר הבטחון יתפטר והממונה על שר הבטחון יכולה להישאר, לפי דעתך? ראש הממשלה היתה סופר-שר בטחון. זה הוכח בהתייעצות הצבאית-המדינית הזאת. אני בטוח, גברתי ראש הממשלה, שאת תאשרי את דברי שאשמיע היום. לא פעם אחת אמרת...      

ראש-הממשלה ג. מאיר:

כבר שמעתי את זה בטלוויזיה.

מנחם בגין (הליכוד):

והיום חידשת חידושים בנאומך? על אמת אפשר לחזור.

גברתי ראש הממשלה, כאשר הייתי חברך לממשלה וגם כאשר שירתתי באופוזיציה אמרת לי לא פעם אחת שהלויאליות של שר הבטחון כלפיד ללא פגם והוא לא עשה שום צעד בלי ידיעתך ובלי הסכמתך. יבוא מר תלמי ויאמר: שר הבטחון הזה הוא היחיד שצריך ללכת. זה מוסר ציבורי? זו האחריות? לא רק על-פי כללי דמוקראטיה פארלאמנטארית, אלא על-פי העובדות הידועות, הנחרצות והכתובות בדו״ח של ועדת-אגרנט. וסגן ראש הממשלה ושר החינוך אומר: צריך לדעת מי אחראי פחות ומי יותר. והוא לא השתתף בהתייעצות הצבאית-המדינית, התייעצות "המטבח" הגורלית, אשר בקלות-דעת ללא שיעור החליטה לחכות עם דיון ממשלתי עוד חמישה ימים? והשר בלי תיק מר גלילי ירחץ בנקיון כפיים ויאמר שאם שר הבטחון לא יתפטר הוא, מר גלילי, יתפטר? היכן היה עד 3 באוקטובר? אני יודע שהוא רגיל לתת עצות רבות לראש הממשלה. מנסיוני אני יודע את זה. היכן היה היועץ הנכבד הזה ב-3 באוקטובר? הוא לא חלק על הערכתו של בא-כוח אמ״ן. גם הוא הסכים שיש זמן לדון בממשלה על סוגיה זו ב-7 באוקטובר. זו האחריות הכתובה, הברורה, אבל היא לא מסתכמת ואיננה נגמרת בארבעת השרים הללו. יש ממשלה. השרים יושבים מסביב לשולחן הזה. אלה שהיו בממשלה, אתם ידעתם במשך שלוש שנים תמימות שבקבוצת שרים מצומצמת מתקבלות ההחלטות החשובות ביותר בעניינים מדיניים ובטחוניים. עם מצב זה השלמתם. אינני רוצה להשתמש היום במלים חריפות. יכולתי למצוא אותן גם במלון פארלאמנטארי, אבל די אם זאת אומר: חברי ממשלה המשלימים עם ביטול סמכותם הקובעת, המכרעת, ונטילת סמכותם על-ידי קבוצת שרים מצומצמת, אינם יכולים, בשום פנים ואופן, לטעון שהואיל ולא ידעו הם אינם נושאים באחריות. נושאים גם נושאים. נכון, הממשלה כולה.

כמה פעמים אמרנו כולנו שקיים כלל דמוקראטי גדול של עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על כוחותיה המזויינים של המדינה. לעליונות תטענו ולאחריות לא תבואו? מה היתה אצלנו עד מלחמת יום-הכיפורים? דיקטאטורה צבאית? הרמטכ״ל קבע את ההחלטות? הרי לפני שבועות מספר כל הממשלה כולה הזדהתה לחלוטין בפיה של ראש הממשלה עם הרמטכ״ל. ואף זאת אני מוכן לומר מנסיוני: הרמטכ״ל מקבל החלטות הממשלה ומבצע אותן. שלוש שנים התבוננתי ביחסים שבין הרמטכ״ל ובין הממשלה. לא קרה מקרה שהרמטכ״ל יעשה משהו על דעת עצמו; אפילו לא אחד. ואני בטוח שכך קרה עם הרמטכ״ל בר-לב כשאני הייתי חבר הממשלה, עם הרמטכ״ל רבין באותה תקופה, וכך בוודאי היה גם עם הרמטכ״ל דוד אלעזר.

