כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות-ושישים-וחמש של הכנסת השביעית – הצעות לסדר- היום – תביעתנו לשיחרור מיידי של שבויי המלחמה שלנו ממצרים ומסוריה

 אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, היום נהיה לפה לאנושיות נגד חייתיות, לכאב נגד סאדיסם, לתרבות נגד ברבריות, לחוקי מלחמה נגד פושעי מלחמה.

בצהרי יום-הכיפורים יצאו מצרים וסוריה למלחמת תוקפנות נגד ישראל. ידוע לנו כי חייליהן לא רק הרגו בחמת הקרב, אלא גם רצחו בדם קר. הם שבו מאות מחיילינו. על-פי אמנת ז׳נבה, המנסה לאנש במידה מסויימת את אכזריותה של כל מלחמה, חייבת כל מדינה למסור ללא דיחוי את רשימת השבויים. עד הרגע הזה לא מצרים ולא סוריה מסרו לנו את רשימת השבויים הנמצאים בידן, זולת 47 שמות שהגיעו לצלב האדום בקהיר.

זוהי התעללות במאות משפחות בישראל, שאין לה אחות ומשל. המשפחות האלה מבקשות את בניהן. הן חיות בין תקווה לבין חרדה. אם ייוודע להן שבניהן בשבי - צער מר. יש לנו נסיון עם הסורים - גם עם המצרים - ועם יחסם לשבויי מלחמה שלנו. אף-על-פי-כן תהא זו בשורה: הבנים חיים; אם ירצה השם, ישובו לחיק המשפחה. את הנחמה הזאת בזדון סאדיסטי מונעים בשבועות אלה, וכנראה גם רוצים למנוע בעתיד, אם לא במצרים הרי בסוריה, ממאות משפחות, כלומר מאלפים של אזרחי ישראל.

אדוני היושב -ראש, בעניין זה של החזרת שבויינו - ובה המדובר, משום שאנחנו מוכנים כל רגע למסור את שבויי המלחמה הנמצאים בידינו לסוריה ולמצרים — קיבלנו הבטחה מפורשת והתחייבות חגיגית מארצות- הברית. באותו לילה, שבו הוכתבה לנו החלטה 338 של מועצת הבטחון על כל חלקיה, קיבלנו שדר מאת נשיא ארצות-הברית מר ריצ׳רד ניקסון ומאת מזכיר המדינה ד״ר קיסינג׳ר. הנשיא בכבודו ובעצמו הבטיח כי מיד עם הכניסה של הפסקת-האש לתקפה יהיה טיפול למען חילופי שבויים, כלומר למען שיחרור שבויי המלחמה שלנו. ד״ר קיסינג׳ר אפילו הרחיק לכת והודיע לראש הממשלה שהוא השפיע על ממשלת ברית-המועצות וקיבל ממנה הבטחה שהפסקת-האש תלווה, ללא דיחוי, מיד, במהירות, בחילופי שבויים. הבטחה זו מופרת. התחייבות זו לא קויימה.

עם כל הכבוד, על דעת הבית הזה, כפי שאני מכיר, נפנה לנשיא ארצות-הברית ונשאל אותו: האם דבר ארצות-הברית יופר, האם הבטחתה תהיה לקלס, התחייבותה ללעג? יתמות, שכול, אבל בבית ישראל בעקבות תוקפנות אכזרית. על זה צריך עוד להוסיף את תצער של המשפחות המחכות לידיעה על בניהן שנעדרו ואפילו אינן יודעות איפה הם? לעולם לא נשכח את הקריאה המופיעה על סף הבית הזה. ילד שואל: איפה אבא שלי?

נשיא ארצות-הברית ועמה צריכים לדעת כי בשבועיים וחצי סבלנו מספר נפגעים - לא רק הרוגים, גם פצועים - אשר אם ייהפכו באופן יחסי לנפגעים באמריקה הצפונית, הרי המדובר יהיה במאות אלפים של נפגעים. אחרי הקזת דם כזו תותר התעללות זו, אכזריות זדונית, מרושעת, אנטי-אנושית?

