כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת השביעית – יום שני, כ״ג אלול תשל״א 13 ספטמבר 1971 – הצעות לסדר-היום – השביתות הפראיות וההפקרות ביחסי העבודה המסכנות את משק המדינה ובטחונה

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. דאגה בלב עם - לא רק ישיחנה. יש לבקש דרך למצוא פתרון. הדאגה היא עמוקה. משהו התערער או מתערער בחיינו. פעם שאלו: האם מותר? היום שואלים: מדוע אסור? באמת: האם מותר לנעול שער ראשי למדינה במצור? האם מותר למנוע ריפוי, מים, אור? לא כך שואלים בימים אלה. אלא: מדוע לא? והתשובה ידועה; המציאות מלמדת על תכנה.

נכון, משגבים כאלה ואף חמורים מהם פוקדים גם עמים אחרים. אבל אין זו נחמה בשבילנו. אנגליה מוקפת ימים; אמריקה - אוקיינוסים. על צרפת אינו מאיים עוד שום אויב מאויביה המסורתיים. אנחנו מוקפים אויבים. האשליות לגבי כוונותיהם ושאיפותיהם מתנפצות והולכות. זאת האמת: הם מוסיפים לשאוף, אולי בשלבים, להכחידנו. אבל דווקא משום כך, אדוני היושב-ראש, אסור לעת משבר לאבד עשתונות. אנחנו, אנשי האופוזיציה, קוראים לדוברי הממשלה שריסנו את עצמם בדברי זעקת השבר שלהם, שלא יקראו דרור-יתר ללשונותיהם. אין לדבר על הריסת המדינה ולא על שריפה שתאכל את כולנו ולא על תוהו ובוהו העומד להשתרר. ודאי שאין לעשות השוואה בין הבעיות הללו לבין אויב חיצוני.

אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):

חברך לסיעה דיבר על ״אויב פנימי״, האלוף עזר וייצמן.

מנחם בגין (גח״ל):

אני משער שאתה עוד מעט תעלה על הבמה, תאמר את דבריך. אני לא שמעתי מלים כאלה. אולי הן הודפסו ב״העולם הזה״.

אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):

הן הודפסו אתמול בכל עתוני הבוקר של ישראל.

מנחם בגין (גח״ל):

האויב החיצוני - אין סוגיה פנימית שאפשר להשוותה אליו. הבעיות העומדות לפנינו יוצרות צרות של חיים. האויב נושא לנו צרות מסוג אחר לגמרי. אין השוואה. צריך לראות את המצב לאשורו, לחפש דרך, להציע פתרון.

באשר לראיית המצב, לא רק זכותי, אלא גם חובתי, כיהודי, כאזרח, לפנות במישרין אל עמיתי ואל יריבי מן המערך הסוציאליסטי. אתם, מורי ורבותי, חייבים בחשבון-נפש. איזו ממשלה קיימת בישראל? ממשלה המייצגת בעלי לאטיפונדיות? את בעלי ההון הגדול הנצלני על-פי הפראזיאולוגיה המרקסיסטית? מי שולט במדינה הזאת? מי קובע את ההסדרים? מי מפקח על המשאבים ?

מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):

המונופולים האמריקניים הובילו את המשק...

(קריאות: אוה...)

מנחם בגין (גח״ל):

מר וילנה האם גם אתה היית במשלחת של השישה? ברוסיה הקומוניסטית, מי שיכריז שביתה ילך ישר לסיביר. אתה האחרון הרשאי לומר משהו על נושא זה.

מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):

חירות היא מפלגה נגד הפועלים ונגד השלטון.

מנחם בגין (גח״ל):

חבר-הכנסת וילנר, אני משער שהיום תימנע מהצבעה כדי לנאום, אז תנאם.

למערך הסוציאליסטי יש בכנסת מעמד קובע. בממשלה - רוב מכריע. הוא הדין בוועד הפועל ובוועדה המרכזת של ההסתדרות. הוא הדין בהנהלות המפעלים הגדולים ביותר. מה קרה? מדוע אין העובדים שומעים לכם? הרי זו השאלה שאתם צריכים להציג לעצמכם.

אתם מדברים על השפעה מוסרית- ודאי, במדינה דמוקרטית זה צריך להיות הגורם הקובע. לא כפייה שלטונית, לא בתי-כלא. בבתי-כלא אין פותרים שום בעיות חברתיות עמוקות. תשאלו את עצמכם מדוע נחלשת, מדוע יורדת, מדוע כמעט נעלמת השפעתכם המוסרית על העובדים. אולי יש בסוציאליסם שלכם איזה פגם מוסרי ?

