ישיבה מיוחדת של הכנסת הישיבה המאתיים-ושלוש של הכנסת התשיעית יום שני, י״ג אדר תשל"ט 12 מארס 1979 – ביקורו של נשיא ארצות -הברית מר גיימי קארטר בכנסת נאום ראש הממשלה
אדוני היושב-ראש, אדוני נשיא ארצות-הברית, אורחנו הדגול, אדוני נשיאה של מדינת ישראל, מורי ורבותי חברי הכנסת. שא ברכה, אדוני הנשיא, בבואך לארץ ישראל. אנו יכולים לומר היום על הביקור הזה, על-פי נעים זמירות ישראל: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
אדוני הנשיא, לפניך כנסת ישראל. יש בה מפלגות שונות ודעות שונות. כפי שאתת רואה, הדמוקראטיה שלנו היא יפה. חברי הכנסת, מכל הצדדים, לא הפסיקו אף לא במלה אחת את נאומך אבל הם החליטו להפסיק את דברי.
משה שמיר (הליכוד):
סאדאת לא רוצה שלים. סאדאת מרמה את העולם ואתה יודע זאת. גלה את האמת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל הם הפסיקו את נאומי. אני רוצה לומר שזה לגמרי לגיטימי להפסיק את ראש הממשלה בזמן נאומו בבית הזה. אני רק מקווה שיאפשרו לי להביע את דעתי. אני מקווה שאם ייעשה נסיון למנוע ממני זכות זו יתן לי יושב-ראש הכנסת את הגנתו, וגם זה לגיטימי.
גאולה כהן (הליכוד):
אדוני ראש הממשלה, לא אתן לך את הזכות לדבר. לך לבקר בבית-הסוהר את אלה אשר לכבוד קארטר זרקת אותם לשם, את מיטב הנוער ששלחת להפגין נגד ממשלת רבין ונגד קיסינג׳ר. זוהי שערוריה מוסרית. אתה הופך את המדינה הזאת למדינת משטרה. אני רוצה קודם כול לנצל את זכות הדיבור שנמנעה היום מעם ישראל, שסתמת להם את הפיות.
היו"ר י. שמיר:
אני מבקש ממך להפסיק, חברת-הכנסת גאולה כהן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
You see how beautiful is our democracy, Mr. President
צ׳רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
המדינה הזאת הופכת למדינת משטרה.
(חברת-הכנסת גאולה כהן קוראת קריאת ביניים.)
היו״ר י. שמיר:
אבקש שקט. חברת-הכנסת גאולה כהן, זה היה נאום ביניים, זו לא קריאה.
גאולה כהן (הליכוד):
אני רוצת לדעת למה הופסק לי החשמל ברמקול.
היו"ר י. שמיר:
לא ייפסק.
גאולה כהן (הליכוד):
מכאן עד ל"סיזון" הדרך קצרה.
היו"ר י. שמיר:
אבקש להפסיק. אבקש את ראש הממשלה להמשיך בנאומו.
(חברת-הכנסת גאולה כהן קוראת קריאת ביניים.)
חברת-הכנסת גאולה כהן, אני מבקש לא להפריע.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ברשות היושב-ראש --
היו"ר י. שמיר:
בבקשה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני הנשיא, ידידות עמוקה קושרת את שני עמינו, את עמך הגדול ואת עמנו. אין בינינו ברית כתובה, היא רשומה בלבבות.
משה שמיר (הליכוד):
הוא לא ציין שירושלים היא בירת ישראל.
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת משה שמיר, לא ייתכן שראש הממשלה לא יוכל לגמור משפט.
גאולה כהן (הליכוד):
לא ייתכן --
היו״ר י. שמיר:
חברת-הכנסת גאולה כהן, אינני מרשה. תיתכנה קריאות ביניים ספורות בזמן נאום, לא תיתכן הפרעה מתמדת. לא אאפשר זאת, לפי תקנות הכנסת. אדוני ראש הממשלה, אבקש להמשיך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אמשיך מתוך הנחה שיינתן לי, אדוני היושב-ראש. אמרתי, ידידות עמוקה קושרת את שני עמינו. אין בינינו ברית כתובה, היא רשומה בלבבות. הרוב המכריע בבית הזה אוהב את עמך ומעריץ אותו כי הוא עם בן חורין. ואני שמעתי מפיך שעמך אוהב את ישראל משום שהוא — עמנו — עם בן חורין. הכרת החירות הזאת בלבותינו היא שקשרה אותנו מאז תקומתנו והיא שתוסיף לקיים את הקשר הזה, כפי שאנו מאמינים, בכל הדורות הבאים.
