יש משבר בגח"ל

 יש משבר בגח"ל  

(מעריב,      )

א.

אין לזלזל במלים; יש לשקול אותן; אך אין לפחד מפניהן. המלה "משבר" היא קשה, מצערת. אולם אם קיים משבר, יש לקרוא לו בשמו. הידידים בשתי המפלגות, מהן מורכב גוש חרות-ליברלים, צריכים לדעת, מה הם היחסים ביניהן, כפי שנוצרו, בשבוע שעבר, בכנסת.

אני כותב את השורות האלו בצער, ולא בלי תמיהה. המשבר היה מיותר לחלוטין. מידה, אפילו קטנה, של רצון טוב, יכלה למנוע אותו. לפני ההצבעה על הצעת החוק לשינוי שיטת הבחירות, שהוגשה על ידי חברי מפלגת העבודה הישראלית, הודיעונו עמיתינו מן המפלגה הליברלית, כי השינוי לא ייכנס לתוקפו בכנסת זו. שני הצדדים, כלומר מפלגת העבודה והחטיבה הליברלית, הסכימו ביניהם, כי הבחירות לכנסת הבאה, השמינית למניין, תקוימנה על פי השיטה הארצית; ואילו על הבחירות לכנסת התשיעית, להלכה כעבור חמש שנים, תחול השיטה החדשה, האזורית. לא היתה, בשאלה זו, שום התייעצות מוקדמת עם חטיבת תנועת החרות. היא הועמדה בפני עובדה קיימת. לאחר שמפלגת העבודה קיבלה תנאי זה, הסכימה החטיבה הליברלית לספק את מספר הקולות הדרושים, כדי שהצעת החוק תזכה לרוב מוחלט של חברי הכנסת.

שאלנו,א פוא, את עמיתינו, מדוע הם שמים מכשול זה בדרכנו המשותפת.  ממה נפשכם, אם אתם בעצמכם טוענים, או קובעים, כי בשנת 1973 נלך לבחירות על פי השיטה הקיימת, מדוע אצה לכם הדרך בשנה האחרונה לכהונת הכנסת היוצאת, להחליט על השיטה החדשה. לדידכם, כלום אינכם יכולים לומר לאנשי שיחכם מן המערך, כי מאחר שאין משמעות לשינוי, לגבי הבחירות הקרובות, תשובו ותדונו על הסוגיה כולה אחרי בחירות אלו? על איזה "עיקרון" הייתם מוותרים, לו כזאת הייתם אומרים לפני עם ועדה? השותף שלכם מתנגד לשינוי המוצע בכל תוקף, מסיבות שהן, לכל הדעות, רציניות; מדוע תכפו עליו את השינוי, בעזרת היריב, בעוד אשר, אף לפי דעתכם, הוא אינו "אקטואלי"? גם אתם חשים ומכריזים, כי כוחו הציבורי של גח"ל הוא בעלייה. הלוא תתנו לעלייה זו להתממש בבחירות הקרובות, בלי שתושם, בנחפזות, אבן נגף לרגלינו. נראה לי, כי יש בעצה כזו שכל ישר. אך גם היא נדחתה בתקיפות רבה, הראויה לעניין צודק יותר.

המשבר גם היה נמנע, לו קוימה ההבטחה המפורשת, כי הצעת החוק לא תזכה ל-61 קולות, לא הייתי מזכיר את שמו של בעל ההבטחה, אלמלא הוא עצמו דיבר בפומבי על טיבה. חבר הכנסת ארליך, יושב-ראש ההנהלה של המפלגה הליברלית טוען, כי הוא לא הבטיח דבר אלא העריך את תוצאות ההצבעה, וטעה בחשבון. מאז אנו עובדים יחד בכנסת, הספקתי להכיר את מר ארליך כאדם פיקח. הוא לא צריך לפגוע בכושרו המחשב.

אמנם, חבר הכנסת חיים קורפו, אף הוא פיקח, משנקרא למנות את הקולות, קרא בקול: איני יודע לספור אלא עד שישים. הכנסת השיבה לו ברעמי צחוק חוזר. יפה. זהו מה שנקרא הימור טוב, או בריא. אבל במהרה התברר, גם לו, כי 61 אינם ששים. מר ארליך, שאני. הוא שמע פעמיים, כי נמנו שישים ואחד קולות. אחד מהם, להלכה המכריע בהם, היה שלו עצמו. איך הוא יכול היה לטעות בחשבון: 61 = 1 + 60.