אני סובר, אדוני היושב-ראש, שאם קיים משק סוציאליסטי, ובו מוסיפים על שכרם של אנשים — צר לי לדבר על כך, אבל זו אמת — המקבלים אלפי לירות בחודש, אז קשה מאוד לאיגוד מקצועי, שהוא להלכה בעלם של מפעלים סוציאליסטיים כאלה, להשפיע השפעה מוסרית על אלה המקבלים מאות לירות בחודש, ואין קיום הוגן למשפחותיהם, והם תובעים תוספת. אתם צריכים להתבונן בהתפתחות הזאת. וצריך לבקש פתרון.

מה קרה לנו? עדיין יש אנשים המדברים בפרהסיה על מלחמת מעמדות, כאילו חיינו במאה התשע-עשרה או בשנות השלושים. איזו מלחמת מעמדות? מי מנהל את נמל אשדוד ? מי מפקח על בתי-החולים? מי הוא מעבידם של המוכסים בלוד? קלצקין, הוגה הדעות הגדול, היה מסביר שליהודים יש נטייה וכשרון לחפש להם תחליפים. בהיות המושג של מלחמת מעמדות במדינת ישראל נלעג, הם מצאו להם מלחמת רשויות במקומה. רשות ברשות נלחמת. ואם המלחמה הזאת תימשך, אנחנו נתקרב למלחמת הכל בכל.

מה איפוא צריך לעשות ? צריך להפסיק את המלחמה ולהשכין שלום חברתי בישראל. ויחד עם השלום — לעשות צדק חברתי. ראשיתו של צדק הוא בביטול העוני, בהעלאת היסוד שעליו חיות משפחות בישראל, ובעיקר משפחות מרובות ילדים. בעניין זה לא ניתן מנוח. ודאי שנשלול כל הסתה לשנאה בין-מעמדית או בין-עדתית. את הבעיה הזאת צריך לפתור באהבת ישראל. אבל צריך לפתור אותה, ובמהירות רבה.

איך להשכין שלום חברתי? ראשית, צריך לקבוע שהסמכות היא בידי הכנסת. שנים רבות התהלכתם עם התיאוריה שלפיה, בעניין סיכסוכי העבודה, היחסים במשק הלאומי בין מעסיק ובין עובד, אסור לה לכנסת להתערב. איזו תיאוריה היא? יש בה התקלסות בדמוקרטיה. הכנסת הזאת איננה מייצגת מספר קטן, באילו קוריות מלאכותיות, של בעלי אחוזות והון. הכנסת מייצגת את רצון העם. חבריה הם נבחרים ממש על-ידי העם כולו. לאחרונה חלה תזוזה בפסילה הזאת של הכנסת. אבל צריך לומר דברים מפורשים: סמכותה של הכנסת, אדוני שר העבודה, אינה צריכה לבוא בצדה של סמכות ההסתדרות. סמכות הכנסת היא מעל לסמכות ההסתדרות. הכנסת איננה צריכה לתת סמכות להסתדרות; ההסתדרות צריכה לקבל את סמכות הכנסת. בכל אנו מוכנים לדון, ועל הכל להחליט: בדיני אישות, בדיני נפשות, במלחמה, בשלום. רק בעניין זה של התערערות המשק הלאומי, של פציעה עצמית יומיומית, הכנסת איננה מוסמכת להחליט, לחוקק, לקבוע הסדרים, למצוא פתרונות ? זה אבסורד גמור. תתרפאו ממנו לחלוטין.

שנית, מורי ורבותי, אינני מדבר לשם קינטור ולא מתוך שמחה לאיד. הדאגה שעליה דיברתי, מן הדין שתהיה משותפת לממשלה ולאופוזיציה גם יחד, לכל חברי הכנסת. אבל עובדה היא שחודרת הכרה בקרב רבים מן הציבור כי אצלנו בישראל, באין שערוריה - אין הקשבה. זו הסכנה. והיא חלה על בעיות משקיות, היא חלה על בעיות מוסריות ועוד. אינני רוצה דווקא לפרט את הכל. צריך לשים קץ להתפתחות מסוכנת כזאת.

בימים האחרונים, בטרם אעלה על הבמה הזאת, נפגשתי עם עובדים, גם עם אלה שיודעים מה היא השבתת שירות חיוני. ודאי שאמרתי להם מה שצריך לומר ביחס להשבתת שירותים חיוניים במדינה הנמצאת במצור. אבל חובתי היתה גם להקשיב לדבריהם. יש בפיהם טענות, ואני קורא לממשלה להטות אוזן קשבת לטענות אלה.

