כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאה-וארבע של הכנסת השביעית – יום שלישי, כ״ג אב תש״ל – 25 אוגוסט 1970 – עמדת ארצות-הברית לגבי הפרות הפסקת האש על-ידי המצרים

אדוני היושב-ראש. ממשלת ישראל - על סף פרישת גח׳׳ל ממנה, שנגרמה על-ידי החלטה אומללה לקבל את יזמת רוג׳רס המדינית המאמללת — החליטה פה אחד, על פי ההסדרים שהוצעו על-ידי ממשלת ארצות-הברית, להסכים להפסקת אש, בתחילה לשלושה חודשים. אם בדיעבד מתברר שטעות הייתה לפנינו, הרי כל עשרים- ושלושה חברי ממשלת הליכוד הלאומי נושאים באחריות על קבלת ההחלטה. במה הייתה הטעות? לא בעצם ההחלטה, בוודאי לא במניעיה. אנו כולנו שונאים שפיכות דמים. יום העובר בלי הרג הוא לנו חג, אף אם הוא יום חול. לכן היינו מוכנים להסכים אפילו להפסקת הקטל לזמן מוגבל. הנחנו שלא נוטעה. כוונתי לא לרוסים ולא למצרים. הרוסים אינם מודים; הם "מודים". כוונתי לאמריקאים. הנחנו שהם לא יטעונו, והיום אנו חייבים לומר בפה מלא שהוטעינו על-ידי השלטונות האמריקנים, ובכך הייתה טעותנו.

אינני יכול לדבר בשמם של שבעה -עשר עמיתי לשעבר. אעלה השערה גם ביחס אליהם. אם אטעה בה, יואיל שר החוץ לתקנני. אני סבור שאף אחד מהם לא היה מסכים להפסקת אש כזאת אלמלא קיבלנו התחייבות מממשלת ארצות-הברית, כי הסכם הפסקת האש יכלול את הקפאת הסטטוס-קוו הצבאי 50 קילומטר ממערב וממזרח לתעלת סואץ. אני יכול לומר זאת בוודאות בשם חברי היום ומחר. לא היה אפילו עולה על דעתנו להסכים להסדר כזה אלמלא ההתחייבות המפורשת של ארצות-הברית להקפאת המצב כפי שהיה קיים עד כניסת הפסקת האש לתקפה. מה קרה לאחר חצות אותו ליל שבת ? המצרים בעזרת יועציהם הסובייטיים הפרו את הפסקת האש, את ההסכם עליה, בצורה שאין חמורה ממנה מבחינת ביטחוננו ועתידנו. מאז ועד היום הם הקימו 9 סוללות של טילי קסאם-2 המשופרים, וגם בימים אלה הם מוסיפים לעבוד על 5 סוללות אחדות. כך נוצר קו קדמי, והוא שלישי, של טילים. האחד - קהיר-אלכסנדריה, השני — כ-50 קילומטר מערבה לתעלה, ועתה השלישי - בין 30 ל-25 קילומטר בערך מגדת התעלה. קו אחד מגן על משנהו והקו השלישי, הקדמי, מכסה או יכסה לא רק את השטח של הצד ההוא של התעלה, אלא גם את השטח שבין 10 ל-15 קילומטר מהצד שלנו של תעלת סואץ. המסקנה התוצאה היא זאת - והכנסת חייבת לדעת זאת, והעם כולו חייב לשמוע על כך - שבבוא היום, אם יחליט נאצר לפתוח באש, ובידיעת המציאות עלינו להניח כי אין שום ספק שיבוא יום כזה — יהיה לאויב יתרון מכריע בארטילריה ובשריון; והפעולה הברוכה של חיל האוויר שלנו בחודשים האחרונים, שהכתה ביתרון הזה ומנעה אבידות בקרב בגינו, - הפעולה הזאת יחיה בלי אבידות במספר ניכר בקרב טייסינו ובמטוסינו. זוהי המציאות. האמריקאים יודעים אותה. כאשר הודענו להם על ההפרה החוזרת ונשנית של הסכם הפסקת האש, הם שקלו, חקרו, בדקו ופרסמו הודעה: ניתנה לנו עדות מסוימת, היא אינה מושלמת, הודעות נוספות לא נפרסם. זוהי הדרך להתחמק מהתחייבות מפורשת בעניין ממשי ביותר הנוגע לעם המוקף אויבים ולחיי בניו.