לצערי עלי הכחיש את ההכחשות. אני שב ומאשר, כי יושב-ראש ההנהלה של המפלגה הליברלית הבטיח במפורש, שהצעת החוק לשינוי שיטת הבחירות לא תקבל, בקריאה טרומית, 61 קולות. (וכך ירד העניין מן הפרק בכנסת זו, ולא יהיה שום משבר ביחסים בין המפלגה הליברלית ובין תנועת החרות). אלה היו הדברים, אשר שמעתים, במשך שבועות וחודשים, מפיו של חבר הכנסת ארליך:

"אתה יכול להיות בטוח, שלא יהיו 61 קולות"; "אמרתי לך, שלא יהיו 61 קולות, אתה יכול לסמוך"... על ההבטחה החוזרת הזו שמעו, מפי, חבריי לעבודה. הודעתי עליה, במלים המובאות, ערב ההצבעה, בישיבת סיעת גח"ל, בנוכחותם של חברי החטיבה הליברלית.

בבוקרו של יום ההצבעה, קיבלנו הבטחה נוספת. שלושה חברים של החטיבה הליברלית הודיעונו, כי חברם הרביעי לא ישתתף כלל בהצבעה. הם דיברו, עם מספר עמיתיהם מחטיבת תנועת החרות, על "ידיעה משמחת". אבל השמחה לא ארכה זמן רב. האיש בא, והצביע. גם קולו היה בין אלה שקבעו את התוצאה. עודני מוסיף לתהות, מדוע ניתנו לנו כל ההבטחות האלו; ואם ניתנו, הכיצד הופרו. קיימת אפשרות של כפילות ההבטחה. לנו נאמר, כי לא יהיו 61 הקולות הנדרשים. למפלגת העבודה הובטח, כי כן יהיה המספר הקובע של התומכים. אם כך, בוטלה הבטחה אחת מפני רעותה, או צרתה.

ב.

נעבור למצב שנוצר אחר ההצבעה. הגברת אסתר רזיאל-נאור, יושבת-ראש חטיבת תנועת החרות בכנסת, ומר עזר וייצמן, יושב ראש הנהלת תנועת החרות, הודיעו לעמיתיהם במפלגה הליברלית, כי "תנועת החרות לא תשלים עם תכתיב הבא להטיל על העם ועליה, התפתחות מדינית כה שלילית ומסוכנת, על ידי ששותפה לגח"ל יעשה יד אחת עם יריבו של גח"ל". מיד הוכנסה לשימוש המלה "אולטימאטום", במיוחד בעיתון "הארץ", אוהדו הנלהב והעקבי של גוש חרות-ליברלים. כאמור, אין לפחד מפני מלים: אבל יש לדעת לשים אותן במקומן הנכון.

לפנינו הפיכת היוצרות. האמת הפשוטה היא, כי עמיתינו מן החטיבה הליברלית "עשו" לתנועת החרות אולטימאטום, במלוא משמעות המושג. וזה דברו, לא על הלשון, אלא במציאות:

אתם, עמיתינו לגח"ל, מתנגדים לשיטת הבחירות האזורית. לפי דעתכם, תביא שיטה זו רוב מוחלט מכריע למפלגת העבודה, שהיא, כידוע גם לנו, מיעוט בעם. חוששים אתם, שהרוב הזה יחליט על חלוקתה מחדש של ארץ ישראל וישליט את עצמו, באופן טוטלי על האומה. אין אנו, הליברלים, מכחישים, כי שיטת הבחירות החדשה תעניק רוב מוחלט למערך. אבל אנחנו איננו שותפים לחששותיכם. מכל מקום, צר לנו. אך אין אנו יכולים להתחשב בדעתכם. לנו יש עיקרון: שינוי שיטת הבחירות. משום כך, ניהלנו משא ומתן עם נציגי מפלגת העבודה והסכמנו עמם על תנאים מסוימים לקבלת חוק השינוי. תנאים אחרים יובהרו ויוזכרו ביניהם ובינינו. עליכם, עמיתינו לגח"ל, לקבל את כל זאת, כפי שאנו נקבע בבירורים עם מפלגת העבודה. אתם מוחים? אנו מצטערים. אך מחאתכם היא לשווא. לכל היותר, הננו מוכנים לשתף אתכם, בוועדה פריטטית, בעיבוד פרטי החוק, גם אם הנכם שוללים אותו מעיקרו. אנו חוזרים ואומרים לכם: יהיה יהיה עליכם להשלים עם שיטת בחירות אזורית, כפי שאנו, בשותפות עם מפלגת העבודה, נחליט על מהותה ותחולתה.

כך הועמדנו, הלכה למעשה, בפני האולטימאטום. במלים שלנו, אפשר לנסחו כך: אתם, אנשי תנועת החרות, תחרישון, ואנחנו הליברלים נסדר (גם) בשבילכם את יחסי הכוחות במדינה, את ייצוגם בכנסת. ואם תנועת החרות אומרת, כי היא לא תשלים עם תכתיב כזה, כי לא ייתכן, ביחסי שותפות הוגנת, ששותף יעשה יד אחת עם יריב נגד רעהו, ויעמוד, בעניין כה חיוני, בפני עובדות קיימות – או אז קמה זעקה, כי דוחי האולטימאטום הם המגישים אותו. הניסיון להפוך את היוצרות לא יצלח.