טענה א׳: סחבת בלתי-פוסקת, הנראית לעתים ללא קץ. עד מתי אפשר כך לסחוב אנשים שבאים עם תביעות, מוצדקות לחלוטין או בחלקן, אולי לגמרי לא מוצדקות ? אבל האם סחבת זה פתרון ? האם כך נוהגת ממשלה ז

טענה ב׳: חוסר כתובת. הנהלת מפעל ממלכתי מסויים מחליטה, מסכימה; באה רשות שמעליה ואומרת: זה לא מחייב אותי. אם זכרוני אינו מטעני, קרה דבר כזה אפילו לוועדת שרים לענייני כלכלה בקשר לחשמל. אין כתובת. הפתרון הוא, איפוא, לתת לכל בעלי התביעות בישראל, ויהיו אשר יהיו, כתובת. אז לא תהית סחבת, ויהיה אל מי לפנות ולקבל הכרעה. זה מה שאנו מציעים: הקמת מוסד קבע לבוררות ממלכתית שיפוטית.

קראתי, שר העבודה, שהצעתו המקורית, הקרויה ״הסקנדינבית״, להסדר יחסי העבודה, לא נתקבלה. כך אמר דובר מוסמך של ההסתדרות. אבל כולנו קראנו על עקרונות מסויימים שעליהם החליטה הממשלה אתמול, ואשר ילבשו צורה של הצעת חוק בקרוב. אנו נקבע את עמדתנו לגבי הצעת חוק זו משתונת על שולחן הכנסת. אבל בין שזו תהיה ההצעה הסקנדינבית המקורית המוכרת לגו - אס מן החוק הקיים בדניה ואם מהצעת החוק האחרונה משנת 1971 בשבדיה -, ובין שזו תהיה הצעה חדשה כפי שנתקבלה במוסדות שונים, ברור כי המדובר הוא במעשה חקיקה או במעשי חקיקה לכל הדעות. אם כך, אם הרוב של המערך הגיע למסקנה שמותר לה, לכנסת, לחוקק בעניין סיכסוכי עבודה, וכדין וכחוק לקבוע פתרון, אזי מכל ההצעות הללו עדיפה ההצעה, על-פי שורת ההגיון, של בוררות ממלכתית שיפוטית.

קיימת סכנה של השבתת שירות חיוני. ומה הם שירותים חיוניים, שואלים. זוהי שאלה רצינית לכל הדעות. מרפא, מים, נמלים, הגנת המדינה — אלת שירותים חיוניים, לרבות חשמל, לכל הדעות. אם קיימת סכנה של השבתת אחד השירותים החיוניים לציבור כולו, רשאי כל צד, וגם שר העבודה, לפנות לבית-המשפט המחוזי, ולבקש בדרך המרצה למנות ועדת בוררים. שוכנע בית -המשפט, כי אכן קיימת סכנה של נזק ממשי לבטחון המדינה, או לאוכלוסיה, או לחלקה - יתן צו וימנה את ועדת הבוררים בראשותו של שופט. הוא רשאי, על-פי שיקולו, לתת צו האוסר השבתת מפעל חיוני כזה, או המצווה להפסיק את השבתתו. זהו התוכן העיקרי של הצעתנו. מדוע צריך לפסול אותת? מאיזה טעם?

היו״ר ר. ברקת:

חבר-הכנסת בגין, עלי לבקשך לסיים.

מנחם בגין (גח׳׳ל): עוד כמה דקות. זהו כנס מיוחד.

שמעתי טענה על גורם שלישי שיתערב. מי הוא הגורם השלישי הזה? שלטון זר? מלכות מדכאת? המדו- בר הוא בבית-המשפט של מדינת ישראל. ואנו איננו מוסרים לידי בית-המשפט להחליט? בית-המשפט אינו יכול לשקול, שלושה שופטים אינם יכולים לפי הכרתנו והגיוננו, לשקול האם באמת יש סכנה של נזק לבטחון המדינה, לחלק גדול של האוכלוסיה? אם שוכנע בכך בית-המשפט, ורק אם שוכנע בכך, יתן צו למנוע השבתה זאת, וימנה ועדת בוררים. אז אין סחבת. כל אחד זכאי להגיש את תביעתו. היא תתברר בשלב ראשון על-ידי בית-המשפט. אפשר גם לפנות בעירעור לבית-המשפט העליון ביחס לאותו צו. ואחר כך ועדת הבוררים, שבית-המשפט ימנה בראשותו של שופט, תשקול ותכריע. לעתים תקבל את התביעה בשלמותה, לעתים בחלקה, לעתים תדחה אותה. על מי אפשר לסמוך, אם לא על ועדה כזאת ?

לכן אנו מציעים את ההצעה העדיפה מכל ההצעות המשולבות והמתוחכמות - מוסד קבע לבוררות ממלכתית שיפוטית.

אדוני היושב-ראש, יש יסוד להניח, כי לא רחוק היום ואתם תאמצו גם את ההצעה הזאת. אבל היזהרו לבל עד בוא יום זה ייגרם נזק רב מדי למדינה ולמשקה ולעתידה על-ידי מחדלכם הממושך.