כך מתפקדת אי-ממשלה
כך מתפקדת אי-ממשלה
(מעריב, 29.10.1976)
א.
מר רבין היווה את דעתו, כי הממשלה – אשר בראשה הוא עומד – מתפקדת כהלכה. יש לקבוע בצער, כי מזמן לא הושמעה הערכה הרחוקה במידה כה רבה ממציאות החיים. נתבונן בהילכותיה של הממשלה, ונדע כיצד היא "מתפקדת".
חוק היסוד שלפיו חייבת הממשלה לפעול, קובע בסעיפו ה-28 לאמור: הדיונים וההחלטות של הממשלה ושל ועדות השרים בעניינים הבאים הם סודיים וגילוים ופרסומם אסור.
ואלה העניינים:
האם הממשלה מקיימת הלכה למעשה את הדין החל עליה, או היא מפרה אותו לעיני כל?
כמעט שאין ישיבת ממשלה, שבה אין דנים בעניינים הנוגעים לביטחון המדינה או ליחסי החוץ שלה. עדי שמיעה וקריאה הם אזרחי ישראל – למחרת היום, או בערב הקרוב, כי רוב הדברים, אשר גילוים אסור בחוק – ממלאים טורי העיתונות. מי מגלה זאת? בקשר עם הדלפה מסוימת נחקרו, או עודם נחקרים, עובדי מדינה בכירים. יכולני לומר, מתוך ניסיון נרכש, כי עובדים אלה לא ידליפו, אלא אם כן נצטוו לעשות זאת, במפורש או במרומז, על ידי הממונים עליהם. באחד הימים שמענו הודעה ברורה מפי עובד מסוג זה: "נאמר לי שעלי להדליף, אז הדלפתי"...
לעתים תכופות עומד האזרח נדהם מול פני המידה המלאה כמעט של גילוי הסודות הממלכתיים. לפניו סטנוגרמות ובהן מובאות מילוליות, חילופי דברים, אף קריאות ביניים, מאירות או מחשיכות. לשם מה נמסרים דברים כמוסים אלה? הכל יודעים, כי קבוצת שרים אחת מתגוששת עם קבוצה אחרת בהתמדה, בעיקשות, ומשום כך אין שתיהן מתחשבות באינטרס הלאומי העליון. כמובן, הציבור מתרגל לתוצאותיה של התגוששות מיניסטריאלית זו. האדם מסוגל להתרגל לכל צרה ופגע. אבל יש לדעת מה חמורה התופעה החולנית מבחינת האומה ושלומה. דברים, אשר לכל הדעות זרים אינם צריכים לדעתם – מועתקים ומועברים, במשך שעות ספורות, ללשכות דיפלומטיות בבירות רבות בעולם. הניסיון להטיל את האחריות לנזק המשוער, או אולי הבלתי משוער, על העיתונות – אין לו הצדקה. העיתונות חייבת להיות חופשית. אם שר מוסר, במישרין או בעקיפין "סטנוגרמות" לשם פרסום, מי זכאי לתבוע מן העיתונאי שיימנע מפרסומן? מובן מאליו, כי האחריות המוחלטת היא על המדליפים: חברי הממשלה בכבודם ובעצמם. לעתים אפשר גם להתפעל מזיכרונם הכמו רמב"מי. יכולני להעיד, כי שום שר אינו עוסק בישיבת ממשלה ברישום קצרני. איך הם זוכרים, מלה במלה, את דבריהם, או את דברי חבריהם? עד היום לא נפתרה חידה זו. כך "מתפקדת", בעניינים חיוניים ביותר, הממשלה דהיום.
כידוע, אומרים בני ישראל בליל כל-נדרי תפילת התרה מקדימה: על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים יש אומרים, כי היתר זה נקבע לטובת האנוסים. במקרה שלנו אין כפייה, אך מתוך מניעת חילול השם, למען תיאור המציאות, צריך היה מזכיר הממשלה, על פי אות שיינתן על ידי ראשה, להקדים לתחילת הדיונים, שעליהם חל סעיף 28 לחוק היסוד, את קריאת התודעה הזאת: על דעת שרינו, בישיבה של מטה, אנו מתירים לדון עם העבריינים.