משה שמיר (הליכוד):
--אין זו התנהגות של ממשלה בת חורין.
היו"ר י. שמיר:
אני מבקש לא להפריע.
גאולה כהן (הליכוד):
אדוני ראש הממשלה, אתה דרשת מהממשלה הקודמת בחירות חדשות לפני כל הכרעה.
היו"ר י. שמיר:
חברת-הכנסת גאולה כהן, אין לך רשות הדיבור.
גאולה כהן (הליכוד) :
אתה לא מקיים את מה שדרשת מהממשלה הקודמת.
היו"ר י. שמיר:
זאת קריאת הביניים האחרונה שאני מאפשר לך, חברת-הכנסת גאולה כהן.
גאולה כהן (הליכוד):
--כל החלטה כזאת היא בלתי חוקית.
היו"ר י. שמיר:
אני מבקש להפסיק את ההפרעות. חברי הכנסת, אני מודיע שמרגע זה לא אאפשר עוד הפרעה.
אדוני ראש הממשלה, אבקשך להמשיך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
תודה רבה.
מאז באת, אתנו הנשיא, בצל קורתנו, במשך 24 השעות ניהלנו בראשותו שיחות בין המשלחת האמריקנית ובין המשלחת הישראלית. אלה היו שיחות חשובות, רציניות, הן התנהלו בידידות.
גאולה כהן (הליכוד):
רציניות...
(קריאת ביניים: יש נימוס---)
איזו זכות מוסרית יש לך ? מה זה, עניין של נימוס ?
היו"ר י. שמיר:
אבקש שקט. אני מבקש מחברי הכנסת לא לנסות לעזור לי.
חברת-הכנסת גאולה כהן, אני קורא אותך לסדר. לפי תקנון הבית, אני קורא אותך לסדר. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
(חברת-הכנסת גאולה כהן קוראת קריאת ביניים.)
אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
(חברת-הכנסת גאולה כהן קוראת קריאת ביניים)
חברת-הכנסת גאולה כהן, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית.
גאולה כהן (הליכוד):
אדוני ראש הממשלה, כך עשית. (קורעת דף) זה יהיה מההסכם. שלום לא יהיה, נפט לא יהיה. ירושלים ---מינכן.
היו"ר י. שמיר:
קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. אני מבקש מראש הממשלה להמשיך את דברו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שוחחנו על נושאים רציניים ושיחתנו היתה בין בני-חורין. כאשר הסכמנו, עשינו זאת מתוך שמחה ואם התגלו חילוקי דעות בינינו, הבענו אותם מתוך כבוד ובגילוי לב. כך מדברים ידידים בני חורין ואני מאמין בכל לבי שעל יסוד זה יהיו מבוססים היחסים בין ארצות-הברית ובין ישראל תמיד, מתוך הבנה של קדושת חירות האדם.
בשני נושאים עיקריים טיפלנו מאז באת אלינו, אדוני הנשיא.
משה שמיר (הליכוד):
שלשום אמרת: לא נזוז מוליקולה.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת משה שמיר, אני קורא אותך לסדר.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
טיפלתם בכול אבל לא בשלום.
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת תופיק טובי, אני קורא אותך לסדר. הודעתי שאין יותר קריאות ביניים.
תופיק טובי (החזית הדמוקטית לשלום ולשוויון):
אתם מנסים לרמוס את זכויות העם הערבי הפלשתינאי ובלעדיו לא יהיה שלום. מדינה פלשתינאית בצד ישראל, זאת הדרך לשלום.
היו"ר י. שמיר:
חברי הכנסת, אבקש שקט. חבר-הכנסת תופיק טובי, אני קורא אותך לסדר.
גאולה כהן (הליכוד):
איזו חגיגה...
