ישיבה מיוחדת של הכנסת יום ראשון י"ג ניסן תשכ"ג 7 אפריל 1963 – הצעות לסדר היום עמדת ראש ממשלה והתפטרותו של הממונה על שירותי הבטחון

ישיבת כנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ג ניסן התשכ"ג, 7 באפריל 1963
מתוך:
כרך 36
נושאים:
אישים - גולדה מאיר, דוד בן-גוריון. מדינות - גרמניה, מצרים. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. ממשל - כנסת, ממשלה, פרלמנטריזם. בטחון - מרוץ חמוש, נשק להשמדה המונית. משפט - משפט בינלאומי. זכויות אדם - שב"כ
בגין תוקף את בן גוריון על התנהלות הממשלה בענין המדענים הגרמנים במצרים, שככל הנראה מפתחים שם נשק האסור ע"פ אמנות בינלאומיות. בגין מדגיש כי שירות הבטחון הוא לא מעל הממשלה, ובן גוריון יצר תקדים מסוכן בכך שהוא נתן לממונה להיות בעל דעה הפוכה לממשלה, ואז לגרום לממונה על שירות הבטחון להתפטר. בגין מסביר שכשאדם אחד (בן גוריון) מקבל החלטות במקום כל הממשלה, היא בעיה חוקתית.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

היו״ר ק. לוז:

נעבור לנושא שלמענו נקראה הישיבה המיוחדת של הכנסת, והוא: עמדת ראש הממשלה והתפטרותו של הממונה על שירותי הבטחון. רשות-הדיבור לחבר-הכנסת בגין.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש. אנו מרכינים ראשנו לפני זכרו של חברנו הדגול אהרן יעקב גרינברג, סגן יושב-ראש הכנסת. תלמיד חכם מובהק, אוהב ישראל, איש נעים הליכות, ידיד ורע. יהא זכרו ברוך בקרבנו והמקום ינחם את בני משפחתו בין שאר אבלי ציון וירושלים.

אדוני היושב-ראש, למען הבהרת הסוגיות שבגללן ביקשנוך לזמן ישיבה מיוחדת זו, יש להביא מסמכים, לציין עובדות, אך גם להציג שאלות.

לשכת ראש הממשלה הודיעה כי הוא קרא מראש ואישר את הודעתה של שרת החוץ בענין המדענים הגרמניים במצרים. גברת שרת החוץ, ב-30 במארס, אמרה, בין השאר, את הדברים הבאים: „לאחרונה נוסף גורם חדש — קבוצת מדענים ומאות טכנאים גרמניים עוזרים בפיתוח טילי התקפה במצרים ואפילו בפיתוח נשק אסור מבחינת המשפט הבין-לאומי, המשמש למטרה הבלעדית של השמדת החי״. על פיסקה זו סמך את ידו ראש הממשלה על-פי הודעת לשכתו.

מהו נשק אסור מבחינת המשפט הבין-לאומי ? ישנן על כך שתי אמנות: אחת דהאג משנת 1899 והשניה הלא הוא פרוטוקול ז׳נבה משנת 1925, ובשתיהן נקבע איסור על שימוש, בעיתות מלחמה, בעיקר בנשק כימי.

במשפט מוסגר עלי לומר, כי הגרמנים היו הראשונים להפרת אמנת האג, כפי שהיו הראשונים במחקר לייצור טילי התקפה. בספרו ״Facing the Dictators״ מגלה אנטוני אידן, ראש ממשלת בריטניה לשעבר: ״עתה אנו יודעים״ — הוא כותב — ״כי כבר בשנת 1930״ — כלומר בגרמניה האחרת, הטרום-נאצית — ״החלו הגרמנים במחקר בטילים איומים שלא הוגבל בשום מיגבלות תקציביות וללא השראה נאצית״.