ב.
לאיזה נזק יכולה לגרום דרך תיפקוד שכזאת – שוב נוכחנו לדעת בקשר עם פרשת הנשק האמריקני, שיסופק בעתיד לישראל. האספקה היא חשובה; וכולנו נברך עליה. באחד הימים קיבל ראש הממשלה, כפי שיש להניח, מברק בהול משגרירנו בוושינגטון, המודיע לו כי נשיא ארצות הברית החליט להורות כי פריטים מסוימים, אשר עליהם דובר אשתקד, יסופקו לישראל בעתיד הקרוב. מה עשה, ומה לא עשה, ראש הממשלה? הוא ל א הודיע על החלטתה של ממשלת ארצות הברית לשר הביטחון בישראל. מנין "שכחה" זאת? הן שר הביטחון, על פי תפקידו, הינו הממונה מטעם הממשלה על כוחותיה הצבאיים של המדינה, והוא גם סיפק בוודאי, לפי טבע הדברים את רשימת הפריטים הנדרשים בעזרת יועציו; איך אפשר לא להודיע לו על אספקתם המובטחת? הן מר רבין והן מר פרס מרבים להשתמש במלה הלועזית "קורקטיוּת", כדי לתאר את יחסי העבודה השוררים ביניהם. האם הודעה מעין זו, אשר ראש הממשלה לא מצא לנחוץ למסור לשר הביטחון, אינה שייכת – לפחות – לתחום מערכת היחסים הקרויים קורקטיים? אבל האמת היא, שהיחסים בין שני בעלי התפקידים המרכזיים בממשלה מעורערים עד היסוד, הם רחוקים מאוד מלהיות אפילו פחות או יותר הוגנים, אם לתרגם באופן חופשי את המלה הלועזית, שממנה נושבת הקרירות ההדדית המופגנת. אין שום "קורקטיות" ביחסים שבין ראש הממשלה ושר הביטחון, והם מתקרבים מאוד ליחסים האומללים ששרו בין ראש ממשלה ושר ביטחון אחרים, אם כי אולי בכיוון ההפוך מבחינת ההימנעות מ"דיווּח"...
התקיימה ישיבת ממשלה, שבה שמע שר הביטחון לראשונה על האספקה האמריקנית המובטחת. אבל אם הממשלה שמעה על הסוד הממלכתי החשוב הזה, היה ברור כי הוא יהיה לנחלת הכל מיד לאחר הישיבה, או לכל המאוחר למחרת היום. לכן העדיפו הודעה רשמית על אספקת הנשק האמריקני.
הפרסום לא יכול היה שלא לגרום לנזק חמור. ישראל תקבל נשק בכמות ובאיכות כאלו. פצצות מסוג זה ואחר, ועוד. נורות אדומות הודלקו מיד בבירותיהן של מדינות ערב, אשר שני העולמות פתוחים בפניהן ועומדים לרשות דולריהן. אלה הקשורות בברית המועצות, וממנה הן מקבלות את נשקן החדיש, המתוחכם – העמידו בוודאי את מוסקבה על המידע שנתקבל מירושלים, ודרשו תמורה, אספקת כלים דומים. ואלה אשר ארצות הברית מספקת להן חימוש במיליארדי דולרים ידרשו "פיצוי" מתאים בעד האספקה שהובטחה לישראל. אם מישהו יטען, כי בלאו הכי אין לשמור בסוד לאורך ימים על אספקת נשק, יש להשיב לו שמדיניות זהירה ואחראית והגישה הפאטאלי סטית של "בלאו הכי", סותרות זו את זו. עובדה נחרצת היא, כי הפעם לא וושינגטון מסרה לפרסום את הידיעה, הקשורה בעונה מסוימת. ההדלפה הרשמית, אם מותר לומר כך, נעשתה בירושלים. להזעיק את האויבים, להחיש את תביעותיהם לאספקת כלים "בתמורה" – זהו ההפך מתבונה מדינית. זה ביטוי מובהק של אי-אחריות-ממלכתית.
