יסודות מציאותיים למדיניות לאומית

מאמר עיתון
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ז כסלו התשל"ה, 1 בדצמבר 1974
מתוך:
P20-282
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם, דיפלומטיה, יהדות ארצות הברית, יחסי ישראל-ארה"ב, יסודות מדיניות החוץ. אישים - אנואר סאדאת, יאסר עראפת. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, התנחלויות. ממשל - בחירות, ממשלה. מדינות - ברית המועצות (רוסיה), ירדן, מצרים, סוריה. מפלגות - הליכוד. שלום - הסכם שלום, הסכמי הביניים. ריכוז האומה - העלאת יהודי מדינות ערב, שיבת ציון. בטחון - מלחמת יום כיפור, מרוץ חמוש, צבא. הסכסוך הישראלי פלסטיני - פלסטינים, רוב יהודי
המאמר הוא גרסא ערוכה של נאום בגין בפתיחת המועצה הארצית של תנועת החרות. בגין מבקר את מדיניות הממשלה בענין מצרים וויתורים אפשריים. ואומר שללא הפסקת מצב המלחמה בחוזה שלום אסור לוותר על שום דבר. בגין מדגיש כי הארגון המכונה אש"ף לא צריך לקבל לגיטימציה מצד האו"ם שכן הוא ארגון מרצחים. בגין מוחה על הבידוד של ישראל שנגרם ממדיניות הממשלה. ואומר שישראל צריכה את ידידותיה. צריכה לעמוד בקצב ההתחמשות של אויביותיה, ויש להפעיל גורמים בעיקר בארה"ב לשם כך. בגין קורא ליישוב יהודה ושומרון לתת להם מעמד שווה לשאר המדינה. בגין קורא לפעול למען העליה לארץ בעיקר מברית המועצות, וכי עליה מאסיבית תפתור את ה'בעיה הדמוגרפית'.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 במדיניות – בלי פטליזם (הנאום כפי שפרוסם בעתון הארץ 07/10/1974)

 

בפרוס השנה החדשה עומד עמנו על פרשת דרכים. הברירה היא: קיום הישגיה ההיסטוריים של מלחמת ששת הימים, הבטחת עתידה של המדינה לדורות הבאים, או בזבוז ההישגים האלה, ערעור יסודות הבטחון הלאומי והעמדת המדינה ותושביה בסכנה מתמדת, כבר בדור הזה; קיום זכותנו על ארץ-ישראל או הזמנת פולש לתוך הארץ המשוחררת, ובעקבותיה קירוב כוחות האויב למרכזי האוכלוסין שלנו; עמידה על שני עקרונות מדיניים מוכרים: מצב המלחמה מסתיים בחוזה שלום, ובאין חוזה שלום, אין שום נסיגה, או ויתור על שני הכללים האלה, עשיית הסדרי ביניים שמשמעותם נסיגות ישראליות בלי שלום.

מה רוצה סאדאת?

למען בהירות הבחירה בין שתי דרכים אלו, עלינו להציג שאלה ולחשוב עליה: מהי שאיפתו, בימים אלה, של האויב? התשובה המוסכמת ניתנת לאחרונה, על ידי הרודן המצרי, באזני עמו ובאזני העם האמריקאי, לאמר: "שחרור סיני ורמת הגולן לא יפתרו את הבעיה, לא יביאו שלום. היא תיפתר על ידי החזרת הזכויות של העם הפלשתיני". כך אמר סאדאת בקהיר. ועל ידי הנ.ב.סי. הודיע לדעת הקהל בארצות הברית ולכל העמים החפשיים: "לא אסכים לאי-לוחמה, גם אם ישראל תעזוב את סיני".  בעקבות הדברים האלה הוסיף בנוסח חיובי דוקא: "אחתום על הסכם שלום, יחד עם עמיתי הסורים, הירדנים והפלסטינים".

נתבונן בתשובה הכפולה הזו. שחרור סיני ורמת הגולן – מה פירושם בשבילנו, כאשר הדברים יוצאים מפי סאדאת? הישובים בצפון, בעמקים, לרבות טבריה, יהיו בטווח האש של הארטילריה הסורית, שסופקה לאסאד על ידי המעצמה הקומוניסטית. הישובים בנגב אף הם יימצאו בטווח האש של האויב. ואף על פי כן, או בגלל זה, מודיע סאדאת מראש שלא יהיה שלום לישראל.

שנית: הוא יחתום יחד עם הסורים והירדנים והפלסטינים על הסכם שלום. מה רוצים הסורים? את רמת הגולן ועוד, כי הרי אסאד קורא לארץ-ישראל סוריה הדרומית. מה רוצים הירדנים? שמענו מפיו של חוסיין: את יהודה ואת שומרון, את ירושלים המזרחית, אולי גם את עזה, עם פרוזדור המחבר ביניהם מפני שחלקי ארץ-ישראל אלה יהיו, כפי שהוא טוען בשליטתו.

מה רוצים הפלסטינים?

מה רוצים המצרים? אמר סאדאת עצמו. מה רוצים אלה המתקראים פלסטינים? לכך יש תשובה בכתב. המסמך נקרא "האמנה הפלסטינית". לגבינו הסעיף העיקרי שבה אומר: הקמתה של המדינה היהודית בטלה מלכתחילה.

עכשיו אנחנו יודעים. בנוסח חיובי אמר סאדאת, באזני האמריקני, שהוא מוכן לחתום על הסכם שלום, אבל עם מי – לא עם מדינת ישראל קיימת, אלא עם מדינה יהודית, איננה עוד.