נכון, אנחנו לחמנו למען עמנו, חירותו, עצמאותו, אבל עובדה היסטורית היא שגם עשינו משהו למען העולם החפשי, אף-על-פי שחלקו עדיין איננו מכיר בכך, ובייחוד אירופה המערבית כפויית הטובה. ומשום כך יש לנו כל הזכות המוסרית להפעיל כל מדינה למען שיחרור שבויי המלחמה שלנו. איך פעלה ארצות-הברית בעניין זה, כאשר המדובר היה בשבויי המלחמה שלה? לפני שלושה ימים קיים הנשיא ניקסון מסיבת עתונאים, ובה אמר בין השאר את הדברים הבאים: ״ההחלטה הקשה ביותר בתקופת כהונתי הראשונה היתה זו של ה-18 בדצמבר. החלטתי ביום ההוא על הפצצת צפון- וייטנאם במטוסי בי-25, וכתוצאה מכך לא זו בלבד שהחזרנו הביתה את שבויי המלחמה שלנו, כפי שהבטחתי ואמרתי, על רגליהם ולא על ברכיהם, אלא...". נשמע היטב. ארצות-הברית של אמריקה החליטה להפציץ  ארץ במטוסים הנושאים כל אחד מהם 30 טון של חמרי נפץ - בי-52, וכתוצאה מכך - וזאת מדגיש נשיא ארצות-הברית – "אנחנו החזרנו הביתה את שבויי המלחמה שלנו".

כבוד הנשיא, עם כל הכבוד, גם לגו יש הזכות להחזיר לבתי משפחותינו החרדות את שבויי המלחמה שלנו על רגליהם ולא על ברכיהם. כל איש היושב בבית יודע למה כוונת הדברים האלה. נסויון לנו, איזה נסיון! מוטב שלא אפרטו.

מדוע ניתן לספק לארמיה השלישית, המכותרת, מזון? צבאנו, בתנועת איגוף, ביתור, כיתור, שם אותה במצור. יכול היה להנחית עליה מהלומה מכרעת. גורלה נחרץ לכניעה או למיגור. על-פי כל העדויות הללו אילו כך היה קורה לה, היה גם ביכלתנו להלום בארמיה השנייה ולשנות את כל יחסי הכוחות בינינו לבין מצרים התוקפנית ולהבטיח את בטחון האומה ושלומה לשנים רבות. ולא ניתן לנו. אבל לפחות, לפחות להתנות את מעבר האספקה הזאת בשיחרור השבויים שלנו. לכל הדעות זה אקט הומאני. הרי בדרך זו גם יובטחו חייהם של כ-20,000 חיילים מצרים, שהם למעשה בבחינת שבויים בידינו, ואנו נשחרר את השבויים שלנו. מי שיכול להסביר את מתן ההיתר להעברת האספקה לארמיה השלישית המכותרת, אפילו בלא להתנות את ההיתר הזה, שיחזור שבויינו - יסביר. לי אין יכולת כזו. אבל זה קרה שלשום, והדבר הקובע הוא לא מה שקרה אתמול, אלא מה שיהיה מחר.

באתי איפוא, אדוני היושב-ראש, אל הכנסת כדי לתבוע מן הממשלה: לא עוד. בל ייצא מן המעגל הסגור שבו נמצאת הארמיה השלישית אפילו איש אחד, ובל יוכנס למעגל הזה דבר אחד עד אשר ישוחררו שבויי המלחמה שלנו, לא רק ממצרים, גם מסוריה. אוי, עם סוריה יש לנו נסיון מיוחד לגבי שבויים. חזרו אלינו אחינו ובנינו מסוריה אחרי שבי של חודשים. ראינו אותם. לא אוסיף. לא להבדיל בשום פנים ואופן בין שבויי המלחמה שלנו במצרים ובסוריה. סאדאת הוא בעל בריתו של אסאד לתוקפנות, ולכן צריך סאדאת לעמוד בדמשק אצל בעל-בריתו למען ישוחררו שבויי המלחמה של ישראל, אם הוא רוצה לקבל את ההיתר להכנסת אספקה כלשהי לארמיה השלישית. ולא להבדיל בין שום שבויים אחרים. חלילה לנו. התביעה היא לשיחרור מיידי של כל שבויי המלחמה שלנו, כי כל יום של היותם בשבי קשור בכאב עמוק לא רק להם.