הנזק היה גם מדיני. בארצות הברית פורשת הודעת הצהלה הישראלית כהתערבות במערכת הבחירות לצד אחד המועמדים לנשיאות. בשעת כתיבת שורות אלו, אין איש יודע מי מן השניים יישב בבית הלבן בינואר 1977. איש בוודאי לא יוכל לאמר בביטחון, שמר קארטר עומד להישאר בחוות הבוטנים שלו. ייתכן שהוא יהיה הנשיא. ואולי ימשיך מר פורד בכהונתו. הפעם בזכות הבחירה של עמו. אפילו שתי האפשרויות הן שוות – גם על כך חלוקות ההערכות – אין ממשלת ישראל צריכה ליצור רושם של התייצבות חד-צדדית. הרושם הזה נוצר, שוב בגלל התפקוד שלא כהלכה של ממשלה שסועה זו, אשר רדיפת בצע הפרסומת האישית היא בעוכריה – ובעוכרי המדינה.
ג.
תזכיר של יועץ משפטי, המסומן סודי ביותר, הודלף כולו לעיתונות. הממשלה נחרדה. המשא והמיתן עם וושינגטון על הפקת נפט בחלק של מפרץ סואץ הנמצא בשליטתו בשביל חברה מצרית-אמריקנית המתחייבת לקיים את כללי החרם על ישראל – מתגלה במערומיו. ראש הממשלה, אשר יש לו חילוקי דעות רציניים עם שר הביטחון על נושא זה, אחוז רוגז. הוא תובע חקירה משטרתית של כל אלה שעלולים היו להדליף את המסמך הכמוס. פקידים בכירים ביותר בשלושה משרדים נחקרים, כאילו חשודים היו בעיסקות מסוג מסוים בנכסי דלא ניידי, גם בעזרת מכונת אמת. בית המשפט אינו מקבל כעדות כשרה את רישומן של פעימות הלב, הנעשה במכונה זו; הממשלה, כפי הנראה, מוכנה לאמץ מסקנות "פוליגרפיות" מתשובותיהם של הבכירים בעובדי המדינה. אחד מהם אמר במידה של דרמטיות, כי הרגיש את עצמו כאילו עמד שוב לבחינה. כפי הנראה גם פרופסור הוא סטודנט לשעבר...
במשרד הביטחון, שלא כבמשרד החוץ, היתה מרידה קלה נגד החקירה המבישה. אזכיר רק שניים, שנדרשו להתקשר לרצועותיה של מכונת האמת. האחד הוא האלוף טל. בדיעבד התברר, כי המסמך של מר רוזן כלל לא הגיע לידיו, אבל התביעה להיחקר הופנתה מתחילה גם אליו. מר טל הוא אחד מבחירי המפקדים שלנו, ולא רק אחד מבכיריהם. הוא מומחה עולמי לשריון, בכך מודים מפקדים רמי-מעלה של צבאות מעבר לים. הוא מצביא רב-זכויות בשדה. הוא היה סגן הרמטכ"ל בצבאנו. אחר שנים רבות של שירות מהולל כזה, הגיע היום, שבו יודע-ושומר-סודות כמוהו עלול, תחת ממשלה זו, להיקרא למכונת האמת, כמו...
האיש השני הלא הוא מר חיים ישראלי, ראש הלשכה של שר הביטחון. במשך השנים הספקתי להכיר היטב את עובד המדינה הוותיק הזה, המשרת את האומה, אם אינני טועה, תחת חמישה שרי ביטחון. לפי הערכתי, אין עובד חרוץ ומסור ממנו. ואילו סודות מדינה הוא קיבל ושמע? מספר וחקר אין להם. הוא במפורש נתבע להיחקר במכונת האמת. אחרי שנים כה רבות של "בלימת" המסמכים הכמוסים ביותר, הנוגעים לביטחון המדינה וליחסי החוץ שלה. הוא סירב להיענות לתביעה הזאת. בצדק. אין לדעת, לפי שעה, מה יהיה בסופה של החקירה המשפילה, אבל נוהל שכזה לא נקטה עדיין שום ממשלה. במקום שלממשלת ארץ ישראל יצא שם של דוברת אמת, היא היתה לממשלת-מכונת-האמת.