כאשר שאלו מספר פעמים את שליטה של מצרים, מה הן תכניותיו לגבי הפלסטינים, הוא מאן להשיב. אמר, כרגיל: יש לי הצעות, אבל עדיין איני רוצה לדבר עליהן. הפעם פירש ולא סתם.

הוא שהודיע כי אותו ארגון-גג של קבוצות המחבלים, המרצחים, מקרית שמונה ומשמיר וממעלות, צריך לייצג את הערבים בארץ-ישראל, המכונים פלסטינים .

מה אומרים אלה לגבי מדינת ישראל, שהוקמה ב-48, ושיש לראות את הקמתה כבטלה ומבוטלת מעיקרה ומלכתחילה – קראנו. במילים אחרות: בעוד הייסל, לפני מספר שבועות, הסביר כיצד תוחזרנה זכויותיהם של הפלסטינים, לאמר: או המדינה החילונית, כלומר, חיסול מוחלט של של מדינת ישראל, או מדינה על פי תכנית של ברנאדוט, והכל זוכרים את התכנית היום, הרחיק לכת ממנו סאדאת בשתי הודעותיו המובאות. הוא הזדהה לחלוטין עם אותה אמנה של אלה המתקראים פלסטינים, לאמר: יש להעביר מן העולם את המדינה היהודית. לכך שואף האויב.

מחירם של כזבים מדיניים

אם נוכח עובדות מדיניות נחרצות אלו, תקום ממשלה בישראל ותטען, כי היא יכולה על ידי וויתורים טריטוריאליים, להשיג הסכמתם של שליטי ערב לכך, כי אמנם רובם של השטחים שעברו לשליטת ישראל במלחמת ששת הימים, יימסרו לידי הערבים, אבל חלקם כאמור – בהסכמתם של שליטי ערב – יישאר בידי ישראל, אם תקום ממשלה בישראל ותשמיע טענה זו, היא תקח על עצמה אחריות חמורה ביותר, או תנהג בחוסר אחריות גמור. זוהי הטעייה ביודעין, של העם בישראל. למדנו מן ההיסטוריה שכל עם משלם מחיר בעד קבלת כזבים מדיניים, המופצים בקרבנו, אנחנו נשא את האמת בקרב עמנו. חובתנו לגאול אותה ולהוקיע את ההטעייה כפי שהיא נעשית ביחוד בחדשים האחרונים.

הטעייה זו של עמנו, יש לה גם השלכות כלפי חוץ. מחץ אדיר יינתן להסברתנו והשפעה רבה, למדיניותנו הלאומית, אם נבוא לעמים ידידותיים ונאמר להם את האמת. שליטי ערב אינם רוצים שום שלום עם מדינת ישראל. הם שואפים להריסתה, הם אפילו אינם מסתירים עוד את שאיפתם זו. על ידי הזדהותם המוחלטת עם ארגוני המרצחים, באמנתם הם מודיעים על כך במפורש. הודעותיהם, איומיהם, גרועים מאלה שקדמו למינכן. במקרה שלנו אומרים לנו במפורש:  גם אם תיסוגו לחלוטין, לא יהיה לכם שלום. נהפוך הוא: אנחנו נוסיף לשאוף להריסת מדינתכם.  כך אומרים לנו מלכתחילה. או אז יבינו עמים ידידותיים מדוע אסור לדרוש מאתנו שאנחנו נפקיר את בטחוננו, שנקרב את כוחות האויב אל מרכזי האוכלוסין שלנו, שאנחנו נקל עליו את נסיונותיו להרוס את מדינתנו.

אבל הם אומרים לעמים ידידותיים אלה כי הממשלה בישראל מוכנה לוותר על הרבה מאד, היא אך מבקשת שהערבים יסכימו שמשהו ישאר בידי ישראל, בעקבות מלחמת ששת הימים, עייפה נפשם של עמים אלה, והם יאמרו, למעשה הם אומרים: הערבים אינם מוכנים לקבל את תביעותיכם. תוותרו עוד קצת. ההבדל אינו רב עוד, גם לפי תכניותיכם הידועות לנו. לכן ההטעייה של עמנו חותרת תחת מדיניותו והסברתנו בקרב על העמים שיש להם הבנה לקיומה של ישראל ועתידה.

נסיגה מדינית חמורה

על רקע זה יש לראות את הנסיגה המדינית כפי שעשתה בשנה האחרונה. ואף היא בעלת משמעות חמורה מאד. היתה מדיניות מוסכמת, כמעט על כל עמנו, זולת רק"ח, לאמר: אחר כל המלחמות שהתנהלו נגדנו, אחר כל הקרבנות, זאת הפעם לאחר מלחמת ששת הימים, אנחנו נתבע שלום אמיתי, המוצא את ביטויו בחוזי שלום, בהם מכירים הצדדים הלוחמים כי מצב המלחמה בטל לחלוטין, בהם הקבעים הגבולות, ובאין חוזי שלום, מקיימים במלואו את המצב כפי שנוצר עם הפסקת האש.

מדיניות זו נשברה. במקום חוזי שלום, מטיף ראש הממשלה ומטיפים חבריו להסדרי ביניים, אמנם ראש הממשלה אמר גם למדינאים בוושינגטון: אנחנו מוכנים או להסכמי שלום כוללים או להסדרי ביניים. אבל הוא צריך היה להבין שברגע בו המלה המבדילה, הקטנה "או" יצאה מפיו, החלק הראשון שחל הודעתו בטל, לא שריר ולא קיים.

