כבלים נופלים בידי לוחמים
כבלים נופלים מידי לוחמים
רבות הן הבריחות מבתי כלא ומחנות רכוז, אבל בריחה כבריחתו האחרונה של יעקב מרידור וחבריו ממחנה קניה עוד לא היתה. דבר זה יתברר לצבור לכשיתגלו פרטי הבריחה. עדיין אין הם ניתנים לפרסום. אנו מקווים, כי לא רחוק היום, בו נוכל לפרסם, ואז יראו הכל, כי אכן בלתי מנוצחת היא רוח החפש של העברי החדש, בלתי משוער הוא אומץ-לבו, ובלתי מוגבל הוא כושר המצאתו של המוח העברי.
אין זו בריחתו הראשונה של מפקדנו מרידור. עוד לפני שלש שנים, כאשר הוסגר על-ידי בלשי בן-גוריון בידי האויב, אמר לשוביו: אם אצטרך לחפור באפי באדמה אחפור ואפלס לי דרך לחופש ולמלחמה. מתחילה לעגו לו. כיצד יברח? אנא יגיע? וכי מאריתריאה, מסודן או מקניה יברח? וכי מלבה של אפריקה, הנתונה למעשה כולה לשליטת האינטליג'נס הבריטי, יימלט? יעקב מרידור למדם במהרה, כי לא שווא דיבר. הוא ברח מכל מחנה רכוז, ותכנן וארגן בריחות המוניות מכל מקום-מעצור. סכנות לא הפחידוהו; כשלונות לא הרתיעוהו; מפלות לא דכאוהו. מחשבה אחת היתה לפניו: לנתק את הכבלים, ולחזור למלחמה. הוא ניסה ונכשל ושוב ניסה. כל נסיון - הרפתקה, שאפשר לכתוב עליה ספר; כל בריחה - עלילת גבורה מרעידה נפשות, עד שהצליח.
חיילי הארגון הצבאי הלאומי באשר הם שם מריעים לכבוד מפקדם - מגדולי המפקדים הצבאיים בישראל - המסמל את רוח החופש המנצחת של דורנו. כה לחי, מפקדנו כשם שהצלחת לפרוץ את גדרי התיל של המשעבד, כן תזכה לפרוץ את חזית האויב ולהביא לעמך נצחון וחרות.