אבל אם גברת שרת החוץ, בשם הממשלה ובידיעת ראשה, הודיעה שהמומחים הגרמניים במצרים מפתחים גם את הנשק האסור על-פי המשפט הבין-לאומי — מדוע הודיעה לשכתו שלא היה בדעת הממשלה לפרסם מה שמכונה ״ספר לבן? ספר לבן, ספר שחור, ספר אדום — השמות אינם חשובים והצבעים אינם מכריעים. המדובר הוא במיסמוך, דוקומנטציה בלעז, של האשמה חמורה מאד שהוטחה מעל במה זו בשם הממשלה כולה. אם בידי הממשלה אין הוכחות להאשמה זו, הרי הטחתה היא קלות-דעת. אם יש לה הוכחות — למה אין מפרסמים אותן? אי-פרסומן הוא חטא כבד. העולם כולו, אליו פנינו, מבקש הוכחות להאשמות — היכן הביסוס? אולם לקלות-דעת זו, או לחטא כבד זה, אתה, מר בן-גוריון, האחראי — לא הממונה על שירותי הבטחון.

דילמה שניה. ב-30 בנובמבר 1962 אמר ראש הממשלה לפני עורכי העתונים: ״לכן אינני מקבל את הזעם הזה שנמצאו נאצים במצרים ולהטיל אחריות על העם הגרמני של עכשיו והמדינה הגרמנית של עכשיו״. זוהי גם דעתך היום, מר בן-גוריון?

ב-20 במארס 1963 החליטה הכנסת לאמור? ״העם הגרמני״ — של עכשיו, לפי דבריך — „לא יוכל לפטור עצמו מאחריות להמשכת פעילות נפשעת זו, ומחובתה של ממשלת גרמניה״ — של עכשיו, לפי הגדרתו — ״להפסיק לאלתר פעילות מסוכנת זו״. זוהי דעתך היום? או שמא סבור אתה שגם בהחלטה זו יש חצאי אמת או עיוות-דין, או אפילו גזענות, רחמנא ליצלן? אבל ההצהרות הללו שלך, מר בן- גוריון, עליהן נאמר שהן נמסרות ״מתוך חוסר ריסון — הרגשה רדודה מאד של אחריות ממלכתית, אי-התחשבות בתוצאות, בתוצאות בהיקפן הרחב, הממלכתי-הלאומי והבין-לאומי״. את ההגדרה הזאת השמיע כלפי ראש הממשלה דהיום ראש הממשלה לשעבר.

האם מוכן אתה לבטל את דעתך בפני החלטת הכנסת? או היית מוכן בגלל דעתך לשבור את החלטת הכנסת? כי בינתיים, אדוני היושב-ראש, משהו נשבר בישראל.

גברת שרת החוץ אמרה בהצהרתה: אנו תובעים מממשלת גרמניה להפסיק פעולתם של מדענים אלה. הכנסת החליטה: אנו קוראים אל דעת-הקהל הנאורה בעולם להפעיל מלוא השפעתה כדי להפסיק פעילות מסוכנת זו של המומחים הגרמניים. ובינתיים באו מירושלים ידיעות. ״ניו-יורק טיימס״: לאחר שראש הממשלה חזר לירושלים, ניכרת היתה מיד השתקה של המערכה (בענין המדענים הגרמנים במצרים) בעתונות וברדיו.

ה״טיימס״ של לונדון: הלחץ של ישראל על ממשלת בון בהאשמות, לפיהן מדענים מערב-גרמניים מפתחים כלי נשק אסורים בשביל מצרים, הונמך מאז שובו של מר בן-גוריון מן החופשה. ממקור נאמן נאמר כי ראש הממשלה החליט על פיטורים. הוא היה מאד לא שבע רצון מן הטיפול בענין.

״לה מונד״: מר בן-גוריון דרש מן העתונות להפסיק את מערכתה על הנושא של ייצור נשק כימי ובקטריולוגי, האסור על-פי אמנה בין-לאומית, על-ידי מומחים גרמניים במצרים.

״ניו סטייטסמך: מובע צער על האפשרות שיהיה על ישראל להגדיר מחדש את עמדתה כדי להבהיר, שאין היא רואה את בון אחראית לפעולת המדענים, באשר יש חשש כי בעולם עלול להתקבל רושם שהיתר. זו ׳״אינטריגה ישראלית״.