ואתם בעצמכם לא תאמרו: אם כך — האחריות העליונה, האמיתית, המוסרית, המדינית, הפארלאמנטארית חלה על הממשלה כולה? עד היום לא אמרתם את זאת. גם כאשר הגברת מאיר החליטה להתפטר — היא הסבירה את התפטרותה ב״תסיסה בציבור״, במפלגתה, באופוזיציה. זאת הסיבה להתפטרות, ולא הדו״ח של ועדת-אגרנט, כפי שממצאיו העובדתיים מונחים לפניכם? כך תחנכו את הציבור, את הדור הצעיר? זאת דמוקראטיה פארלאמנטארית? זאת אחריות ממשלתית? זאת עליונות הרשות האזרחית הנבחרת על הצבא? על רקע המאורעות הנוראים האלה, בעקבות נטילת סמכות ממשלתית שלא כדין — בלעז קוראים לזה - usurpation of power — על-ידי קבוצת שרים מצומצמת, נביט לעתיד.

אני סובר שאם יש ממשלה רחבה, טוב ליצור בתוכה מה שנקרא בלעז קאבינט מצומצם. יש דבר כזה בארץ דמוקראטית כמו אנגליה. את זוכרת, גברתי ראש הממשלה, לאחר פטירתו של לוי אשכול זכרונו לברכה, ולאחר שאת קיבלת לידיך את ראשות הממשלה והצעת לחדש את ממשלת הליכוד הלאומי קיימנו שיחה, ואני סיפרתי לך על ישיבה אחת של הממשלה שבה נדונה אימרה מסויימת של שר הבטחון לגבי ראש הממשלה ושר האוצר, אימרה שהוא אחרי זמן-מה הביע את צערו עליה, וזה סוף פסוק. אני השתתפתי בדיון ההוא בממשלה, ואמרתי כך: במשטר פארלאמנטארי ראש הממשלה הוא ראשון-בין-שווים. מה פירוש הכלל הזה? הוא צריך להתייחס לחברי הממשלה כאל שווים, והם אליו — כאל ראשון. צר לי לומר: את לא נהגת כ-primus inter pares. היו אצלך שרים שווים יותר, ושרים שווים פחות, מבחינת קבלת החלטות בענייני היסוד של חיינו הלאומיים. אבל באנגליה יש הבדל כזה. יש קאבינט, ויש ממשלה רחבה, ורוב חבריה אינם בקאבינט. כל זה על-פי סמכות כדין. מן המפורסמות, כל ילד בבריטניה יודע שכך מתנהלים ענייני עמו.

אדרבה, נחשוב כולנו איך למנוע אסון כזה בעתיד. יקום קאבינט בתוך ממשלת ישראל — תשעה חברים, אחד-עשר חברים; אפשר לקרוא לו בעברית ״לשכה״; אפשר להשתמש במושג ״ועדה לענייני מדיניות ובטחון״. ולוועדה הזאת תימסר הסמכות לדון ולהחליט בעניינים פוליטיים וצבאיים. כחוק, כדין, על-פי החלטת הממשלה. ועדה כזאת היתה צריכה להתכנס בכל יום א׳ בבוקר; הממשלה כולה — בכל יום ב׳. היא היתה מדווחת לממשלה על החלטותיה. באין עירעור — מבוצעות. אם, נניח, שליש מן החברים מערער — ביום ב' הממשלה תכריע. זהו סדר ממלכתי. אז יידעו הכל איך, כיצד, היכן, על-ידי מי מתקבלות החלטות. אבל מטבח כזה, התייעצות צבאית מדינית כזאת, סגורה, נעולה, וכל שאר חברי הממשלה אינם יודעים אפילו אולי על קיומה, בוודאי לא על סיכומיה? זה סדר ממלכתי?

מורי ורבותי חברי הכנסת מן המערך, תשקלו גם אתם את ההצעה הזאת. לנגד עיניכם הומט אסון על עם ישראל על-ידי אי-סדר ממלכתי כזה. ונשקול יחד, ונמנע אסונות כאלה בעתיד.

