כבוד לגאנדי
כבוד לגאנדי
אנחנו, חיילי ישראל, מוסרים כבוד לזכרו של המהאטמה גאנדי. בנה הגדול של הודו לא היה ידידה של תנועת השחרור העברית. בעמדו בארצו בפני בעיה מושלמית רצינית, חשש מאד, שמא ינוצל בטוי אהדה לשאיפתנו, ע"י יריביו בליגה המושלמית. מאידך, לא הבין גאנדי את ההבדל היסודי בין התנאים האובייקטיביים, שבהם התנהלה מלחמת החרות ההודית, לבין התנאים, שבהם קמנו אנחנו לשחרר את ארצנו ואת עמנו. נשמה גדולה היתה לגאנדי; וגם מוח גדול היה לו. אבל הוא בכל זאת ראה את העולם באספקלריה הודית. מספיק, אם נזכיר שהוא יעץ ליהודי גרמניה לנקוט בשיטה של התנגדות פסיבית למשטרו של היטלר, כדי להבין, עד כמה קשור היה גאנדי בפילוסופיה, שהוא יצר לעצמו על רקע התנאים ההודיים, עת הוא בא לשפוט על עניניהם של עמים אחרים. לפיכך, לא הבין גם גאנדי לרוח מלחמתנו ולהכרח של מלחמתנו. הוא,. בודאי, אהד בעמקי לבו את עמידתנו נגד המשבעד המשותף של ארץ-ישראל והודו. אבל הוא גינה את השימוש בכח נגד כח השעבוד.
בסופו של דבר לא הצליח גאנדי גם בארצו למנוע שפיכות דמים על רקע של מלחמת שחרור. גם בימי המערכות ההמוניות שלו נגד השלטון הבריטי היו התפרצויות זעם של ההמונים הנדכאים. ובשנה האחרונה עברה על גאנדי הטרגדיה הגדולה ביותר: הוא שניסה למנוע קרבנות דמים במלחמת שחרור אקטיבית, ראה, במו עיניו, מערבולת דמים איומה בקרב עמו, לאחר השגת החרות החלקית.
הפילוסופיה של גאנדי הוכתה גם בחייו וגם במותו. וזוהי הטרגדיה של איש הרוח הדגול.
אנחנו מוסרים כבוד לזכרו האלמוות, למרות היותו מתנגדנו. אנחנו מוסרים כבוד ללוחם החופש הגדול, לאיש העשוי לבלי חת, שהיה מוכן לכל סבל ולכל קרבן למען עמו ולמען אמונתו. גדול היה האיש. הוא מאותם האישים הנדירים בהיסטוריה, אשר חוטים בלתי נראים לעין ובלתי ספורים מקשרים את נשמתם עם נשמותהם של המונים עצומים. דרך החוטים האלה היה עובר כח משיכה אדיר, שהוא בראש וראשונה כח הדוגמה האישית, כח ההקרבה למען אידיאל גדול. אנשים כאלה אינם מתים. אפשר לנתק את פתיל חייהם; את החוטים, המקשרים את נשמתם. עם נשמות ההמונים, אין לנתק. הללו מזרימים את "החשמל" בלבות העם גם אחרי מות בחירו, עבדו ומחנכו.
כבוד לגאנדי, לוחם החרות הגדול.
כבוד לגאנדי, איש ההקרבה האישית.
כבוד לגאנדי, מחנך ההמונים לעמידת כבוד ולשאיפת החופש.
a
כבר ידוע שמו של האיש שירה בגאנדי. אבל עדיין לא ידוע מי הרג את גאנדי. ואין זה היינו הך. מכל מקום, לא לגמרי היינו הך. בקשר עם השאלה "מי", כדאי להזכר בכלל הגדול, שנקבע בחוק הרומי העתיק: cui prodest? כלומר למי מביא המעשה תועלת. נדמה שביחס לשאלה זו, היכולה להיות לעזר בחיפוש אחרי האמת, אין ספקות. מהריגתו של גאנדי יכולים להרוויח. אלה, המעונינים להוכיח, כי הודו לא תוכל, בשום פנים, לשלוט בעצמה, לאחר חיסול שלטון האפוטרופסות הבריטית. אבות החוק הרומי לא טפשים היו; כדאי ללמוד מהם ולא להיות מושפעים מדמעות התנין של מיניסטרים בריטיים.