היו״ר י. שמיר:
אבקש שקט. אני מבקש לא להפריע.
גאולה כהן (הליכוד):
פה לא תיאטרון ואנחנו לא סטאטיסטים. אתה חי בתיאטרון, אדוני ראש הממשלה, אבל אנחנו חיים במציאות.
היו״ר י. שמיר:
חברת-הכנסת גאולה כהן, קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. את יודעת מה האפשרות העומדת לפני לאחר שקראתי אותך לסדר שלוש פעמים.
גאולה כהן (הליכוד):
ידע כל העולם שיש התנגדות. מה הבושה? מדוע אתם מתביישים?
היו״ר י. שמיר:
אני מבקש להפסיק,
גאולה כהן (הליכוד):
השר המר, אני פונה אליך. אתה קם כל בוקר וחושב מה יהיה הוויתור הבא של הממשלה הזאת. בצדק אתה טוען כך. אולי היא תוותר פחות אם אתה ---
היו"ר י. שמיר:
חברת-הכנסת גאולה כהן, אחרי שקראתי אותך לסדר שלוש פעמים, אין לי ברירה אחרת אלא להשתמש בסעיף 69 של תקנון הכנסת --
גאולה כהן (הליכוד):
כבר השתמשת בו.
היו״ר י. שמיר:
--הנותן ליושב-ראש סמכות להעמיד להצבעה, ללא ויכוח, הצעה להוציא חבר כנסת, שלא ציית אחרי שלוש קריאות לסדר, מהישיבה. בצער רב אני מעמיד להצבעה את ההצעה להוציא את חברת-הכנסת גאולה כהן מהאולם, מהישיבה.
גאולה כהן (הליכוד):
אני פונה לחברי הכנסת, כל כך חרבה פעמים הרמתם יד--- תצטערו על כך.
הצבעה
בעד ההצעה להוציא את חברת-הכנסת ג. כהן מאולם המליאה — רוב
נגד — מיעוט
מאיר פעיל (מחנה שלי):
מי נמנע?
היו"ר י. שמיר:
מי נמנע?
הצבעה
נמנעים — מיעוט
היו"ר י. שמיר:
הרוב הצביע בעד הוצאתה מהישיבה. אני מבקש ממך לעזוב את הישיבה.
גאולה כהן (הליכוד):
אני חושבת שזאת בושה וחרפה לכנסת ישראל היום שהיא מוציאה חברי כנסת. אני מוותרת על החסינות שלי, אני רוצה לשבת עם אותם בחורים, שהיום שמתם אותם בבית-סוהר כדי לסתום להם את הפה, כדי לעשות את השקר הזה מהר יותר, כדי שלא יראו. אתם מפחדים מביקורת ---
היו״ר י. שמיר:
ח-ברת-הכנסת גאולה כהן, אני מבקשך לעזוב את האולם.
גאולה כהן (הליכוד):
אין לכם סדרניות? אני לא יוצאת החוצה, אני יוצאת להמשיך להיאבק בך (עוזבת את אולם המליאה).
היו"ר י. שמיר :
חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על השקט. אני מבקש מראש הממשלה להמשיך בדבריו.
ראש הממשלה מ. בגין:
אני מקווה, אדוני היושב-ראש, שכל ההפרעות האלה אינן על חשבון זמני.
שני נושאים עיקריים עמדו על סדר יומם של דיונינו: המצב באזור ותהליך השלום. לשניהם אקדיש חיים את דברי.
אנחנו, אדוני היושב-ראש, חלק בלתי נפרד של העולם החפשי, ובתור ---
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתה יודע מה קורה היום במערב, בעולם החפשי של צ'ילה, של דרום-אפריקה, של אורוגוואי, של ניקרגואה? זה העולם החפשי שלכם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה עם מוסקבה ? מה עם מוסקבה ? אפשר לדעת מה עם מוסקבה ?
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתם עושים סוגרים בבתי-הספר. אתם שולחים צבא נגד נערות בנות שש עשרה. זה עולם חפשי ואלה חירויות האדם.
