יש חדש
יש חדש
הקדמה לספר הסיפור הקצר על המוות הארוך (אבי שב"י)
רבים הספרים שראו אור, על החושך בטילי"ם – ראשי תיבות, ברוסית, למחנות עבודה מתקנים. חיברו אותם סופרים, שהיו לאסירים; כתבום אסירים, שהיו לסופרים. כולם הסבירו את שיטות החקירה של מהנדסי הנשמות, כביטויו של סטאלין. פרקים שלמים הוקדשו לתיאור מצוקותיהם, הנפשיות והגופניות, של האסירים המדיניים, שהוטלו לתוך המון עצום של פושעים פליליים. כך למדו בני דורנו, מאלה "שהיו שם", מושגים לא ידעום. רי-חינוך מהו? הווה אומר, הטלת האדם לתוך עולם של זוהמה, רעב ואלימות. צעד אחד שמאלה, צעד אחד ימינה, והנוטר יורה בלא אזהרה – מה זה? המדובר הוא בהתראה חוזרת באזני עבדים לעבדים, היוצאים לבנין הסוציאליזם המתגשם. הדוודים לסוגיהם – מה הם? הלא הן מנות הרעב הניתנות למתפרכים, להם נאמר, בשם הצדק והקידמה, כי מי שאינו עובד, אינו אוכל. הם עובדים. ועוד איך הם עמלים!ואינם אוכלים. ואיך הם מתגעגעים על פת לחם נוספת? ומשלוחים ישנם. הקרויים "אטפים", והמה גיהנומיים. הקשים בפושעים מפחדים מפניהם; אף בינהם ישנם המוכנים לנכות את עצמם ובלבד שלא להיות בין השלוחים לאחת מרוחות העולם. יש איזולטור ויש פור-ראב, ועוד מיני יצירות של השטן וקיצורי לשון משולבים, שלא נוצרו אלא למען דיכוי האדם בידי אדם, או למען ניצול האדם בידי אדם, על אף ההבטחות, כי זה אף זה יעלם לחלוטין בעולם המהפכה. עשרות שנים לאחר המהפכה ראינו ומצינו, כי הדיכוי והניצול הגיעו לשיא, שהיה נחשב לדמיוני אלמלא היה מציאותי.
אחר כל הגלויים והתיאורים המרובים, צריך היה להניח כי אי אפשר עוד להוסיף עליהם. מה ניתן עוד לחדש בנושא זה? כך יכול היה לשאול כל מי שקרא שני ספרים, או שלושה, או חמשה מתוך הספרי העצומה, שנוצרה בשלושים השנים אחרונות, בקשר עם מחנות הריכוז של סטאלין ובריה, בהם גוועו מיליוני בני אדם, מלאומים רבים.
אודה, כי כך גם אני הייתי שואל, לפני שקראתי את כתב-היד של ידיד אבי-שב"י. אף לא אכחד כי לאחר שעיינתי בספור – הופתעתי. מסתבר, כי יש ויש חידושים בספר, הנקרא בנשימה עצורה. מעיד אני על כך, כי הייתי "שם". ומשהו ראיתי; הרבה קראתי. אף ספרתי משהו. אך שבתי וקראתי את רשימותיו של המשורר עדין הנפש ואנין הטעם, וגיליתי בהן דברים מופלאים. אני לא ראיתים; לא הספקתי. אחרים לא כתבו עליהם. אולי לא ראו; אולי התבוננו בחיי המחנות מזווית ראייה אחרת. עובדא היא, כי יש חדש בספור של אסיר ציון, י. אבי-שב"י מאור.
הנער היהודי, המושל, ברוחו בלבד, בקבוצת צעירים אוקראינים, והם לא רק נשמעים לו, אלא גם מוכנים לסבול מענו – דמות נפלאה הוא ; כמוהו הנערה, אף היא יהודיה, השומרת על כבודה האנושי, והיא מזכיר לנו את אחותינו המצויירת בעט אמנים ב"שלש המתנות" של פרץ. ההבדל הוא, כי בת ישראל הקטנה במחנה האימים של סטאלין היא בשר ודם ורוח אדירה גם יחד.
כדאי לקרא את ספרו של אבי-שב"י. הוא היה "שם" שבע שערה שנים תמימות. הוא סבל, אך התבונן. כושרו להיות משקיף, על אף הסבל ובתוכו, הציל את כבודו האנושי, והיהודי, ונתן לנו את ספר העדות הגדול, אשר כל בן חורין צריך לקרוא בו – וידע.