על רקע הפרה זו עלינו לשאול את ממשלת ארצות- הברית, הרואה עצמה בצדק, מבחינת יחסי הכוחות בעולם, כמנהיגת העולם החופשי: לאן היא מוליכה את העולם החופשי ? הכלל הגדול "הסכמים יש לקיים" — מה יהיה עליו ל האם אין וושינגטון מוליכה להשלטת הפילוסופיה הנודעת של Bethmann-Hollweg — הסכם הוא פיסת נייר? נריב על פיסת נייר. יש אנשים הלומדים משגיאות בהיסטוריה כיצד לחזור עליהן, ומשום כך אינם אוהבים שמזכירים אותן להם. חובתנו להזכיר. על פי סעיף 42 ו-43 של חוזה ורסאי — אך גם על פי חוזה לוקרנו מ-1925, שגרמניה חתמה עליו מרצונה החופשי — היה קיים אזור מפורז בחבל הריינוס, 50 קילומטר מזרחה לריינוס. זה היה המגן לא רק לצרפת ולבלגיה אלא גם לבעלות-בריתה של צרפת במזרח. והנה בשנת 1935 קם תוקפן, קרע לגזרים את שני החוזים, והכניס צבאו לאזור המפורז. צרפת רצתה להגיב. היא יכלה לעשות זאת. היה לה עדיין יתרון עצום על כנופיותיו של היטלר למיניהן. בריטניה אמרה לאו. היא אמרה: אם תעשי את הדבר הזה, על דעתך ועל אחריותך תעשי, אנחנו לא נעזור. כולם השלימו עם שבירת ההסכם ההוא. עתה אנחנו יכולים לומר: מהפרת ההסכם על האזור המפות 50 קילומטר מזרחה לריינוס החל אסונה של אירופה, שנסתיים באסונה של האנושות כולה. האם לאחד הניסיון הזה לשחקו אתנו בהודעות ? יש עדות מסוימת והיא אינה מושלמת אם בינתיים כבר הושלמה העדות, היכן ההודעה עליה ל ההודעה על העדות החלקית, שאינה מוכיחה עדיין הפרת הפסקת האש, היא בבחינת אור ירוק- למצרים ולרוסים להוסיף ולהפר את ההסכם. ואכן הם למדו את הלקח, ראו את האור והוסיפו עד לפני יומיים להפר את הסכם הפסקת האש.

על רקע ההפרה הזאת והשלמת ארצות-הברית עמה עלינו לתבוע מממשלת ישראל שהיא לא תשלים לא עם ההפרה ולא עם ההשלמה עמה. בשום פנים ואופן לא נוכל להפקיר את בנינו ואת חייהם להפרות של הסכמים מפורשים ולהשלמה עם הפרות אלה. הצבא מגן על העם. הממשלה חייבת על-ידי החלטותיה להגן על הצבא. חיל האוויר מגן על חיל היבשה. הממשלה, על-ידי החלטותיה, חייבת להגן על חיל האוויר שלנו. עליו בהחלט ניתן להמשיל את המלים המפורסמות "המעטים שכה רבים חייבים להם כה רבות".

על רקע זה, אדוני היושב-ראש, של הפרה רצינית של הסכם הפסקת האש, חובתנו להתבונן בהצעה שש- מענו השבוע על התחייבויות אחרות מצד עמים, ובייחוד מצד ממשלת ארצות-הברית. אנו יודעים את יחסו של הסנטור הנכבד פולברייט לציונות ולמדינת היהודים. משום כך כאשר הוא מציע לנו מתנות, יכולים אנחנו להמשיל  עליו, בשינוי גרסה, את האמרה הקדמונית: timeo patrem conscriptum et dona ferentem. אבל אני מציע לכנסת להתבונן במתנות שמעלה לפנינו הסנטור פולברייט. האם המזכיר הכללי של מפלגת העבודה רוצה תרגום של האמרה הקדמונית?