נשארים הסדרי ביניים, הם אינם מחייבים שלום, הם מנתקים כל צעד ישראל אחורנית מן השלום. אחד פירושם: נסיגות נוספות, בשלבים, בלי שלום. במלים אחרות: על ידי הוויתור על הכלל הגדול: חוזי שלום, ובלעדיהם אין נסיגה, המדיניות הממשלתית מביאה, ואינה יכולה שלא להביא לוויתור גם על שטחים וגם על השלום

במקום התביעה לחוזה שלום, שמענו לפתע על אי-לוחמה. זהו מושג לא ברור, ניתן לפירושים רבים, אבל אני אמסור היום למועצה על תולדות המושג המעורפל הזה.

זמן רב לפני מלחמת יום הכיפורים העולתה הצעה של הסדר חלקי בתעלת סואץ. אז עמדה עדיין הממשלה על כך ששום חייל מצרי לא יחצה את התעלה. רק מינהל אזרחי יוכל לעבור. ואז אמרה הממשלה: אבל התנאי שאין לוותר עליו להסדר כזה הוא, הודעת מצרים על אי-לוחמה.

אחרי מלחמת יום הכיפורים נאמר בקשר עם הדיון על הסכם ההפרדה, כי אנחנו נתנה את ההסכם הזה, בהודעת מצרים על אי-לוחמה. נמחק גם אז התנאי הזה.

היום כבר אי-לוחמה נתבעת בקשר עם נסיגה נוספת בסיני. וכפי שאני יכול לומר לכם, המדובר הוא לא בנסיגה של קילומטרים ספורים, אלא עמוקה מאד. ואילו סאדאת אומר: לא זו בלבד שלא אסכים לאי-לוחמה בעקבות נסיגה נוספת, אפילו עמוקה, בתוך סיני, גם אם תעזבו את סיני כולו, לא נסכים לאי-לוחמה; אי לוחמה באה בחשבון רק לאחר שתשובו לקווי ה-4 ביוני 1967. בכל הגזרות. והסכם יהיה יחד עם הפלסטינים.

הנה כי כן, עובדה מדינית נחרצת: וויתור גורר וויתור. הוא נרשם, ואילו התביעה החדשה, לאחר הוויתור – מאתנו והלאה.

נוכח התפתחויות אלה, חייבים אנשי מהערך לשאול את עצמם שתי שאלות: מדוע כל תחזיותיהן ביחד לשאלה הגורלית מלחמה או שלום בינינו לבין מדינות ערב, הופכו לחלוטין? הן נתבדו בין 47' לבין 49'. בין 49' לבין 56'. בין 57' לבין 67'. בין 70' לבין73'. ומאז חתימת הסכמי ההפרדה בשתי הגזרות, ועד היום הזה.

הבטחות המערך

מדוע אחרי כל הבטחה של אנשי המערך, שהמלחמה שהיתה תהיה האחרונה, וממנה אנחנו הולכים לשלום, באה מלחמת חדשה? מדוע רק לפני מספר חדשים, בעקבות הסכמי ההפרדה. ניבאו לנו כי מצרים תפנה פנימה, ולא תטפל עוד בבעיות ערביות כוללות, וקרוב מאוד יהיה לנו הסכם שלום – ומכל ההבטחות האלה לא נותר אלא זכרן העגום?

זוהי תקופה ממושכת, של למעלה מחצי יובל שלנים. ומאז יולי 1970 חלפו ארבע שנים נוספות, לאחר ההתחייבות בנסיגה ובחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית. התשובה היא פשוטה: במדיניות, כמו בהגיון, המסקנה תהיה נכונה רק אם ההנחה תהיה אמיתית אבל אם ההנחה היא חסרת שחר, כל המסקנות הבנויות עליה מוכרחות להיות מופרכות. וההנחה האמיתית היא זו, שלפיה אלה אשר לא הכירו בזכותו של העם היהודי לארץ-ישראל, אינם רוצים להכיר בזכותו של עמנו לחלק מארץ-ישראל. כפי שהיא היתה נכונה ב-47' וב-48' היא נשארה נכונה עד עצם היום הזה, כפי ששמענו רק אמש מקהיר, ולפני שבוע בנ.ב.סי.

נסיגה בזירה הבינלאומית

השאלה השניה שעליהם להציג לעצמם

השאלה השניה שעליהם להציג לעצמם היא: מה קרה – מאז ההתחייבות בנסיגה, בוויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, מה קרה – מאז ההתחייבות בנסיגה, בוויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, לו בוויתור על לב האומה והארץ, על יהודה ושומרון? – מה קרה בזירה הבינלאומית?

הרוב המכריע של מדינות האפיקה ניתקו עמנו אפילו את היחסים הדיפלומטיים; אירופה המערבית פנתה לנו עורף, חלק ממדינות אמריקה הלטינית, הידידותיות, ובתוכן שתי המדינות העיקריות, מתחילות להפנות לנו עורף. והגענו לכך שארגון האומות המאוחדות, עומד להכיר באורח רשמי בארגון המרצחים, אר בלשון החדישה נקרא אצלנו אש"ף

 

 

איזו כניעה מוסרית, רוחנית, בולטלטת אפילו על ידי השם הזה עצמו! ארגון שחרור פלסטין. אנחנו אומרים את זה היהודים, שחרור ממה? ממי? פלסטין – משמע, אין ארץ-ישראל. היינו צריכים, במשך כל השנים לקרוא לארגוני המרצחים האלה בשם הנכון – ארנ"ע – ארגונים נאציים ערביים. ובאותו שם באנגלית ARNO – Arab Nazi Organization/ זה שמם הנכון. השאיפה שלהם היא להרוס מדינה ולהשמיד עם והמעשים נובעים מן השאיפה הזאת. לכן האוכלוסיה האזרחית היא מטרה מובהקת לתקופות דמם שלהם. ואיש אשה וילד נרצחים בכוונה תחילה.

עראפת: שלום עם ישראל פירושו החרבת ישראל.