היו"ר י. שמיר:
אבקש ממך להפסיק. אני קורא אותך לסדר. לא ארשה עוד קריאות ביניים. לראש הממשלה חייבת להיות האפשרות לסיים את דבריו. אני מבקש לא להפריע. זו סמכותו של היושב-ראש. אבקש מכם לציית ליושב- ראש.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הוא ינאם.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת טובי, קראתי אותך לסדר פעם ראשונה. לא אהסס לקרוא פעם שנייה.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
עוד לא קראת אותי.
היו״ר י. שמיר:
אם כן, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, אנחנו חלק בלתי נפרד של העולם החפשי ומשום כך אנחנו רואים בדאגה את ההתפתחות באזור ובחלקים אחרים של העולם. יש היום 151 מדינות באירגון האומות המאוחדות. רק ב-35 מדינות קיימים משטר דמוקראטי, בית-משפט בלתי תלוי, עתונות חפשית הזכאית לבקר ואף לתקוף את הממשלה הנבחרת, אופוזיציה פארלאמנטארית שיש לה זכות מלאה לבקר ואף לתקוף את אלה שהעם הביע בהם אמון להרכיב ממשלה ועוד. בשנתיים האחרונות הועברו שש מדינות לשלטון של טוטאליטאריות. העולם החפשי חייב לשאול את עצמו: אנה אנחנו באים ?
משה שמיר (הליכוד):
האם ניסיתם להוציא מסקנה ממה שקרה באיראן ? האם ברור לכם שהיום, על-ידי הנסיגה מסיני, אתם מפקירים את מדינת ישראל? האם אמרתם את זה לשלטונות ארצות-הברית ? האם יפקירו אותנו כמו שהפקירו כל מקום אחר? אנחנו לא נהיה קרבן לכשלונות המדיניים.
היוי׳ר י. שמיר:
חבר-הכנסת שמיר, אני מבקש ממך להפסיק. אם תמשיך אקרא איתר לסדר. אבקש מראש הממשלה להמשיך את נאומו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מבקש את סליחתך, אדוני היושב-ראש, אני משער שאתה השמעת כבר בקשה זו באזני לפחות שש פעמים. איני בא בטרוניה. שוב אני חוזר ואומר: אמנם אפשר להפסיק את נאומו של ראש הממשלה, מה שאי אפשי לעשות הוא למנוע מחבר הכנסת להשמיע דברו מעל במה זו. אני מקווה שמבחינה זאת תעמוד על המשמר, אדוני היושב-ראש, ותיתן לי את ההגנה. הלגיטימית שאני ביקשתיה.
במזרח התיכון, צר לי לומר זאת אבל זאת האמת, מדינת ישראל היא המדינה — כפי שתיארתי את תכונותיה — הדמוקרטית היחידה.
משה שמיר (הליכוד):
למה אתה חותם? אתה חותם עם דיקטאטור נאצי הזומם להרוס את מדינת ישראל. אתה יודע זאת.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת שמיר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חבר-הכנסת שמיר, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
(חבר-הכנסת משה שמיר קורא קריאת ביניים.)
אני קורא אותר לסדר פעם שלישית. קראתי אותך לסדר שלוש פעמים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
משום כך יש בנו היציבות הטביעה באפיה של מדינה כזאת; משום כר אנחנו יכולים, כפי שאנחנו כולנו חפצים, להבטיח את חירות האדם והאומות באזור ולחיות בו, כל העמים גם יחד, מתוך הכרה זאת.
אנחנו הוכחנו את רצוננו בשלום, גם העם וגם נציגיו הנבחרים. כפי שאמרת בצדק, אדוני הנשיא, קיבלנו על עצמנו סיכונים רבים וגם הקרבנו קרבנות רבים למען השלום. לא זאת בלבד שאינני מכחיש עובדה זו, חובתי לציין אותה, משום שאנחנו מעדיפים קרבנות למען שלום על קרבנותיה של מלחמה. אין אנו עוד צריכים להוכיח את רצוננו בשלום, את אהבתנו את השלום ואת נכונותנו לקחת על עצמנו סיכונים ולהקריב למענו קרבנות. עשינו את זה.