אריה אליאב (המערך, עבודה-מפ"ם):

 תודה, למדתי לטינית.

מנחם בגין (גח׳׳ל):

אני שמח שלפחות שנינו למדנו קצת לטינית.

(קריאה: אני מבקש תרגום.)

אין שום עוול בזה שמשתמשים באמרת קדמונים.

הנה מה שמציע לנו הסנטור פולברייט - חוזה של ערובה. חקרתי ומצאתי שכל החוזים בין ארצות-הברית לבין מדינות רבות על פני כדור-הארץ נקראים ׳׳חוזי הגנה הדדית״ או ״הסכמי הגנה הדדית״. לנו נותן הסנטור פולברייט treaty of guarantee. מדוע? כיצד לא תזכיר לנו המלה הזאת "ערובה״ את הערובה שהוצעה לצ׳כוסלובקיה לאחר שהיא אולצה על-ידי אויביה למסור את הסודטים, בעיקר מתוך הטענה שהמדובר בזכות ההגדרה העצמית של בני עם אחר, אשר לצ׳כים אין שום זכות לשלוט בהם? מה קרה אחר כך ידוע כל כך עד שאין שום סיבה שאגזול את זמנה של הכנסת כדי לבאר את העניין.

אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):

הייתה ערובה לפולין. אחר כך פרצה מלחמת העולם השנייה.

מנחם בגין (גח״ל):

מה אתה רוצה לומר בזה, חבר-הכנסת אבנרי? באמת אני מציע גם לסיעת העולם הזה-כוח חדש לא לסמוך על ערובות אלא על כוחנו שלנו. אם גם לאחר שהחלטתם לשנות את שם מפלגתכם אינך מבין זאת, משמע שמשנה שם אינו משנה שכל.

והנה תוכן חוזה הערובה שמציע לנו מר פולברייט. מצד אחד יחייב החוזה את ארצות-הברית להשתמש בכוח, אם יהיה צורך בזה, בהתאם להליכים החוקתיים של ארצות-הברית לסייע לישראל כנגד כל פגיעה בגבולותיה משנת 1967, אשר היא בעצמה לא תוכל להדוף אותה. מצד שני יחייב ההסכם את ישראל בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, שלא לפגוע לעולם בעצמה בגבולות הללו. ננתח את המסמך המעניין הזה. ההליכים הקונסטיטוציוניים של אמריקה, במלה אחת: הקונגרס, הוא צריך להחליט - א) שהייתה פגיעה, ב) שהישראלים אינם מסוגלים בעצמם להדוף אותה, ג) להפעיל כוח. אני משער ומתאר לעצמי, שלו הייתה עולה שאלה כזאת - הייתה התקפה והישראלים אינם מסוגלים בעצמם לעמוד בה — לפני הקונגרס האמריקני, הרי הסנטור פולברייט היה אולי הראשון שהיה אומר: אה, הישראלים אינם יכולים לעשות בעצמם את המלאכה, לוחמים מצוינים כאלה. אבל נניח שגם הוא היה מצביע בעד הקביעה המשולשת - הייתה התקפה, הישראלים אינם יכולים בעצמם להדוף אותה, ארצות-הברית צריכה להפעיל כוח. מה פירוש הפעלת הכוח על-ידי הקונגרס ל זוהי הכרזת מלחמה. על מי? במקרה דנן הייתה צריכה אמריקה להכריז מלחמה על סוריה, על מצרים, על ירדן, על ערב הסעודית, על כוויית, על אלז׳יר, על מרוקו, ולו היו הרוסים עומדים מאחורי התוקפנים - ועכשיו הם עומדים - גם על ברית-המועצות, ואז היו אומרים: למען היהודים האומללים האלה תכריז ארצות-הברית מלחמה כמעט על כל העולם הערבי עם הנפט שלו ותגרום לעימות בין-מעצמתי ? ולכך קרוא הסנטור הנכבד ׳׳ערובה׳׳ בדרשו מאתנו שנשוב לקווי הארבעה ביוני 1967, אשר קרא עליהם שר החוץ באחד הימים לאמור: אם אני מתבונן בקווים של ה-4 ביוני 1967, אני רואה לנגד עיני את אושוויץ. לא פחות ולא יותר.