איך אמר עארפת? – שלום עם ישראל פירושו החרבת ישראל. איך סיפר לנו המלך חאסן ממארוקו: אנשי ארנ"ע – המכונים בעברית המדוברת אש"ף אמרו לו: "אנחנו נעקור את המעיים של כל יהודי ושל אשה יהודיה הרה, כדי להרוג גם את הילד ברחמה". ומלך מארוקו נבעת מאוד.

אבל הגענו לכך שהארגון הבין-אומי עומד להכיר בארנ"ע בארגונים הנאציים הערביים ולמסור להם רשות הדיבור מעל במתו, כל זה: התרחקותן של אפריקה אירופה אמריקה הלטינית, הכרה בארנ"ע על ידי ארגון האומות המאוחדות – מתי, תחת איזו ממשלה זה קרה?

זו קשיחות וזה זכרה

לו אנחנו היינו מנהלים את עניני המדינה או, אלמלא השבר ביולי 1970, היתה מוסיפה להתקיים ממשלת ליכוד לאומי, עמנו על פי המדיניות שקדמה לאותו שבר, היו קמים ואומרים: רואים אתם – זו קשיחות וזה שכרה, זו נוקשות ואלו תוצאותיה. לו היינו מוכנים להודיע על וויתורים, כל זה לא היה בא עלינו בעולם הרחב. אבל עובדה היא שכל מה שקרה בזירה הבינלאומית, קרה תחת הממשלה המוכנה למסור גם אתיהודה ושומרון לידי הערבים.

אלה הממונים על עניני האומה חייבים להציג לעצמם את שתי השאלות האלה, לאמר: מדוע כל תחזיותיהם בנוגע למלחמה ולשלום, במשך עשרים ושש שנים ובארבע השנים האחרונות הופרכו, ומדוע כל הפגעים בזירה הבינלאומית קרו לנו תחתם, כאשר מדיניות הוויתורים בפיהם, המסכנים את עתיד האומה ומערערים את יסודות בטחונה?
המסקנה היא: אין לומר כי כל זה קרה לנו על עף המדיניות של הנסיגה. צריך לומר להיפך: כל זה בא עלינו מחמת המדיניות הזו, כפי שכבר ציינתי לפני כן.

אם אתם כבר מוכנים על כל כך הרבה לוותר, מה ערכה של רצועה זו או רצועה אחרת? תוותרו גם עליה. ויהיה לכם הסכם, כפי שאתם אומרים.

לעומת זאת, המדיניות האלטרנטיבית שלנו הקימה חומת מגן מדינית סביב האומה: חוזה שלום, מו"מ ישיר על חיתימה על חוזה שלום, כמקובל בין העמים, מדוע צריך עם ישראל להיות יוצא מן הכלל, יחידי? האם הוא לא זכאי, אחרי כל כך הרבה מלחמות, לשלום אמיתי? אלה שני הכללים המקובלים בין כל העמים, ואנחנו בעצמנו ערוכים לקבל את הדעה שמה שחל על העמים, אינו חל על היהודים, ובענין כל כך גורלי, כמו מלחמה או שלום?

שנית, כפי ששליטי ערב בעצמם אומרים, אפילו אם נסיגה טוטלית לא יהיה לנו שלום, אלא הם במפורש מודיעים לנו, בהמשך: יהיה עליכם להסכים להתחסלות. איך אפשר לתבוע מאתנו קלות דעת כזו? מי זכאי להציג לנו דרישה כזו, שאנחנו נקל עליהם את נסיונותיהם לבצע תכנית כזו?

"עם לבדד ישכון"

בהקשר עם הבעיות הגדולות האלו, עלינו לדחות שתי הודעות שליליות מעיקרן, שנמסרו לאחרונה על ידי ראש הממשלה מר רבין, וחבריו. האחת: אנחנו מבודדים. מה לעשות? וכדי לעשות מצרה מעין מצווה הזכיר לנו ראש הממשלה: "עם לבדד ישכון".

מדוע דווקא את הפסוק "הן עם לבדד ישכון" צריך להוציא מדבריו של בלעם? הוא מסר הודעות חשובות אחרות. למשל, "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל",או, עוד כלל גדול בהיסטוריה האנושית "מברכיך ברוך, ואוררך ארור".

"לבדד" מבחינה מדינית? יש לבדוק אפילו מהי השאיפה מבחינה רוחנית. מיכה הזה: והלכו גויים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באוחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. אבל אולי מבחינה רוחנית יש לזכור כי מיכה גם אמר: כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד.

אבל לכל הדעות מה דבר זה נוגע למדיניות? מדוע צריך עם ישראל להיות מבודד מבחינה מדינית? יש לו אויבים – וזה מחייב שיהיו לו ידידים, אם אפשר, בעלי ברית.

סכנות האימפריאליזם הפאן-ערבי

עתה, יותר מאשר אי פעם יש לנו אפשרות לזכות בידידות או בידידות מחודשת. קרה משהו בעולם, העומד נדהם מול האימפריאליזם הפאן-ערבי. כפי שאנחנו הזהרנו בימים עבורו; האימפריאליזם הפאן-ערבי מסוכן לאנושות לא פחות מאשר האימפריאליזם הפאן-גרמני, או כפי שהיה ובהסוואה אידיאלית נשאר, האימפריאליזם הפאן-סלבי.

בימים אלה ניתנת הוכחה לכל העולם החפשי, איזו סכנות נשקפות לו מן הפאן-ערביזם או מן האימפריאליזם הפאן-ערבי. התפשטות טריטוריאלית בלתי פוסקת, דיכוי כל מיעוט, וזה לא מקרה שבזמן האחרון הייכל מחדש את הרעיון של חיבור יבשתי ישיר בין מצרים לבין המזרח הערבי. אנחנו בשארם-א-שייח, הוא מדבר על אילת.

