יחס אל ידידים

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י' שבט התשי"ט, 19 בינואר 1959
מתוך:
עמוד 1
נושאים:
מדינות - בריטניה, מצרים, צרפת. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יחסי ישראל-צרפת, יסודות מדיניות החוץ. ממשל - ממשלה. מפלגות - מפ"ם, מפא"י, רדיפת חרות. השקפות חיים - קומוניסטים
במאמר זה בגין מבקר את יריביה של תנועת החרות בכך שהם משמיצים את יו"ר וועד ברית צרפת - ישראל, מר ז'ק ססטל, בעוד שהם יודעים כי אין ידיד יותר טוב לישראל מאשר צרפת. הוא מוסיף ואומר כי יחס זה נגרם מתפיסת עמדותיהם הרשמיות, ולא שמים לב לסכנות המתרחשות סביבם, לדוגמה: השגת הסכם בין בריטניה למצרים של נאצר אשר פתח את המזרח התיכון לחדירה קומוניסטית. לנוכח סכנות אלה, בגין אומר כי האינטרס הממלכתי של ישראל חשוב יותר ולכן על הממשלה להבין כי יש לחזק ולשמור על קשר הידידות בין צרפת וישראל.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 "ביולטין הידיעות היהודי", המופיע בפריס, הודיע, בגיליונו האחרון, כי הוועד למען ברית צרפת – ישראל החליט, בהתכנס הפרלמנט של הרפובליקה החמישית, לחדש את פעולתו ולהרחיבה. החלטה זו נתקבלה בישיבת הוועד, שנתקיימה בראשות מר ז'ק סוסטל, בהשתתפותו של סגן יושב ראש הכנסת מר אריה בן אליעזר. הועד למען ברית צרפת- ישראל ירכוש חברים נוספים מקרב חברי הפרלמנט החדש וכן יביא את דברו בפני דעת הקהל בבירה ובערי השדה העיקריות.

 

נוכח ידיעה זו, שתעורר הכרת תודה של כל פטריוט ישראלי, יש לשאול, מה עדיף בעיני יריביה של תנועת החרות: האינטרס הממלכתי העליון, או האינטרס הכיתתי הצר? יריביה של תנועת החרות, שהיא, כידוע לכל, חלוצת הידידות בין ישראל וצרפת ונושאת רעיון הברית ביניהן, אינם מחבבים, אם לדבר בלשון נקייה, את מר ז'ק סוסטל, אף אם הם יודעים, כי אין לישראל ידיד טוב ונאמן ומסור ממנו. יחסם השלילי אל איש זה, הממלא למעשה את התפקיד של סגן ראש ממשלת צרפת, לא נגרם, אפוא, אלא על ידי צרות עין מפלגתית.

צרות עין זו הניעה את יריבינו, בניגוד לאינטרס הלאומי והממלכתי, להשמיץ את מר סוסטל בכינויי גנאי, נודעים לשמצה- מאוצר הגידופים של ראש מפא"י- אשר מוטב ולא נחזור עליהם. בגללה הם אף החדירו לעיתונות, בניגוד לאמת הידועה להם, שמועות, לפיהן מר סוסטל, עם היותו לשר, אמר כאילו במסיבה מסויימת, כי אין כלל צורך בברית בין ארצו ובין ישראל. ואם לא די במערכת השמצה וכזב זו, העלולה להיות, לפי טבע הדברים, לרועץ לישראל, מופיע חבר ממשלה, הנמנה על מפ"ם, ומזדרז להכחיש ידיעה, לפיה שגרירה של ישראל בצרפת הביע, בשם הממשלה שולחתו, מעין יחס לא שלילי לרעיון הברית בין צרפת ובין ישראל. הודעות כאלה מועברות לקיי ד'אורסיי, והן באות להוכיח, כי ישראל אינה מעוניינת ברעיון הברית בין שתי הארצות.

לאור פעולה חבלנית זו, ישירה ועקיפה, יש לשוב ולשאול, מה עדיף בעיני יריבינו, התופסים עדיין עמדות רשמיות; השיקול הממלכתי או המפלגתי? כלום ירפו ידי ידידים נאמנים במקום לעודדם? וכלום לא ישימו לב למתרחש סביבנו?

בימים אלה הושג הסכם בין בריטניה ובין מצרים של נאצר. ואילו בשביל מחלקת המדינה בוושינגטון הספיקה איזו הודעה נגד הפעילות הקומוניסטית בסוריה, שיצאה מפיו של הרודן החמסני- אשר פתח את כל המזרח התיכון בפני חדירה, משקית תעמולתית ומדינית, של סוכני הקרמלין- כדי להכריז עליו כעל בעל ברית בכוח של המערב. איש לא יוכל לומר אם התפתחות זו לא תביא לידי ניסיונות מחודשים של פיוס נאצר על חשבון ישראל, ובאשר לצרפת, אין זה סוד, שיש בה אסכולה מסויימת, לפיה כדאי לשוב ולנסות להתקרב למארחה, או מקימה, של ממשלת עבאס, אמנם, אסכולה זו אינה אלא של מיעוט בקרב פקידי משרד החוץ, אבל היא כמעט "מסורתית".

נוכח סכנות משולבות אלו, האין האינטרס הממלכתי של ישראל מחייב לחזק את ידי הידידים, אשר בעצם פעולתם, מעברו השני של הים התיכון, למען ברית צרפת- ישראל, ישנה ברכה רבה?

נושאי המשרה ייטיבו לעשות, אם יתנו דעתם לשאלה זו. אמנם, אנו משוכנעים, כי הברית בין צרפת ובין ישראל, שהיא האינטרס האמיתי, החיוני, של שתי האומות, תהיה לעובדא קיימת. אבל, בינתיים, אל ירפו צרי העין את ידיהם של ידידים טובים. אין לישראל רבים כמוהם.