ועתה, אדוני היושב-ראש, עלינו לשאול: מה קרה לנו ולסנטור פולברייט? הרי אנחנו עמדנו בדור הזה בארבע מלחמות, תמיד מעטים נגד הרבים. עמדנו נגד אימפריה שלמה שהחזיקה פה צבא של מאה אלף חיילים, עם טנקים ומטוסים. יכולנו לה — בלי צבאותיו של הסנטור פולברייט. עמדנו ב-1948 נגד שבעה צבאות ערב. גברנו עליהם - בלי חילותיו של הסנטור פולברייט. עשינו את מבצע קדש בלי גדודיו של סנטור פולברייט. יצאנו למלחמת מגן והצלה ופדות לפני שלוש שנים — בלי עזרתו של סנטור פולברייט. מדוע הוא מעלה על הדעת שאנחנו זקוקים להגנה של צבאות בין-לאומיים, לרבות ערובתו, כפי שהוא הציע אותה בשם ארצות- הברית?

ייתכן ויש בזה משהו מן התסביך האנטי-יהודי הנסתר. היהודי הוכיח שהוא יודע לעמוד על נפשו, להגן על עמו, לנצח אויבים. אבל טיפוס כזה של יהודי כנראה לא מצטייר בנפשם של הפולברייטים למיניהם. ולכן הוא צריך לומר: ובכל זאת היהודי הוא חסר-אונים ועלוב ומסכן, ואנחנו נגן עליו, בתנאי שהוא ישוב לקווי ה-4 ביוני 1967.

ואולי, אולי בכל זאת מגרונו של סנטור פולברייט דיבר ד״ר גולדמן. הוא מזכיר אותו בהרצאתו על חמישה- עשר עמודים. ייתכן. הוא ד״ר גולדמן, הטוען שאנחנו כולנו הננו יהודים גלותיים משום שאנחנו, כביכול, אגרסיביים. היהודים בגולה היו אגרסיביים: בברלין – ב"ליל הבדולח", בוינה - בערב "שטיפת המדרכות", ובבוכנוואלד. היהודים בגולה היו אגרסיביים, ולכן אנחנו יהודים גלותיים כביכול. וד׳׳ר גולדמן הוא היהודי המשוחרר מכל שמץ של גלותיות, ממש מושרש בארץ המכבים, במולדת החשמונאים, במסורת של לוחמי השחרור בישראל. ייתכן שמגרונו דיבר הסנטור פולברייט.

אבל על דבר אחד עלינו להגיב במיוחד ולא בלי זעם. סנטור פולברייט אומר לנו כדי להצדיק את הצעתו, שעלינו לא לקבל ברצינות את איומי אויבינו להשמידנו. אנחנו לא היינו מציעים או מייעצים לאמריקאים שלא לקחת ברצינות את איום הטילים הבין-יבשתיים, הרוסים או הסינים — בייחוד לו הם היו מתמקמים, למשל, בקובה. ולאור הניסיון שלנו בדור הזה מציע לנו הסנטור פולברייט: אל תקבלו ברצינות את הדברים של העיתון של המהפכה, למשל: ״מטרת מלחמה זו איננה כפיית רצוננו על האויב, אלא השמדתו כדי לבוא במקומו. במלחמה עממית אין הרתעה, כי מטרתה אינה הכנעת האויב אלא השמדה.״

רצינו לומר לסנטור פולברייט: אנו מקבלים ברצינות את האיומים האלה. אנו רק נעשה את הכל כדי למנוע מהמאיימים מלבצע את זממם. ולכן דינו של מסמך פולברייט, כדינה של תכנית רוג׳רס, אחד הוא: לארכיון ההיסטוריה.

ובאשר להפרת הפסקת האש, להפרה הנמשכת, הגוברת, המסוכנת, של ההסכם, אשר לו נתנה ארצות- הברית התחייבות מפורשת - זאת נאמר, אדוני היושב- ראש: הממשלה חייבת לזכור כי תיקון עוול אינו עוול, הוא צדק.