מן המפרץ הפרסי ועד האוקינוס האטלנטי – עשרים מדינות, רוצים עוד ארץ אחת קטנה, היחידה של העם היהודי, ועתה, מה עשו? על ידי מדיניות הנפט שלהם הפאן-ערביסטים, בראשותו של סאדאת, חותרים תחת יסודות קיומו של כל העולם החפשי, מערערים את משקו, ואת המטבע שלו, מאיימים על חרותו אפילו על כבודו, מספר שייכים אשר בחולות האדמות שעליהם הם שולטים, נתגלו מעיינות נפט, מכתיבים לעמי תרבות אדירים, או מנסים להכתיב להם, את מדיניותם.

אני יכול להעיד שעוד לפני למעלה ממחצית השנה, כאשר חרם הנפט הערבי היה בתוקפו, היה זעם אדיר באירופה על הערבים, הוא הדין בארה"ב. השתתפתי בכנס של נציגי פרלמנטים ב-11 ארצות אירופיות, התבוננו בעתונות, שמענו את הדברים בכלי התקשורת, אופיינית העובדה וחשובה; איש לא אמר כי בגלל ישראל קרה מה שקרה, אלא זעם אדיר הופנה נגד מבצעי "החרם".

שעת-כושר לישראל

בכל ארץ חופשית גוברת ודוהרת האינפלציה, ומעורערים כל יסודות המשק, צד שני, דוקא העמים העניים, הדלים, חייבים מסור את שארית משאביהם כדי לזכות בדלק. נוכח העובדות הברורות האלו, שעת כושר יחידה במינה לכך שיראל תצא למרחב, תזכה בידידות, בהבנה של שותפות אינטרסים בקרב כל העולם החופשי.

לכך מתווספת ההכרה לגבי מה שמכונה הדה-טנט בין בריה"מ לבין ארה"ב אדרבא, נשים לב לתוצאות של הדה-טנט הזה. מבחינת האינטרס האמיתי של העולם החופשי, ובמיוחד של ארה"ב

אמריקה נותנת למדינות ערב מיליארדים דולרים בעד הנפט. רוסיה מספקת למדינות ערב נשק. במיליארדים דולרים – במלים אחרות, בעקבות אותה מדיניות של דה-טנט, זוכה בריה"מ במיליארדים של דולרים אמריקניים. ואילו בריה"מ מביטה כיצד המשק של המדינות הדמוקרטיות הולך ונחרב, משקיפה על ההתרחשויות. הזה דה-טנט? הכך יובטח עתידו של העולם החופשי?  כפי שאמרתי זוהי שעה מיוחדת לישראל, בהסברה גם של יודות המדיניות הבינלאומית, להיות לא לגעיה, אלא לגרום, לחדש הבנה, ידידות ותמיכה.

אין שום הצדקה לטענה שאנחנו חייבים בבדיקות בינלאומית. נהפוך הוא, אסור שנהיה מבודדים, אסור שבאופן פטליסטי נשלים עם משעי הבידוד מצד אחרים. אויבים לנו, דורשים לנו ידידים ובעלי ברית, בתוקפה הקרובה יש לאל ידה של ישראל לזכות בהם בגלל התפתחות אשר כמוה לא היתה עוד לפני שנתיים בלבד.

צה"ל מוכן ודרוך הוא גורם מרתיע

ועוד הודעה שלילית, עלינו לדחות ובמקומה להמעיד ידעה חיובית. נאמר לנו בימים האחרונים, שצבאנו לא יהיה עוד גורם מרתיע, אלא משתפרוץ מלחמה – מכריע, אל לנו להסכים למפנה השלילי הזה.

אני כמובן חייב קודם כל לשאול, מהי החכמה למסור הודעה כזאת באזני האויב: צה"ל לא יוכל עוד להרתיע אתכם מפני התקפות מדוע צריך להשמיע הודעה פטפטנית כזאת?

אבל לא המדרש עיקר אלא המעשה. אנחנו משוכנעים שצבאנו יכול הוסיף ולהיות גורם מרתיע. שוב אל לנו להשלים באופן פאטליסטי עם מלחמות, שהן כביכול בלתי נמנות. אם הרשות המדינית נבחרת תקבל החלטות נכונות, ובעקבותיהן צבאנו יהי מוכן, דרוך ובמקומות הנכונים, יהיה ניצב, הוא יכול להיות גורם מרתיע, וע"י כך מונע מלחמות.  

הראיה, מה שקרה עד יום הכיפורים, אויבינו חששו להתקפינו, לכן הם עשו הכל כדי להוליכנו שלולל. הם לא תקפונו אלא לאחר שהיה ברור להם שצבאנו איננו מגויס, שהוא עומד הרחק מן החזיתות, ואז כמובן הוא איננו מרתיע. כאשר שבע דיביזיות מסתערות על כמה מאות בחורים בדרום, אז הן צולחות את התעלה, והם חוגגים עד היום את הצליחה. אבל לו צבאנו היה עומד במקומו, שום צליחה לא היתה נצחון מוחץ היה, וןעמנו היה זוכה לשלום, אם לא להלכה בודאי למעשה, שנים רבות, אולי בדור הזה.

או, לו היה מוכן, המלחמה לא היתה פורצת וכל מלחמה נדחית יכולה להידחות לזמן רב.