הסכמי קמפ-דייוויד נחתמו, הובאו לאישור הכנסת והכנסת ברוב מכריע קיבלה אותם. אנחנו נהיה נאמנים להסכמי קמפ-דייוויד ולכל מלה הכתובה בהם. אנחנו נבצע את הסכמי קמפ-דייוויד על כל חלקיהם. חתימתנו היא התחייבותנו. הסכמים יש לקיים. כך אנחנו האמנו כל ימינו ונוסיף להאמין.
הסכמי קמפ-דייוויד מורכבים למעשה משלושה חלקים : האחד והראשון, חתימת חוזה שלום בין מצרים לבין ישראל; החלק השני, הקצר ביותר אבל החשוב מאוד, זאת היא פנייתן של מצרים ושל ישראל גם יחד אל שאר שכני ישראל לבוא ולהצטרף לתהליך השלום; והחלק השלישי הרי זאת בעיית ערביי ארץ ישראל, שכנינו
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
בעיית העם הערבי הפלשתינאי, כך קוראים לזה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
— — שעמם אנחנו רוצים לחיות יחד בשלום, בהבנה, בכבוד הדדי ובבטחון ולתת לשכנינו את מלוא הסיכוי לאותה אוטונומיה שהיא, לפי הכרתנו, אחד הרעיונות הנאים ביהדות ובציונות.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אוטונומיה היא הסוואה להמשך הכיבוש.
משה שמיר (הליכוד):
אוטונומיה מקימה מדינה עראפאתית-פלשתינאית בארץ ישראל. אתה יודע זאת. אוטונומיה היא נסיגה ל- קווי ה-4 ביוני 1967, הפקרת לבה של ארץ ישראל. איש בארץ הזאת אינו מסכים לאוטונומיה.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת שמיר, קראתי אותך לסדר שלוש פעמים. אני מזכיר לך. קראתי אותך לסדר היום שלוש פעמים.
(קריאת ביניים: אל תקרא חבר מרק״ח.)
אבקש לא לעזור לי.
צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אל תלמד מחברי רק״ח.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת ביטון, גם אתה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
כפי שאמרת בצדק, אפשר לנהל משא-ומתן על שני הנושאים העיקריים באופן עצמאי, וכך גם אנחנו קבענו.
אני מבקש גם מעל במה זו היום להזמין את סוריה, ירדן ולבנון, את שכנינו שהשתתפו בוועידת בגדאד, להצטרף לתהליך השלום ולפתוח במשא-ומתן עם ישראל
(חבר-הכנסת משה שמיר קורא קריאת ביניים.)
בכל מקום שבו יבחרו ואשר עליו נסכים, למען חתימת חוזה שלום בינינו.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
גם העם הערבי הפלשתינאי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל מובן מאליו שאינני יכול אלא להשמיע קריאה זו. אין ביכלתה של מצרים כפי שאין ביכלתה של ישראל — ועלי לומר בכל גילוי הלב, כפי שאין ביכלתה של ארצות-הברית — להכריח אחת ממדינות אלו לבוא אל שולחן הדיונים. הן שמעו וקראו את הזמנתנו. אני רוצה להביע תקווה שיבוא היום, ולא ירחק, והן יקבלוה. לאלץ אותן לבוא לשולחן זה איש מאתנו אינו יכול.
משום כך ישנן — אמנם ישנן — בעיות רציניות הקשורות בחוזה השלום בינינו ובין מצרים.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הבעיות במדיניות שלכם הן, שאתם רוצים להמשיך לקיים את הכיבוש נגד העם הערבי הפלשתינאי. עד שלא תכירו בזכותו של העם הערבי הפלשתינאי למדינה לצדה של ישראל ירחק השלום משני העמים. זו הדרך שאתם אינכם הולכים בה.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת טובי, זו איננה קריאת ביניים. אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה.
(חבר-הכנסת תופיק טובי קורא קריאת ביניים.)
אני קורא אותך לסדר בפעם השנייה.
חבר-הכנסת ורטהיימר, אני אבקש לא לעזור לי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לכן הבעיות הקשורות בחמה השלום בינינו ובין מצרים הן רציניות.
