כיצד מבחינים
כיצד מבחינים?
העתונות המודרכת משבחת את ה"הגנה" על שלא בצעה "מעשי תגמול ללא אבחנה". זוהי צביעות. ה"הגנה" הרגה את שומר המוסך ברמלה ואין כל הוכחות שהוא היה מן הפורעים. ה"הגנה" פצעה שלושה מבין ששה נוסעים באוטובוס ערבי - ושוב אין הוכחה כי פורעים היו אלה ולא סתם נוסעי-דרך. ה"הגנה" התקיפה ליד רמת הכובש שיירה שהובילה פועלים ערביים והרגה אחד מהם ופצעה אחרים. אחר-כך באו אוטובוסים ערביים, כפר חסאס וכו' - כל זה אירע בימים אלה, מבלי להזכיר את בית-הקפה בפג'ה, את פרדס אבו-לבן ואת פרדס כפר סירקין, שבהם נהרגו ערבים, מתוך כוונה להרתיע ערבים אחרים ממעשי-רצח.
יש לתעב צביעות כזו.
אנחנו אומרים במפורש: לא תמיד אפשר להבחין. המכות שלנו היו מכוונות ותהיינה מכוונות נגד מרכזי הפורעים הידועים. אבל יש ונופלים גם אנשים חפים מפשע. על כך יש להצטער. אבל אין ברירה, אם לא לוותר לחלוטין על הגנה אקטיבית - ויתור הנושא בחובו סכנת כליה לכולנו.
מלחמה היא. מלחמה אכזרית הפוגעת בעיקר באוכלוסיה האזרחית. ארורה מלחמה כזאת וארור מי שכפה אותה עלינו. אנו צריכים לקצרה ככל האפשר כדי להבטיח שלום גם לאזרחים העברים וגם לשכנינו הערבים. את זאת אפשר להשיג רק על-ידי התקפות על קני המרצחים. והצבועים, שהתלחשו ביניהם כי עוד יום-יומיים והם ימחו חמישים כפרים ערביים ממש, הצבועים הללו בל יטיפו מוסר ללוחמים. תועבה כפולה היא.