 הנה ההוכחה שצה"ל יכול להיות גורם מרתיע, כלומר מונע התקפות דמים, בתנאים המתאימים. לכך צריך להוסיף ולבנותו, לכך צריך לומר לאויבינו מה פירושו של גורם מרתיע: אם תתקיפו, תנחלו תבוסה מוחצת. מאחרורי זה כמובן לא דיבור אלא מעשה עומד. מצבא אידר כפי שבנינו אותו אבל מוכן, דרוך, מלא עירנות, אומד בשעת הצורך במקומות הנכונים, ומתוך קיום אותו מרחב איסטרטגי שבלעדיו עצם קיומה של המדינה עלול לעמוד בסכנה מתמדת, בגלל טווח האש החדש של הנשק שנמסר ביד אוביו

שום פאטלאליזם, לא במדיניות ואל בצבא, אלא מחשבה לרכישת ידידות ותמיכה, ולמניעת התקות הדמים של האויב. זו הדרך.

תוקם ממשלת ליכוד לאומי

הרשו נא לי, ידידים , להביא בפניכם בחלק השני של הרצאתי, מספר רעיונות והצעות, כפי שבחלקה הראשון ניסיתי להשיב לשאלה: חאו, אשתדל בחלקה השני לענות לשאלה: מה לעשות.

א.      אנחנו מוסיפים לחייב הקמת ממשלת ליכוד לאומי. בעינינו הסיבה המכרעת היא: העם במשבר וסכנה, בתקופה כזו, עם חופשי מתלכד ומתאחד. לפי דעתנו אפשר להקים ממשלת ליכוד לאומי, על אף חילוקי הדיעות העמוקים, על יסוד אחד והוא: אי-כפיה. אי-כפית עקרונות. ואי כפית ויתור על עקרונות. עד כאן.

לפי דעתי, על הודעה פשוטה זו אין לנו להוסיף דבר. המערך מסרב להקים ממשלת ליכוד לאומי. כל עוד הוא עומד בסירובו וטעמיו ידועים לנו – אין לנו להוסיף מילה על מה שאמנו בקשר עם הצורך והיכולת להקים ממשלת ליכוד לאומי.

אנו מיצגים ציבור אדיר, אך לפני 10 חודשים קיבלנו אמונם של 473 אלף אזרחיות ואזרחים בני חורין. 42% מכל חיילי ישראל, נתנו בנו אמנם. אנחנו לא כיחדנו תחת לשננו דבר מבחינת עקרונותינו. כשהלכנו לציבור ובקשנו ממנו אמונו, הבאנו בפניו מצע, עקרונות היסטוריים, מדיניים, מוסריים משקיים חברתיים – בגלוי.

העקרון הראשון שהבאנו בפניו הוא: זכותו של העם היהודי לארץ-ישראל אינה ניתנת לערעור, והיא משולבת בזכותו של עמנו ובשאיפתו לבטחון ולשלום.  יש לשלול כל הצעה שתוצאותה היא חלוקה מחדש ל ארץ-ישראל המערבית.  יש להחיל גם בדרך המשפט את ריבונות המדינה על שטחי הארץ המשחוררים. כך אמרנו. ועל עקרון זה קבלנו את האמון של מאות אלפי אזרחים שליש מן העם.

אין שום הצדקה, שום סיבה שנציגים של ציבור כזה, יעמדו בפתחו של מישהו, סרבן. 3 פעמים הוקמו ממשלות ליכוד לאומי, אנחנו יודעים איך הן הוקמו – מתוך כבוד הדדי ורצון לפעול יחד. רק על יסודות אלה אפשר יהיה בישראל להקים ממשלת ליכוד לאומי.

 

הליכוד יקרא לעם לחתום על עצומה

ב.      שנית, אבקש את המועצה להסמיך את נציגי תנועת החרות בהנהלת הליכוד, להביא בפניה את ההצעה הבאה: הליכוד יקרא לעם בקרוב, לחתום על עצומה אזרחית אל הכנסת בענין ריבונות ישראל על יהודה ושומרון.

סבורני, שהנוסח של העצומה הזו יכול להיות בערך כזה (כמובן זוהי טיוטה שתעמוד לדיון, לתיקון, לכל שניוי): אל הכנסת, אנחנו אזרחי ישראל החתומים מטה – על יסוד זכותו של עמנו לארץ-ישראל, לבטחון, להתחלות ולשלום, קוראים לכנסת להבטיח כי יהודה ושומרון יהיו בריבונות ישראל, חלק בלתי נפרד של המדינה.

יכול אני לומר למועצה, כי בבירורים המוקדמים עם דוברי החטיבות בליכוד, הובהר כי יש מצידם הסכמה כללית לחייב את ההצעה הזו.

אין זו שעה רגילה, עלינו ללכת אל העם, עלינו לקרוא לכל אזרחי ישראל: ענינכם הוא - תפעלו! נפעל עולנו יחד. לפעולה הזו יהיה על כולנו להתגייס, להתנדב. זמן מה יידרש כדי לערוך את ההכנות. ואם כפי שאני מקוה ההצעה תאושר ע"י הנהלת הליכוד, אנחנו נפעל בשני מישורים – בכל מקום בו ציבור מתכנס, וגם מבית לבית.

יאמר העם את דברו! זה ענין גורלי – יהודה ושומרון, לב האומה מקם, ערש תרבותנו ויסוד בטחוננו, יש יסוד להניח שבניגוד לדמורליזציה המוחדרת לפיה, עם יכול להזמין לתוך ארצו המשוחררת, פולש, כובש מובס, מסולק, כי בניגוד לדמורליזציה רשמית זו הענין של יהודה ושומרון עמוק הוא בלב האומה על כל שכבותיה, מאות אלפים ייענו לקריאה, ויאמר העם את דברו.

נתנדב כולנו ו נעשה את המלאכה כפי שאנו יודעים לעשותה בשעת גורל במסירות. וכך נעזור, נעזור לעמנו ולהבטחת עתידו.