מעולם לא שיחקנו במלים או במה שמכונה ״הגדרות משפטניות". אבל העובדה היא: לא סמאנטיקה לפנינו אלא מהות. אנו רוצים בחוזה שלים בעל משמעות. ולכן לא הסכמנו לאיזו שהיא תוספת שעלולה לבטל את משמעותם של אותם סעיפים בחוזה השלום שהם, לפי הכרתנו, לבו של חוזה השלום בינינו ובין מצרים.
משה שמיר (הליכוד):
בוושינגטון הסכמת לזה. כבר נתת את הסכמתך.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת שמיר.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מקווה שבחוזה השלום ייקבע, כפי שקבענו בהסכמה כללית בשעתנו, שקיומו אינו תלוי בפעולה או בחוסר מעשה של כל צד אחר, והוא הדין שאם יש סתירה בין חוזה השלום ובין חוזים אחרים שנחתמו הרי ההתחייבויות הרשומות בחוזה השלום הן המחייבות והן שתבוצענה. ואני מקווה, אדוני הנשיא, שבעניין זה יכולנו למצוא פתרון שהוא הוגן לכל הצדדים, ושהוא משאיר במלוא המשמעות את הסעיפים האלה שהם לבו של החוזה.
יש לנו בעיית בטחון. הנה כי כן, לאחר שנחתום — כפי שאני מקווה — על חוזה השלום בינינו וביו מצרים תישאר איבה בחזית המזרחית והצפונית שלנו, כפי שנקבעה ובוטאה בוועידת בגדאד. מבחינת ריכוז הציוד זו תהיה בשבילנו חזית רצינית מאוד, ויהיה עלינו לעמוד על המשמר. ומשום כך כה רבה היא המש- מעות של אותן קביעות שעליהן אנחנו דננו ושבהן אנחנו מצאנו את ההסכמה המתאימה. מה הוא בטחון בשבילנו ? אדוני הנשיא, כפי שאמרתי לך בבואי בפעם הראשונה כאורחך לארצך הגדולה: הבטחון בשבילנו אחד פירושו: חיי אדם, חיי אנשים, נשים וילדים בישראל.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הבטחון בשבילכם פירושו כיבוש.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת זיאד, אבקשך לשבת בשקט. אין לך רשות הדיבור.
מרדכי אלגרבלי (התנועה הדמוקרטית):
אין לך דרך ארץ?
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת אלגרבלי, נא לא לעזור לי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
כן, אנו למודי במיון גם בדור הזה וגם בארץ הזאת. ולכן בשום תנאי ואופן לא נסכים להעמיד את האוכלוסיה האזרחית שלנו בסכנה של התקפות. אנו נגן עליה ונשמור עליה כי זו חובתנו הראשונה, חובתם של נציגי העם הזה. ואני בטוח שאתה ויועציך, אדוני הנשיא, תבינו את הכלל הזה. הוא נוגע לכל איש בישראל. אנו שונאים שפיכות דמים ומלחמות. אנו חייבים לתת בטחון אמת לעמנו והוא שיאפשר גם בטחון אמת לשכנינו.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הכיבוש מונע בטחון.
היו״ר י, שמיר:
אין לך רשות הדיבור ואין לך רשות להגיד דבר. בלי רשותי אין לך רשות להגיד דבר.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
יש רשות
היו״ר י. שמיר:
בישיבה זו אין לחברי הכנסת רשות להביע את דעתם. אני מבקש לשבת בשקט. כאשר תהיה לך רשות הדיבור, תדבר.
(חבר-הכנסת מאיר וילנר קורא קריאת ביניים.)
אני אבקש להפסיק את הקריאות. חבר-הכנסת וילנר, אני קורא אותך לסדר.
(חבר-הכנסת מנחם סבידור קורא קריאת ביניים.)
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת סבידור.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלוט ולשוויון):
תדבר על חברון, על שכם, על ג׳נין.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת זיאד, אבקשך להפסיק ולא להפריע.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שלום פירושו נורמאליזאציה מלאה. אנו רוצים בשלום כזה שהוא שלום אמיתי. אנו נעזור איש לרעהו, נבקר איש אצל רעהו, הגבולות יהיו פתוחים. מבחינה מדינית בימינו נורמאליזאציה מתבטאת בהחלפת שגרירים בין מדינות שחתמו על חוזה השלום. לכן עמדנו ונוסיף לעמוד על כך שלאחר חתימת חוזה השלום, ועל-פי התאריך כפי שנקבע בהתאם להסכם, יוכל שגריר ישראל לצאת לקהיר ואנו נקבל ברצון ובלב פתוח את שגרירה של מצרים בארצנו.
