ירושלים (מאיר פיינשטיין ומשה ברזני)

  ירושלים

מאיר פיינשטיין

חייל הארגון הצבאי הלאומי

משה ברזני

חייל לוחמי חרות ישראל

הוציאו נשמותיהם בתא המוות בכלא ירושלים אור ליום ב' אייר תש"ז. תהלת נצח לגבורי העם הנותנים את נפשם למען שחרור המולדת.

דמם בדם האויב יכופר.

מאיר פיינשטיין ומשה ברזני, נשמותיהם עלו בסער השמימה. הם לא איבדו את עצמם לדעת. הם נרצחו על-ידי התליין הבריטי. הם ידעו זאת והחלטתם היתה לחדש את המסורת העתיקה של הלוחם העברי הקדמון, שמשון: תמות נפשי עם פלשתים! אכן, אם אין עוד נסיגה, אם המוות סוגר עליך מכל עבר, טובה היא הדרך של שמשון: גם האויב ירד יחד אתי תהומה! ושני הגבורים הצעירים היו מתפוצצים יחד עם התליינים הבריטיים אלמלא ידיעתם מראש, כי אותה שעה יימצא בתאם, מתוך נאמנות לתפקידו הקשה, רב בישראל[1]. למען הרב ויתרו על תכנית הנקם האחרונה והוציאו נשמותיהם זמן מועט לפני שהתליינים באו לקחתם אלי גרדום.

"הם יתגאו בנו", אמר פיינשטיין הגידם, רגעים מספר לפני שהפעיל על גופו את חמרי הנפץ. כן, אחינו היקר, נתגאה בכם! ולא רק אנו נתגאה בך ובאחיך לגורל, ובארבעת גבורי עכו. כל העם העברי, וכל האנשים שוחרי החופש יתגאו בכם, וישאו את שמכם על לבם עד יומם האחרון עלי אדמות. אגדת חייכם ואגדת מותכם תהיה לשיר שיושר בפי כל אם בישראל לילדה הקטן ועליו יתחנכו דורות. אור גדול בוקע מתא המוות שלכם ואור גדול עולה מן הגרדום המרובע בעכו. אות הוא לכל העם ולכל האנושות, כי רוח החופש תנצח את כח השעבוד. אם בנים כאלה קמו לעמנו ולדורנו-אין עוד ספק בנצחון זה.

נוחו על משכבכם, אחינו האהובים, הצעירים, הגדולים. לא לשוא היה קרבנכם. גם דמכם בדם האויב יכופר. וביום השחרור הקרב יבואו רבבות על קברותיכם, יתייצבו דומם ואחר יקראו בקול:

אתם, אתם, הוצאתם אותנו מעבדות לחרות!

[1] הרב גולדמן.