 

יש לשלוח משלחת של הכנסת לארה"ב

 

ג.       אנחנו מציעים שהכנסת תשגר משלחת לוןנגרס של ארה"ב, תומכי הממשלה ומתנגדיה. גם זה יהיה ביטוי לאחדות לאומית, בתנאים הקיימים.

על המשלחת הזו יוטלו שני תפקידים: א. לתבוע יותר כלי הגנה לישראל, ולדרוש הפרדה בין הספקת כלי ההגנה לבין כל לחץ, או מה שקרוי שכנוע לויתורים מדיניים. חייב אני לומר כי אמנם לא באופן רשמי, אבל למעשה, היום קיים הקשר המרומז בין שניהם. קודם כל, לגבי כלי ההגנה, כן, ממשלת ארה"ב הסכימה לספק לנו כמות מסויימת של כלי הגנה חדישים, ואנחנו חייבים להכיר בעובדה הזו, ואם שר הבטחון, שר החוץ, ראש הממשלה עשו למען קבלת אספקה חיונית זו – נברך אותם על כך.

אבל חובתנו לומר שמה שהובטח לנו אינו מספיק מבחינת יחסי הכוחות.

במלחמת יום הכיפורים הוכח כי אסור לנו עוד לומר: נעמיד איכת מול כמות בגלל שתי סיבות: לאויבינו ניתן נשק בעל איכות טובה, לעולם לא אשכח את הודעתו של המפקד בסיני משביקרנו אצלו , "ראינו – אמר לנו – נשק באיכות, עולה על זו שלנו, בידי המצרים". והכמות מבחינת כוח האש הוכח שכמות מסויימת יוצרת איכות חדשה.

 

לערבים אספקת-נשק ממזרח וממערב

מאז ניתנו הבטחות בוושינגטון להאספקה מסויימת של כלי הגנה, חלו שינויים שיש לקחת אותם בחשבון. בריה"מ לא זו בלבד שמגבירה את אספקת הנשק החדיש ביבישה, בים ובאויר לסוריה, אלא היא עומדת לחדש את האספקה למצרים, ולא רק מרוסיה בא נשק חדיש לאויבינו אלא גם מן המערב, אף מארה"ב של אמריקה.

הודה סאדאת לא רק בכך שהמיארג'ים של צרפת הועמדו ע"י לוב לרשותו, אלא גם בכך שפייסל מלך ערב הסעודית נתן לו כלי הגנה בעלי חשיבות יוצאת מגדר הרגיל. ערב הסעודית איננה מקבלת אפילו כלי אחד מרוסיה. את הנשק היא מקבלת קודם כל מארה"ב.  והוא הדין בכווית והוא הדין בירדן, ועוד. אפילו נוכח השינויים האחרונים, חובתנו לומר שמה שאנחנו עומדים לקבל בחודשים הקרובים, איננו מספיק עוד. צריך שיהיה בידינו הרבה יותר ממה שהובטח לנו. צריך שלא נזדקק לרכבת אוירית. צריך שהנשק הזה המרתיע, ואם חלילה יתקיפונו אויבינו – המכריע. יהיה פה.

אני מבקש להודיע שהצעתנו זו היא בעלת סיכוי, יש לנו בשאלה זו נסיון. לא אוכל למסור את כל הפרטים, אבל את זאת אני יכול לומר: בשלושה שטחים של חימוש יבשתי, אנחנו יזמנו הצעות מסוימות בשעתנו מבחינת הזמנת כלים מרה"ב, הממשלה בשעתה לא קיבלה אותן, לאחר זמן אימצה אותן, והכלים האלה ניתנים לנו.

אבל מלבד שלושת השטחים האלו, יש פריט מסויים אשר אנחנו יזמנו את הזמנתו, ואז נאמר לנו שאין שום סיכוי לקבלו ומשום כך לא צריך לבקשו. לבסוף בקשנוהו ואנו נקבלו.

זה נסיון רב ערך ומשמעות, על יסודו אנחנו מציעים את הצעתנו – משלחת מטעם הכנסת בימינו אל קונגרס ארה"ב, תציג לפניו את המצב לאשורו, ותבקש כבר עכשיו הגדלת האספקה החיונית להגנתו ולמניעת התקפות אויבינו.

יש לקרוא לידידי ישראל בארה"ב

בהקשר זה יש לנו מלוא הזכות לפנות לידידי ישראל, בארה"ב, יהודים ולא יהודים, ולקרוא להם לעשות את המעשה האזרחי המקובל בארצם הדמוקטית הגדולה. יפנו נא אל נשיאם, יום-יום, במכתבים, במברקים ובריאות אחרות, ויאמרו לו: יותר כלי הגנה לישראל. ישראל היא בעלת ברית לעולם החופשי, היא הוכיחה את הדבר לא במלים אלא במעשים ביחוד בשבע השנים האחרונות. מאיימים עליה כל יום במלחמה חדשה, אם לא תיכנע כניעת מינכן או גרועה מזו. יותר כלי הגנה לישראל. ובאותה קריאה עצמה ייאמר: שום קשר בין כלי הגנה אלה, לבין כל נסיון של לחץ למען תכנע ישראל לתביעות אויביה, שיסכנו את בטחונה ועתידה.