ד.
אבל גם מכונת האמת מופעלת תוך הפליה בין המדליפים. גם מסמך קניג הודלף לפני שפורסם תזכיר רוזן. היום ברור לכל, כי גילויו של התזכיר ממשרד הפנים גרם נזק כבד הן ביחסי הפנים והן ביחסי החוץ. ראש הממשלה אמר, לפחות תריסר פעמים, כי דבריו של פקיד זה או אחר אינם משפיעים על מדיניות הממשלה, אבל השימוש בתזכיר קניג כדי להתסיס אזרחים ערביים, או כדי להבאיש את ריחה של ישראל בקרב אומות העולם – אינו פוסק. אף על פי כן, לא נקרא איש לחקירה, כיצד נמסר לידיים בלתי מוסמכות, לשם פרסום, מסמך שאף הוא כונה "סודי ביותר". אינני מציע, חלילה, כי שני חברי הממשלה, המייצגים בה את מפ"ם, ייחקרו במכונת אמת. לו היו מציעים להם לעבור את המבחן הזה, הם היו צריכים וזכאים להשיב להזמנה האדיבה בלאו מוחלט. אבל עובדה היא, כי לא שמענו דבר על חקירה ודרישה כלשהי לגבי הדלפה זו, החמורה מאוד בתוצאותיה המדיניות. איך הגיע מסמך כמוס כזה למערכת "על המשמר"? אין תשובה, ובדיקה אין והמערכת עצמה עוד מתפארת במעשה שלה, כפעם בפעם היא טוענת כי עשתה שירות טוב ורב לעם ישראל... אין לאחל לעמנו שירותים רבים כאלה. שוב הוכח, כי בגלל קנאת שרים רבה ההפקרות בממשלה, ואפילו בושה עליה אין עוד.
ה.
כדי להוכיח כיצד מתפקדת, כביכול, אי-ממשלה – אפשר, כמובן, להביא דוגמאות אקטואליות נוספות. חילופי שגרירים נעשים בעלבון ושערורייה דיפלומטית. מינויים לתפקידים ממלכתיים, הדורשים ידע וכישורים מיוחדי, נעשים על יסוד קירבה מפלגתית, או אף כיתתית. מובן מאליו שאנחנו נקפיד, בכל התנאים, על הכלל הגדול והמקודש, שלפיו רק בית משפט מוסמך יכול לקבוע את אשמתו, או חפותו, של חשוד או נאשם (חובה לציין, כי דווקא המחנה היודע לארגן שיסוי נגד יחיד וציבור, רומם כלל זה ללא היסוס, כפי שראינו גם בשבועות האחרונים לא רק בעיתונות אלא גם בכנסת. גם לקיצוניות זו שלהם אין גבול ומעצור!). אבל מעל לכל, או מתחת לכל, רוחשת הצביעות של הסוציאליזם הרוכש.
האם הממשלה מסוגלת לרסן את האינפלציה הדוהרת? היא גורמת לה הכיצד תוכל לגבור עליה? האם הממשלה משפיעה במידה כלשהי על מניעת סכסוכי עבודה חוזרים ונשנים, בשירותים החיוניים ביותר למדינה ולציבור? הון עתק הושקע בנמל אשדוד, והוא כמעט משותק.
פעם שמעתי בדיחה מרה על נמל חיפה, שהוא מחוץ לריבונות ישראל. מסתבר שגם הנמל בדרום הוא כאילו מחוץ לתחום. ומה על קליטת העלייה, הנתקלת בקשיים ביורוקרטיים? ומה על הירידה הגוברת מהארץ המסכנת ממש את עתידנו?
אין לך אפילו שטח אחד בחיים הלאומיים, שבו ניתן לומר כי הממשלה "מתפקדת כהלכה". הערכתו של מר רבין לקוחה מעולם הדמיון... כי עד סילוף זה של המציאות משלם העם מחיר יקר. וכדי למנוע הידרדרות נוספת, העלולה לסכן את עתידם של ילדינו יש להקים ממשלה אשר תמלא את תפקידיה באחריות משותפת, בנאמנות ובאמינות.