ג.

אין איש המכחיש, כי שיטת הבחירות האזורית, המוצעת על ידי עמיתינו מן המפלגה הליברלית, תעניק לא רק למערך, אלא למפלגת העבודה בלבד, רוב מוחלט בכנסת. הטוב הדבר לאומה, או לגח"ל, יריבו של המערך? על כך משיבים ראשי המפלגה הליברלית, כי המערך גם בלאו הכי יכול להשיג רוב אבסולוטי. עדיין לא שמענו, כי מדיניות מתנהלת על פי ההנחה הפטליסטית של "בלאו הכי". אבל העיקר הוא שההנחה לא הוכחה כלל. היפוכה הוכח. משהוקם המערך בכנסת השישית, היה לו רוב מולט של 62 חברים בכנסת. באו בחירות, והמערך הפסיד שישה מנדטים (לאו מילתא זוטרתא) והוא איבד את הרוב הכולל. ההבדל אינו כמותי בלבד; הוא איכותי. רוב מוחלט למפלגה שלטת, במדינה, אשר בה המשאבים הכלכליים מרוכזים בידיה, ואין לה חוקה מרסנת – עולם ומלואו בו; ברוך השם, עדיין לא התנסינו ברוב כזה של מפלגה, אשר מנהיגיה הם מר בן-אהרון ואחרים. מוטב להיזהר. אבל לכל הדעות, שמא וברי, ברי עדיף. יכול להיות, שהמערך ישיג רוב מוחלט בשיטה הקיימת: יכול להיות שלא ישיגו. עובדה היא, שהיה לו רוב כזה והוא נעלם במבחן הציבורי הראשון. אבל למעלה מכל ספק הוא, כי בשיטה האזורית, כובש המיעוט של מפלגת העבודה, באורח מלאכותי, בלא תמיכת הציבור היחסית, בין שבעים לשמונים מנדטים בבית הנבחרים.

גוש חרות-ליברלים הוקם, כדי ליצור ולשמש אלטרנטיבה למפלגת השלטון. ריכזו חשוב זה של כוחות מדיניים עומד כנגד המערך הסוציאליסטי. אבל לו תנועת החרות היתה מקבלת, בהשלמה, את האולטימאטום הממשי של החטיבה הליברלית, היה יוצא, באופן בלתי נמנע, כי גח"ל "סיפק" למפלגת העבודה בין 15-20 מנדטים, שאינם בנמצא בשבילו בתוך העם. כל כך למה? משום שאחת החטיבות של גח"ל פנתה עורף לשותפה, הושיטה ידה ליריבן וסייעה בידו להקים את "מכניזם" הבחירות, ממנו יוצאים מנדטים נוספים כאלה. קודם נחזק את המערך. אחר כך נראה מה לעשות, כדי להחלישו. אין ביטחון, כי אי פעם, בתולדות המדינות, שמענו פרדוכס כזה.

שמענו טענה נוספת. שוב: בלאו הכי. גם בלי שינוי שיטת הבחירות, ובלי רוב מוחלטת, שלטה מפא"י, ושלטת מפלגת העבודה דהיום. על כגון דהא אמר הנביא: מן הפח אל הפחת. המצב אינו טוב. קיים בארצנו שלטון ממושך, שיש להחליפו. כיצד מגיעים לתמורה המיוחלת הרצויה. קודם כל עושים את המצב הלא טוב להרבה יותר גרוע. לשלטון הממושך נותנים מכשיר מסוכן ביותר, אשר מעולם לא היה לו: רוב אבסולוטי. לאחר מכן, לאט לאט, נתחיל לבנות את כוחו של הצד שכנגד. הפח אינו טוב; נשבור אותו. הבו לנו פחת: אליה נימלט.

ד.

שמענו טענה, כי רק בדרך זו (דווקא!) נבנה את האלטרנטיבה למפלגת השלטון, ויהיה לנו סיכוי להחלפה. ד"ר רימלט, יושב ראש המפלגה הליברלית, הוסיף, לא במקרה, כי סיכוי זה יהיה לנו, "לפחות באופן תיאורטי"... קשה להבין, מה משמעותו, או ערכו, של סיכוי תיאורטי. אבל ניטיב לעשות, למען הבהירות, אם נתבונן בתיאוריה, מבחינת המציאות.