רבותי חברי הכנסת, מחובתנו לשאול: האם המטרה שלמענה נפתחה מערכת הסברה בכל חלקי תבל, על דעת הבית כולו, על דעת הממשלה שאתה עומד בראשה, על דעת הסיעה שאתה מנהיגה, כבר השיגה את תוצאתה? האם ממשלת גרמניה כבר הפסיקה את פעולת אזרחיה במצרים, או הממשלה בבון מחפשת ״פירצה״ בחוקה של הרפובליקה הפדרלית? הבונדסטאג הקים ועדה כדי לבחון את האפשרות להטיל את החוק הגרמני על המדענים; דיפלומט גרמני מבטיח פעולה, אבל האם כבר ניתן הצו, שנדרש על-ידי הכנסת, למדענים האלה לעזוב את מצרים? העזבוה? ואם מטרה זו לא הושגה, היכן ההצדקה על היריעות האלה שבאו מירושלים? האם הן נפלו לנו משמים? הן הוכחשו? הן אינן חוזרות ונשנות?

חטא כבד חטאת, אדוני ראש הממשלה, כלפי בטחון האומה ועתיד ילדינו, בידיעות האלה שהופצו בפני דעת-הקהל כולה, אליה פנתה הכנסת, להפעיל את השפעתה מיד, אותה דעת-קהל שומעת: ממשלת בון אולי אינה אחראית. אין הוכחות לנשק כימי ובקטריולוגי, צריך להקל בלחץ: צריך להוריד את הטון.

דילמה שלישית. הממונה על שירותי הבטחון פוטר, סליחה, התפטר — מר גלילי ישנו? — התפוטר — גם השמות האלה אינם חשובים. אבל הממונה עליו, ראש הממשלה, הודיע שהממונה על שירותי הבטחון התפטר משום שהערכתו המדינית שלו לא התקבלה על דעתו של ראש הממשלה. עלי לומר מיד שאיננו נותנים אפילו מידה מולקולרית של אמון בהודעתך זו.

ראש-הממשלה ד. בן-גוריון:

אני זקוק לאמון שלך ?

מנחם בגין (תנועת החירות)

אני משוכנע שאין בה מלה אחת של אמת.

רבותי חברי הכנסת, הממונה על שירותי הבטחון אינו פנים חדשות בבית הזה. גם אני ישבתי בוועדת החוץ והבטחון והקשבתי לדבריו; חברי יושבים שם ושומעים דבריו, וכן חברי סיעות שונות. אנו כולנו מוכנים להעיד — בטוחני בזה — שכאשר נשאלה שאלה מסוג מסויים באוזני הממונה על שירותי הבטחון, תמיד היה משיב: זה ענין להערכה מדינית, אינני עוסק בהערכות אלה? הערכת העובדות שייכת לממונה עלי, אני מביא רק עובדות.

לפתע נודע בישראל שלממונה על שירותי הבטחון יש הערכה פוליטית משלו. מדוע קרה הדבר רק בעיצומו של המסע נגד המדענים הגרמניים במצרים? אמת אין בתודעתך זו — סכנה יש בה. בוודאי, אם איזה עובד בכיר במדינה יש לו הערכה מדינית הסותרת את ההערכה המדינית של הרשות הנבחרת — הוא צריך להתפטר. אבל מדובר לא בהתפטרות אלא בזכות להשמיע הערכה מדינית. פגעת פגיעה קשה ביסודות של הסדר הממלכתי הטוב. לשום ממונה על שירותי הבטחון אין זכות להערכות מדיניות, ואתה יצרת תקדים בשביל אלה שיבואו בעקבותיו של מי שהתפטר.

ב״ג׳ואיש אובזרבר״ מתפרסמת ידיעה שמר בן-גוריון, על-ידי כך שפיטר, או הביא להתפטרותו של הממונה על שירותי הבטחון, עשה צעד ״לקידום הדמוקרטיה בישראל״. כל-כך למה? — משום שלפתע, אדוני היושב-ראש, נתברר ששירותי הבטחון לא היו חלק מן המדינה אלא איכשהו מעליה. ה״ג׳ואיש אובזרבר״ — איפה סגן שר הבטחון? איננו היום — הוא עתון שבין מה שנקרא הצמרת הבטחונית ולבינו יש חוטים הדוקים מאד, יש אומרים גם חוטי זהב, והעתון הזה טוען פתאום ששירותי הבטחון עומדים מעל המדינה, אינם חלק שלה, ואנו לא ידענו זאת עשר שנים? ארבע- עשרה שנה ? פתאום, פיטוריו או התפטרותו של הממונה על שירותי הבטחון הם קידום לדמוקרטיה בישראל ? ההיתה השמצה נוראה מזו על שירותי הבטחון ? והיא יצאה מן החוג שלך. מדוע הממונה על שירותי הבטחון התפטר? אם המסע נגד המדענים הגרמניים, המומחים להשמדה המונית, היושבים במצרים, טוב היה בעיניך, הרי צריך היית לשבח אותו. אם שיבחת אותו — למה התפטר ? אם התפטר — משמע שגינית אותו; אם גינית אותו — פירוש הדבר שהמסע היה רע בעיניך; אם היה הוא רע בעיניך — למה נתת לפתוח בו? למה הנחת לו להתפתח? היכן היית בימים אלה? בחוץ-לארץ ? על כוכב-לכת אחר ? — הרי בטבריה ישבת, מהלך מספר שעות מירושלים. עתונים קראת, הטלפון לרשותך. מה החרשת? למה לא נתת הוראה להפסיק מיד את אשר נראה רע בעיניך ? למה תטיל את האחריות על הממונה על שירותי הבטחון ?