אני מציע שנלך לבחירות חדשות.

ראש-הממשלה ג. מאיר:

איפה הישיבה ביום שישי בבוקר ? לא כתוב שם ?

מנחם בגין (הליכוד):

ביום שישי בבוקר? גברתי, כן, אבי מודה לך מאוד על התזכורת הזאת. גם ביום שישי בבוקר לא זימנת את הממשלה, אלא התייעצות עם שרים מספר - - -

ראש-הממשלה ג. מאיר:

לא נכון.

מנחם בגין (הליכוד):

תסלחי לי, גברתי. אני זוכר את המסמך הזה כמעט בעל-פה, ואוכיח לך זאת. זימנת שרים מספר שמצאת אותם, וקיימת אתם התייעצות. והדו"ח של ועדת-אגרנט משמיע הערה באזניך — אם לא לומר נזיפה — שלא היית צריכה לחוס על טירחתם של חברי הממשלה ערב יום-הכיפורים, והיית צריכה באותו יום לזמן ישיבת ממשלה.

ראש-הממשלה ג. מאיר:

זאת היתה ישיבת ממשלה.

מנחם בגין (הליכוד):

גברתי, אמסור לך לאחר שאסיים את דברי את הדברים, ונראה האם אני טעיתי         - - -

ראש-הממשלה ג. מאיר:

עמדת לשכוח את זה.

מנחם בגין (הליכוד):

לשכוח? אני? זה לא היה דרוש לי לנמק את העובדה שאת הקמת מטבח נקי, שבו נשברו העיקריים בכלים הממלכתיים.

(ראש הממשלה ג. מאיר קוראת קרי- את ביניים)

גברתי, את שאלת ״למה אתה לא מזכיר את הישיבה ביום שישי״. אז העמדתי את הדברים על אמיתותם, על-פי הדו״ח של ועדת-ויתקון... סליחה, ועדת-אגרנט — כל הכבוד לשופטים של בית-המשפט העליון.

מנחם פרוש (חזית דתית תורתית):

את הדו״ח אתה יודע בעל-פה, אבל את שם הוועדה לא.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מציע שנלך לבחירות. אפשר לערוך בחירות חדשות לאחר 10 שבועות. הנימוק שיש להמתין לפחות מאה יום, משום שיש חוק שלפיו פקידים בכירים צריכים להתפטר מתפקידיהם כדי לשמש מועמדים לכנסת, הוא חסר שחר. כל עם ישראל צריך לחכות בבחירת הנהגה עד שפקידים בכירים מספר יתפטרו? הם יכולים גם היום להתפטר, אם הם חושבים שיהיו בחירות מוקדמות. לא יקרה להם דבר. לא יהיו בחירות — ישובו למשרותיהם. מה יקרה? אבל משרד הפנים קבע שבתוך 47 ימים אפשר לערוך בחירות חדשות. ניתן לעצמנו מרחב של זמן, 70 יום, 10 שבועות. צריך ללכת אל העם.

נכון שאנחנו במערכת הבחירות דיברנו לאחר הפסקת הקרבות על המחדל הטראגי, האיום. אבל אתם הכחשתם אותו, שבועות רבים. אמרתם: איזה מחדל? במשך 20 דקות אני יכולתי להחליט על הגיוס. היה בסדר. גייסנו בזמן הדרוש. היום יש המסמך הזה, והעם כולו צריך לעיין בו. אלה העובדות לאחר חקירה על- ידי חמישה אזרחים כאלה. ובסוגריים אעיר: בלשון . מכובדת אפשר למתוח ביקורת עניינית גם על ממצאים של ועדת חקירה, אבל אסורה לשון הביזוי כלפי ועדר. כזאת, אשר ננקטה על-ידי חוגים מסויימים במערך— עבודה—מפ"ם.

העם יקרא את הדין-וחשבון, ילמד ממנו מה היה, מי אשם, מי אחראי. תוך עשרה שבועות אפשר לקיים את הבחירות האלה, ואני מציע שנסכים כולנו לערוך בחירות. נלך אל הציבור, והוא יבחר הנהגה.