משה שמיר (הליכוד):
למה אינך אומר: בירושלים? מה זה ״בארצנו״?
שר-המשפטים ש. תמיר:
ירושלים זה לא "בארצנו"?
משה שמיר (הליכוד):
תסלח לי, ההשמטה הזאת היא בכוונה. כל העסק הזה הוא —
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת שמיר, זו פעם אחרונה, אני מזהיר אותך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
נכון, עלינו לפתור עוד בעיות רציניות. מה עשינו עד כה, אדוני הנשיא ? לא רק גילינו אהבת השלום ושנאת המלחמה; לא רק הוכחנו את רצוננו לנורמאליזאציה מוחלטת בחיינו בינינו לבין שכנינו; אנחנו גם גילינו תכונה אחרת, סבלנות רבה בתהליך השלום. נוכחנו לדעת שמדי פעם בפעם מתגלים קשיים, ואפילו הם בלתי צפויים מעולם לא אמרנו נואש. אני יכול להבטיחך: לעולם לא נאמר נואש. אפילו יהיו קשיים נעשה תמיד מאמץ להתגבר עליהם מתוך אותם עקרונות שעליהם דיברתי ושעליהם אין ולא יהיה כל ויתור כי בנפשנו הוא. לכן נמשכו שיחותינו גם בירושלים, וייתכן שהן עוד תימשכנה עד שנמצא פתרון לכל הבעיות שעמדו על הפרק. אז נוכל לבוא לכנסת ולהמליץ בפניה לאשר נוסח של חוזה שלום מתוך אמונה שהוא יביא לנו שלום-אמת.
אנחנו התחייבנו בפני הכנסת שלא לחתום על חוזה השלום לפני שנביא אותו לדיון בה ולאישורה. אנחנו נקיים התחייבות זו. זה לא רק תהליך דמוקראטי נאה. נכון, בדרך כלל ממשלה חותמת על חוזה בין-לאומי ומביאה אותו לאישרור בדיעבד לפארלאמנט. אבל הבעיה איננה רגילה, המצב הוא יוצא מגדר הרגיל. ומכאן התחייבותנו. על-פי החוק בישראל הממשלה עצמה היא המאשררת חוזים בין-לאומיים. אנחנו לא הלכנו לפי החוק הכתוב. יש ימים ויש דברים שבהם לא הוא יכול לפתור את הבעיות. אנחנו הלכנו לפי הכרתנו ולכן נתנו את ההתחייבות הזאת לכנסת. ורק לאחר שהכנסת תאשר את הנוסח של חוזה השלום, אם יושג הסכם בכל העניינים העומדים על הפרק, אז נהיה מוכנים לחתום עליו בשם העם בישראל ובשם נציגיו המוסמכים, חברי הבית הזה.
אדוני הנשיא, הזמן שהיית עמנו היה לכל עמנו לחג. לא, אין זה נכון שבאת ללחוץ עלינו. אני יכול גם להוסיף שלו היה מופעל עלינו לחץ אנחנו היינו דוחים אותו. אבל אני רוצה לקבוע פה: כל לחץ לא הופעל עלינו. נכון, אנחנו דננו והחלפנו דעות כבני חורין, וכפי שאמרתי יש דברים שיכולנו להסכים להם ויש גם חילוקי דעות. לכן אני יכול לומר שביקורו בארצנו הוא חג לכל עמנו. ואף-על-פי שמשני הצדדים אני הופסקתי צריך אתה לדעת, אדוני הנשיא, שהבית הזה עם כל חילוקי הדעות בתוכו מייצג את עמנו, ורק עמנו הוא שיבחר כנציגיו המוסמכים והם ינהגו בבית הזה בכל הכבוד.
ולכן אנחנו נתננו את ההתחייבות הזאת להביא את חוזה השלום מראש לאישור הכנסת, ורק לאחר שהכנסת תדון בו באופן חפשי לחלוטין ותצביע עליו, רק אז אנחנו נוכל לשים את חתימתנו.