אדוני היושב-ראש, חזיון זה נקרא בלעז shifting of responsibility, העברת האחריות מן השכם המדיני לשכם המינהלי. בהעברת אחריות כזו יש גם שחיתות מוסרית. אתם. חברי הממשלה, ואתה, ראש הממשלה, נושאים באחריות למה שקרה במשך חמישה-עשר הימים האחרונים, ולא עובד בכיר הממלא תפקיד של הממונה על שירותי הבטחון. יש אומרים: אמנם, המעשה הזה עדיין לא נתן את התוצאה הסופית, ובכל זאת השיג תוצאות חשובות. דעת-הקהל נתעוררה; גרמניה רגישה; הנשיא קנדי דיבר; האינטרנציונאל הסוציאליסטי השמיע דברו; גופים יהודיים שונים מוחים; — יפה מאד. אם המעשה הזה נתן תוצאות חשובות כל-כך, למה לא עשיתם אותו לפני חצי שנה, לפני שנה? אתם יודעים זה עשרות חודשים על פעילותם של מדענים פושעים אלה במצרים. כל יום הוא חמור לבטחון המדינה מבחינת פעילותם. החרשתם; ניקיתם וזיכיתם, ועכשיו אתם מדברים על תוצאות חשובות.

באת לוועדת החוץ והבטחון; שאלו אותך: אם ההערכות המדיניות היו שונות, תסביר את ההבדל ביניהן. מיאנת. בישיבת הממשלה לפני שבוע, לא סיפרת דבר על כך. משום כך קראנו ב״למרחב״ ו״הצופה״, הבטאונים של שר העבודה ושר הפנים, תלונות חמורות: לא ידענו. איננו מבינים ואתה תמיר מדבר גבוהה על אחריות משותפת של הממשלה. איך תיתכן אחריות משותפת בלי ידיעה משותפת ?

אנחנו איננו מוכרחים להתערב ביחסים ביניכם. אם אתה רוצה לזלזל בהם, בחברי הממשלה שלך, והם מקבלים את הדין — ענינם הוא. אבל ישנה בעיה קונסטיטוציונית רצינית. היש לנו משטר פרלמנטרי, והממשלה אחראית אחריות משותפת בפני בית הנבחרים, או דברים גורליים נחתכים על-ידי קפריסה של יחיד. זו השאלה החוקתית העומדת לפנינו. תודה לאל, בלחץ האופוזיציה, מר אלון ומר שפירא כבר ישמעו משהו על נימוקי ההתפטרות של הממונה על שירותי הבטחון. אבל היכן ועדת החוץ והבטחון, שהיא כנסת זוטא; היא מקיימת ישיבותיה בסודיות; חבריה מופקדים על בטחון המדינה. איך תמנע מהם אינפורמציה? איך תמנע מהם הסבר ? מהם, מן החברים היושבים על הספסלים האלה מכל הסיעות, בקואליציה ובאופוזיציה? הם אינם זכאים לדעת בענין חמור וגורלי כל-כך, מה גרם לחילוקי-הדעות; מה גרם למפנה; מה הביא לפירושים המסוכנים בחלקי עולם שונים בקשר עם התפטרותו של הממונה על שירותי הבטחון ?

אלה, אדוני היושב-ראש, הסוגיות הממלכתיות, הבטחוניות, גם המוסריות, העומדות היום על סדר-היום. האם הכנסת יכולה להחריש ולא לומר דברה ביחס אליהם, — אתמהה.