אם תקום יהדות ארה"ב – היא מוכנה – ובהשפעת הפניה הישירה אל המחוקקים – הדבר היום מקובל ברחבי תבל במדינות דמוקרטיות – אם תקום יהדות ארה"ב ותשמיע את הפניה הזו יום אחר יום, ויצטרפו אליה ידידינו ברחבי המדינה, שאינם יהודים, והם יצטרפו אליה – יש יסוד להניח שד"ר קיסינג'ר בבואו אלינו, לאו דוקא ינסה עוד לחבר אספקה מצומצמת של נשק, של כלי הגנה חיוניים עם התביעה: עליכם לסגת בלי שלום, אפילו בלי אי-לוחמה. עליכם לעשות הסדרי ביניים, אין לכם לחלום על חוזי שלום – עליכם אך לסגת.

אף זו הצעה שיש עמה סיכוי, ואנו משמיעים אותה באוזני עמנו במולדת ובתפוצות הגולה. בעיקר באזני יהדות ארה"ב

תחודש המערכה הציבורית למען יהדות סוריה.

ד.      עלינו לחדש את המערכה הציבורית למען הצלת יהדות סוריה. עלי לומר שגם בענין זה היתה מידה של הטעיה. לפני חתימת ההסכם על ההפרדה והנסיגה בצפון, נאמר לנו שתישמע התביעה עוד לפני החתימה על הצלת יהודי סוריה. לא עמדו בכך. אחרי החתימה אמרו: יהי טיפול נמרץ בהצלחתה של יהדות סוריה  - לא קיימו.

נאמר לנו שאסאד הודיע, כי היהודים נמצאים בסוריה הם במצב טוב מאד, והמבין יבין.

חובתנו היהודית והאנושית לחדש את המערכה למען הצלת אחינו, החיים בגיטו, המושפלים עד דכא, עד שיבואו לחוף מבטחים.

 

לקראת פתרון הבעיה הדמוגרפית

ה.      נתבונן בימים הקרובים אם יהיה הסכם בין הסנטור ג'קסון לבין המינהל, הממשל, ובעקבותיו יבואו כפי שאומרים לנו, כשישים ריבוא יהודים מבריה"מ. המספרים הדרושים הם יותר גדולים, דורשי ציון הם רבים, אבל אין לשכוח – אלה שישים אלף מבריה"מ, אם תפסקנה הרדיפות של דורשי ציון וישוחררו אסירי ציון, אז יהי עלינו להערך לקראת קבלתם.

 עלי לציין עובדה אופיינית. מר ספיר חוזה עליה של מאה אלף מדי שנה בשנה. הפלא ופלא. אני זוכר איך שהוא קרא את התחזית מלפני שבע שנים, שהעליה בשלושים השנים הבאות תהיה בין 15-20 אלף בלבד, ואז כאשר אבדנו אבדנו. עם הבעיה הדמוגרפית.

אבל אם התחזית האחונה של יו"ר ההנהלה הציונית תוגשם, הן במשך שש-שבע שנים תיפתר לנו הבעיה הדמוגרפית ביהודה ושומרון הנה כי כן, מי צדק גם בשטח זה? אבל אם ההסכם בו מדובר לא יהיה, בודאי שיהיה צורך לחדש במלוא העוז את המערכה הציבורית למען שיבת-ציון מבריה"מ, שחרורם של אסירי ציון והפסקת רדפתם של דורשי ציון.

ו.        התנחלות, חלוציות אמת – התנחלות בכל ארץ ישראל, בעיר ובכפר. ואז לא נצטרך להתבבונן בכותרת כזו בעתון, והעינים כהות לקרא: כוננות בצה"ל – למנוע התנחלות ביהודה ושומרון.

אלו הצעותינו העיקריות בשטח העשיה הלאומית בזמן הקרוב.

לקראת עתיד טוב יותר

אנחנו מיצגים בתוך עמנו את האמונה הבלתי מעורערת בצדקת ענינו של העם היהודי, ששב לארץ-ישראל ויוסיף לשוב אליה. אנו גם מיצגים בו את העקשנות הברוכה, המצילה. בימי מסה ומבחן כפי שהוכח כאשר כוחנו דל היה והטרגדיה היהודית שיעור לא היה לה, מעטים נגד רבים, וחלשים נגד חזקים עמדנו, והודות אמונה הזו, והודות לעקשנות הזו, כפי שקבלנו אותן מ זאב ז'בוטינסקי – יצא עמנו מעבדות לחירות, קם המיפנה ההיסטורי הגדול, וחידשנו את עצמאותנו.

בשם ערכים אלה, שצפון בהם כוח אדיר, נלך בימים אלה אל עמנו, נרומם את רוחו, נעמיק את אמונתו, נאמר לו שנכון לנו עתיד טוב יותר, שאין שום סיבה לפסימיות, לראות שחורות – יש סיבה לדאגה, יש סיבה לחיפושי דרך – אבל עמנו הוא היום בעל כוח אדיר. אם יפאל פה, אם יפעיל את היהדות בתפוצת הגולה וביחוד בארה"ב – כל סיכויים עומדים לרשותו לצאת למרחב.

במיוחד יהיה עלינו לעמוד על שלושה: זכותנו על ארץ-ישראל, זכותנו לבטחון לאומי, שתיהן הן. שלישית, זכותנו לשלום, כפי שהיא נתנת לכל העמים, המתבטא בביטול מולט של מצב מלחמה בתוך חוזי שלום, ובלעדיהם אין שום נסיגה.

נעמוד על שלשה אלה ונוכל אם ברוח זו גם נפעיל את עמנו למען המטרות הצודקות הללו, עוד נזכה בעזרת השם לימים טובים אף גדולים של הגשמה, לשיבת ציון, לעשית צדק, למסירת ארץ-ישראל בטוחה, טוב יפה – לידי בנינו אחרינו.

(דברים בפתיחת המועצה הארצית הי"א של תנועת החרות בבית ז'בוטינסקי בתל-אביב, י"ג בתשרי תשל"ה 29.9.74)