אבל אפילו תהיינה בחירות בעוד עשרה שבועות בלבד, עד שתתפרסמנה תוצאותיהן באורח רשמי, עד אשר תתכנס הכנסת השמינית, עד אשר הנשיא יזמין להתייעצויות         - -

(קריאות: הכנסת התשיעית.)

הכנסת התשיעית.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):

חבר-הכנסת בגין, היום אתה עושה טעויות רבות.

מנחם בגין (הליכוד):

אני יכול לחיות עם טעויות אלה, כל בית ישראל יכול לחיות אתן; תיזהרו מטעויות אחרות.

— — עד אשר הנשיא יקיים התייעצויות עם הסיעות ויטיל על מישהו את תפקיד הרכבת הממשלה והיא תורכב — יחלפו לפחות בין ארבעה לחמישה חודשים. ולכן עלינו לדון בתקופה, שנקרא לה תקופת- הביניים: האם אפשר להשאיר את הממשלה הזאת, שפוטרה על-ידי התפטרותה של ראש הממשלה, על כנה במשך החודשים הבאים.

יבוא יום, לאחר שראש- הממשלה הגברת מאיר תשתחרר מן העול שהיא אמרה אתמול שאין היא יכולה עוד לשאתו, ואני אעריך בבית הזה את שירותיה לעם ישראל      - - -

ראש-הממשלח ג. מאיר:

אני מוותרת.

מנחם בגין (הליכוד):

אבל אני אינני מוותר, גברתי. וגם לאחר הערה זו אומר לך: כיבדתיך קודם שישבנו יחד בממשלה, וגם היום אני מוסיף לכבדך. באותו יום אעריך את שירותיך, ובכנות ובגילוי-לב שבו הייתי רגיל תמיד לדבר אתך ואליך, את שגיאותיך ואת טעויותיך, עד יום-הכיפורים ועד בכלל.

אבל היום אני רוצה לציין שהגברת מאיר הודיעה אמש באזני חבריה שהגיעה לקץ הדרך ואין היא יכולה לשאת עוד בעול. האם אנחנו נשלים, לאור הודעה כזאת, עם כך שהגברת מאיר תישא בעול שאין היא יכולה לשאת בו עוד חודשים רבים? אני מציע שהכנסת תרשום לפניה את ההודעה הזאת של ראש הממשלה, ותעשה מאמץ אמיתי כדי לשחרר את הגברת מאיר מן העול שאין היא יכולה עוד לשאתו.

אין זו הסיבה היחידה. אומר שר-החקלאות מר גבתי: דמות הממשלה היא בשפל שאין למטה ממנו. מורי ורבותי, האם הכנסת תשאיר על כנה במשך חודשים ממשלה שלפי עדות אחד מחבריה דמותה היא בשפל שאין עוד למטה ממנו?

אומר שר-המשטרה מר הלל: אני מיואש מיכולת הממשלה לעמוד באחריות לאומית; אני בוש ונכלם על היותי חבר בה. מורי ורבותי חברי הכנסת, האם אנחנו נשאיר בתיפקודה ממשלה שאחד מחבריה התייאש לחלוטין מיכלתה לעמוד באחריות לאומית, ממשלה חסרת אחריות לאומית, והוא אפילו בוש ונכלם לשרת בה כחבר? לא הגיוני.

ואין זה סוף פסוק. ועדת-אגרנט מסבירה איך בעצם קמו ההתייעצויות המצומצמות ההן, וקובעת שמישיבות הממשלה היו הדלפות בענייני בטחון.

אלימלך רימלט (הליכוד):

דליפות.

מנחם בגין (הליכוד):

דליפות, אבל הדליפות הודלפו.