לבחירות לכנסת הקרובה, בערך בעוד שנה, נלך על פי השיטה הקיימת. לפי האסכולה האזרחית, אין אפוא, סיכוי שהאלטרנטיבה תקום בשנת 1973. אבל הכנסת התשיעית תיבחר לפי השיטה החדשה. אם נניח, כי השמינית תכהן ארבע שנים, כחוק, יוצא, כי בשנת 1977 תעמוד במבחן הראשון, שיטת הבחירות האזורית. ביחס לבחירות אלו, אין איש מטיל ספק בכך שמפלגת העבודה תזכה בהן לרוב מוחלט, כאמור בין שבעים לשמונים מנדטים. חובה לשוב ולהניח, כי הכנסת התשיעית תכהן ארבע שנים תמימות. המסקנה היא, כי רק בשנת 1981 תנסה האלטרנטיבה ליטול את השלטון מידי מפלגת הרוב, אם ניתן לה, מלכתחילה, כמשוער, בין 35-40 מנדטים, יוצא, כי היא צריכה לכבוש במבחן הראשון בין 20 ל-30 מנדטים מידי מפלגה, אשר הכל בידיה. הקיימת אפשרות כזו? לא יימצא איש בישראל, אשר יעלה הזיה כזו על דעתו, או בדמיונו. המסקנה היא, שיהיה צורך להמתין 4 שנים נוספות. רק בשנת 1985 יקום החולם ויאמר, כי עתה נפתח הסיכוי להעלות את האלטרנטיבה לשלטון ולהעביר את המפלגה השלטת לאופוזיציה. יש גם סבירות ניכרת, כי עם הסיכוי הזה נגיע לשנת 1989. אך עם כל התאריכים האלה אל נשכח, כי בינתיים תגיע שנת 1984... אין לייחל לכך, כי בשנה הסמלית ההיא, יהיה לנו שלטון טוטלי, המשלב את הפרנסה עם ההשקפה, את המפלגה עם העבודה, ובידיו מנופי השתלטות, אשר כמוהם אין, ולא יהיו, בשום מדינה, זולת אלו, עליהם חזה ג'ורג' אורוול. ההתפתחות האומללה עלולה להיות קרובה יותר, אם הכנסת השמינית תפוזר בטרם עת, וההשתלטות המוחלטת תוטל עלינו מוקדם יותר, על פי החוק שנתקבל בכנסת היוצאת, השביעית.

התחזית הזאת, הנראית לעין כל כצילומה של המציאות, באה להוכיח, כי אם הצעת החוק, בה תמכו עמיתינו מן המפלגה הליברלית, תהיה לחוק, לא יהיה עוד, בדורנו, שום סיכוי, אפילו "תיאורטי", להרכב אלטרנטיבי כלשהו של הממשלה בישראל. ולהתפתחות כזו אנו צריכים לגרום במו ידינו?

נסיים בטענה מעין נוהלית. נציגי החטיבה הליברלית מזכירים לנו, כי גח"ל בתור שכזה לא פעם אחת בלבד הצביע יחד עם יריבינו מן המערך. אני יכל להוסיף ולהזכיר, כי גח"ל גם השתתף בממשלה עם יריבים אלה, על פי קווי יסוד מוסכמים והסכם מפורט. גוש חרות-ליברלים קיים שבע שנים; במשך מחצית הזמן הזה, בקירוב, היה גח"ל מיוצג בממשלה, עם שלוש סיעות אחרות.

מה מוכיחות עובדות אלו? על פי ההסכם, אשר הונח ביסודו של גח"ל, על הגוש לפעול בשלמות, אם בשלטון ואם באופוזיציה.  ב ש ל מ ו ת ,  זוהי מלת המפתח. אבל אם חטיבה אחת הולכת בדרך נפרדת, שלובת זרוע עם היריב, נגד השותף, כיצד נראית שלמות פעולתו של הגוש. המדובר הוא לא בהצבעה חד-פעמית, על עניין שהוכרז, על ידי אחת החטיבות, כעקרוני בעיניה, אלא בפעולה נמשכת, העלולה להשפיע על כל מהלך חיינו הלאומיים והממלכתיים, פעולה זו עומדת להיעשות, באופן מתמיד, בהסכמה עם היריב, לא עם השותף. לא ניתן כלל להשוות מערכה נפרדת כזו עם החלטה כלשהי, המתקבלת על ידי הרוב, או המוסכמת על הכל, בשתי החטיבות. וזאת חובתי לשאול: האם, במשך שבע שנות קיומו של גח"ל, עשתה חטיבת תנועת החרות הסכם כלשהו עם יריב מדיני, נגד דעתה, או עמדתה, של החטיבה הליברלית? פעולה חד-צדדית, יד ביד עם היריב, נגד השותף, בעניין חיוני ביותר – זוהי הבעיה העומדת לדיון.

הבאתי את העובדות, עניינו של גוש תנועת החרות – המפלגה הליברלית מסור בידי חבריהן.