זו היום תביעתנו מן הממשלה, ואני מקווה שהבית כילו יתאחד סביבה ללא הבדל סיעה. ואני קורא לכל הסיעות לעמוד על התביעה הזאת. היא צודקת, היא אנושית, היא מצילה, היא ואין זולתה, אם אנו רוצים לראות את שבויינו במהרה, כעבור זמן קצר, אצלנו לא על ברכיהם, אלא על רגליהם.

אדוני היושב-ראש, אנו מבקשים שהכנסת תקיים דיון מלא על נושא זה. אנחנו לא נסכים להעברתו לוועדה. ערכו של דיון זה הוא בפומביותו. הכנסת התכנסה היום. היא צריכה להתכנס מחר כדי לקיים את הדיון המלא שבו כל הסיעות יביעו את דעתן, ולא רק המציעים. בעקבות הדיון תקבל הכנסת החלטה - אני מקווה, אחידה - למען שיחרור שבויינו והצלתם.

אורי אבנרי (המחנה הרדיקלי הישראלי):

למה לא היום ?

מנחם בגין (גח״ל):

היום. אני רק אומר שדרוש דיון מלא. שר הבטחון, כמוך כמוני אנו יודעים שבבית הזה יושבים לא מעטים היודעים מהו פיקוד על אנשים המוכנים לסכן ואף למסור את נפשם למען עמם. אנו יודעים איזו אהבה עמוקה בלב היא לאנשים אלה ואיזו דאגה וחרדה היא לשובם. זו המסורת של דור התקומה - אחוות לוחמים. הכול מאחורי החבר הלוחם, בשום פנים ואופן לא נעזוב אותו למעניו, הכל נעשה כדי להצילו ולשחררו. אחוות הלוחמים בישראל, בדור חידוש גבורתו, זה מקור הכוח של עמנו לעמוד נגד כוחות אויביו. היום ראו חברי ועדת החוץ והבטחון ושמעו ביטוי לאחוות לוחמים זו. ביקרנו אי שם במחנה של לוחמים מובהקים. הם הסבו את תשומת לבנו ללוח. קראנו, ולא אצטט את כל הדברים. מלוח זה בקעו אלינו סיסמאות: הכניסו יותר מזון לארמיה השלישית. והלוחמים אמרו לנו: ודאי, הדברים כך כתובים, אבל מאחוריהם מרירות. נטה אוזן קשבת למרירות הזאת. המדובר בלוחמים וגיבורים. אחוות לוחמים, נקיים אותה בכל התנאים למען עתידו של עמנו.

ולכן, שר הבטחון, בקש ישיבת ממשלה מיוחדת, דחופה, בשם אותה אחוות לוחמים, והצע - כפי ששמעת בכנסת — כי הממשלה תחליט: שום אספקה לארמיה השלישית עד אשר ישוחררו כל שבויי המלחמה של ישראל, ממצרים ומסוריה גם יחד. כי זה הדבר. עד אז לא יהיה שקט ולא יהיה מנוח, לא רק בבתי המשפחות המצפות לבניהן, לא יהיה מנוח ולא יהיה שקט בשום בית בישראל.

יהי רצון שבזכות אהבתנו, דאגתנו ומאמצינו ישובו במהרה הבנים להוריהם, הבעלים לרעיותיהם והאבות לילדיהם, כי מחכים הם להם