כך קובעת ועדת החקירה: ״חוק-יסוד: הממשלה, סעיף 28: הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בעניינים הבאים הם סודיים, וגילויים ופירסומם אסור. ואלה העניינים: 1) בטחון המדינה; 2) יחסי חוץ של המדינה״. מורי ורבותי, כל חבר ממשלה מוסר הצהרה שלפיה הוא מבטיח לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה. והממשלה הזאת הפרה את חוק המדינה החל עליה, על הממשלה עצמה, באופן שיטתי. מן הממשלה הזאת יש דליפות מתמידות בענייני בטחון, בזה ההרכב. ואנחנו נשאיר על כנה ממשלה המפרה את חוק-היסוד, המתכחשת להצהרת האמונים של חבריה? זה לא הגיוני. זו סכנה לאומה.

המסקנה היא, אדוני היושב-ראש, שהכנסת כולה צריכה לעשות מאמץ עד יום הבחירות ועד זימון הכנסת החדשה, כדי להקים ממשלת-ביניים, ממשלת-מעבר בלשון השימושית, אבל בהרכב אחר מהממשלה הזאת, ממשלת המחדל, ההדלפות וה"מטבח". כורח חיים זהו לנו, בייחוד בחודשים הבאים שבהם עלולות ליפול הכרעות גורליות, גם לגבי רמת-הגולן, גם לגבי יהודה ושומרון, גם לגבי ההתנחלות בארץ-ישראל, גם לגבי המלחמה באויבינו, גם לגבי ההתגוננות בפני מתקיפינו. לאחר הנסיון הזה, לאחר ההוכחות האלה, חובתנו הלאומית היא, חובתו של בית הנבחרים לדאוג לכך שתקום, גם לחודשים מספר — אבל זו תקופת זמן רצינית מאוד — ממשלה אחרת מזו שבשמה ראש הממשלה הגישה התפטרות לנשיא המדינה.

חבר-הכנסת תלמי, איך אמרת בנאומו? — צריך לחסום את הדרך בפני ממשלת ליכוד לאומי. לחסום את הדרך, לבנות road block על הכביש, על דרך- המלך, שלא תקום בישראל בימים כאלה ממשלת ליכוד לאומי. היתה ממשלת ליכוד לאומי, חבריה יודעים איך היא היתה כשרה להכרעות היסטוריות חיוביות. גם חבריך השתתפו בה, והם יעידו. אבל אתה קורא לחסום את הדרך.

מאיר תלמי (המערך):

אבל אתם עזבתם אותה. מדוע?

מנחם בגין (הליכוד):

מר תלמי, אתה חבר כנסת חדש, צעיר. כמי שמשרת בבית הזה זו השנה ה-26, הזדקנתי בו, אני יכול לתת לך עצה, מר תלמי: חסום, חסום, אך היזהר פן על-ידי חסימות כאלה תמיט אסונות נוספים על עם ישראל.

אנו מבקשים לטכס עצה יחד, שתוקם ממשלה אחרת מזו המתפטרת. איש אינו יכול לומר היום באיזה הרכב. לא. הבה ונשב יחד. הימים רגילים הם? הפשוטים הם? אין פצעים בלבו, בנפשו ובגופו של עם ישראל? אין קריאות של הדור הצעיר אל כולנו? אין דאגה לעתידנו? אין שאלה לאן אנו הולכים או לאן אנו מולכים? האין אנו חייבים כולנו יחד להבטיח שלא בדור הזה ולא בדורות הבאים לא יוכל עוד שום קלגס להרים את ידו הטורפת על ראשו של ילד יהודי קטן? האין אויבינו מתכוננים למלחמה חדשה? האין אומרים כל אויבינו כי עלינו לסגת מקווי ה-4 ביוני ולפתור את הבעיה של העם הפלשתינאי, לאמור להחריב את מדינת ישראל? האין העם היהודי בתפוצות הגולה תוהה מה קרה לה למדינת ישראל?

בימים כאלה זו קריאתנו: הבה נשב יחד ונטכמ עצה איך להקים ממשלה חדשה בישראל, טובה, מיטיבה, נאמנה למדינת ישראל ולחוקיה; ממשלה שתרפא את פצעי עמנו, תוציאו מהמבוך, תתגבר על הטראגדיה היהודית, ותבטיח את עתידו וחירותו בארץ-ישראל.