אני מתגאה בדמוקראטיה בישראל אף-על-פי שהיא משלמת את המחיר, כפי שהיא שילמה אותו גם היום; אבל הנה ניתנת הוכחה שאפשר לקיים אותה, אפשר להפעיל אותה, אפשר להאמין בה. והדמוקראטיה הזאת שולחת ברכה לדמוקראטיה האמריקנית הגדולה. עמדנו יחד גם במשברים שונים וגברנו עליהם. ואני מאמין באמונה שלמה שגם בעתיד נעמוד יחד.
שמענו מפיך היום הודעות רבות חשיבות ואנחנו יודעים להוקיר אותן. הידידות בין אמריקה לבין מדינת ישראל, נכון, היא בלבו של העם האמריקני, היא גם בלבו של העם הזה. כשתשוב לארצך, אדוני הנשיא, אמור לעמך: יש לנו בעל ברית במזרח התיכון, הוא מקיים חיי חירות, הוא אוהב שלום, רוצה בו בכל לבו, נציגיו הנבחרים הקריבו קרבנות וקיבלו סיכונים למענו והם יהיו נאמנים לכל חתימה שישימו אותה על מסמך כלשהו. ועוד אמור לעמך הגדול, אדוני הנשיא, אמנם כן, יש לכם, בני העם האמריקני, בעל ברית במזרח התיכון, בן חוריו, אך הוא נאמן ויציב כפי שרק דמוקראטיה יכולה להיות. ברוח זו — —
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
איך מתיישבת הדמוקראטיה עם מדיניות הדיכוי הלאומי נגד חצי מיליון תושבים אזרחים ערבים בארץ הזאת?
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת זיאד, נא להפסיק.
זידאן עטשי (התנועה לשינוי ויזמה):
אתה מדבר בשמם ?
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
כן, אני מדבר בשמם.
זידאן עטשי (התנועה לשינוי ויזמה):
אני יודע בשם מי אתה מדבר. אפשר לחשוב שהוא מדבר בשם חצי מיליון ערבים.
היו״ר י. שמיר:
חבר-הכנסת עטשי, אני מבקש להפסיק את הוויכוח.
(חבר-הכנסת תופיק זיאד קורא קריאת ביניים.)
חבר-הכנסת זיאד, אני מבקש להפסיק את קריאות הביניים.
זידאן עטשי (התנועה לשינוי ויזמה): - ׳
אתה אינך מייצג אותם, לא את חייהם לא את מחשבותיהם, לא את דעותיהם, לא את עמדותיהם ולא את אמיתותיהם.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
ואתה ? אתה מייצג את מדיניות הדיכוי והכיבוש.
היו״ר י. שמיר:
חברי-הכנסת זיאד ועטשי, אני מבקשכם לא להפריע,
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
חבר-הכנסת עטשי,
היו"ר י. שמיר:
חבר-הכנסת טובי, מה אתה מתפרץ ?
(חבר-הכנסת תופיק טובי קורא קריאת ביניים בערבית לעבר חבר-הכנסת עטשי)
(חבר-הכנסת זידאן עטשי קורא קריאת ביניים בער בית לעבר חבר-הכנסת תופיק טובי)
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הפתרון יהיה על בסיס הפרוגראמה שלנו, על בסיס הדרך הפוליטית שלנו.
היריד י. שמיר:
חבר-הכנסת זיאד, אני קורא אותר לסדר ואני דורש ממך לא להפסיק יותר את הישיבה.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
מי מפסיק? אני רק שאלתי את ראש הממשלה שאלה.
היו״ר י. שמיר:
אתה מפריע.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) :
לא, אני שאלתי שאלה.
היו״ר י. שמיר:
אני קורא אותר לסדר פעם ראשונה, ואני מזהיר אותר.
תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון);
אתה ממהר כנראה.
היו״ר י. שמיר:
אני קורא אותך לסדר.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אמור לעמך, אדוני הנשיא, שהעם בישראל והעם האמריקני, כפי שאנחנו מאמינים, אתה ואני, תמיד יעמדו יחד, בכל המבחנים, למען השלום, הצדק והחירות.
(מחיאות כפיים)