יד נמזיס בציונות
יד נמזיס בציונות
הדמיון היוצר של היוונים הקדמונים היה מלביש צורה אלהית, או אנושית, את כל תופעות החיים. בין שוכני האולימפוס למיניהם, שסימלו את האהבה, או את השנאה, את הנאמנות, או את הבגידה, היתה גם אלה, שסימלה את הנקמה לא את הנקמה האישית. אלא זו ההיסטורית: את נקמת חוקי הנצח על הזלזול בהם: את נקמת הפשעים במבצעיהם; את נקמת העובדות במטפחי האשליות; את נקמת העתיד על שגיאות העבר. שם האלה היה נמזיס. ואמנם, מספיק לסקור, ולו אף ביעף, את קורות האנושות, כדי להרגיש בידה הנטויה לעד של "אלה" זו אין תקופה שלא ייראו בה עקבותיה; אין עם שלא נענש בידה המזהירה. וגם בציונות נשמע. אם רק נרצה להאזין, את פעמיה; גם בדורנו נראה את פעלה.
aaa
המלה "טירור" או "טירוריסט" היא אחת המלים, שרבים המשתמשים בה, ומעטים המבינים אותה. מוצאה האטימולוגי הוא משפת רומי ומשמעותה פחד. או איש, הרוצה להטיל פחד.
המושג השתרש באירופה בתקופת המהפכה הצרפתית הגדולה. המהפכנים לא חיסלו באופן פיסי, כפי שקרה במהפכת אוקטובר הרוסית, את המעמד השליט, שנגדו התמרדו; הם ניסו להטיל עליו פחד ולהכריחו להשלים עם חוקי השוויון ועם רעיונות החופש. את מטרתם שימש הסכין האוטומטי, שנקרא, על שם ממציאו, גילוטינה, והוריד כמה אלפי ראשים מבין השכבה השלטת במשטר הישן. אחר כך בא הטרמידור. קבוצת מהפכנים אחת ניסתה להפחיד קבוצות מרדניות אחרות. שוב נפלו ראשים - הפעם מבין השכבה השלטת החדשה. המטרה לא נשתנתה. היה זה נסיון אחר להטיל אימה ופחד.
בימי שלוט הצארים קמה ברוסיה קבוצה, שניסתה להכריח את השכבה השלטת להנהיג משטר חופש. הקבוצה ההיא העמידה לעצמה גם מטרה שניה. היא שאפה, ע"י פעולות מופת, לעורר מתרדמתו העמוקה את הציבור הרוסי, וביחוד את הכפר הנחשל, שראה בעבדות מעין מצב טבעי, או גזרה מן השמים, אשר אסור להתמרד נגדה. אך עיקר מטרתה של "נרודנאיה-וואליה" היה להחדיר בלב השליטים פחד מפני שליחי העם ולהכריחם לוותר ויתורים למען העם. השלטונות הצאריים כינו את המורדים הללו בשם טירוריסטים, כדי להטיל בהם דופי; אך הקהל הרחב היה מבטא אותו שם עצמו בכבוד ובהערצה.
לתופעה דומה היינו עדים, בימי המלחמה האחרונה, בארצות אירופה הכבושות. במדינות, ששועבדו ע"י הנאצים, קמו ארגוני פארטיזאנים, או תנועות מחתרת, שנלחמו, בנשק ביד, נגד הפולשים האכזריים. הפעם לא ההפחדה היתה המטרה הראשית; שחרור מלא היתה תכניתם של ארגוני המחתרת האירופית. ואף על פי כן, כינום הגרמנים בשם הגנאי טירוריסטים. ואילו העמים המשועבדים ראו ב"טירוריסטים" הללו את שליחיהם ואת גיבוריהם.
בדרך הנאצים והצארים הולך השלטון הבריטי בארץ ישראל. בשביל לוחמי החופש העברים אין לו שם אחר, אלא "טירוריסטים". משחררי המעפילים בעתלית נקראו טירוריסטים, או, כפי שהתבטא בלשונו האריסטוקראטית הגראף ווינטרטון, "מרצחים"; משתקי התחבורה במסילות-הברזל ביום ה-1 לנובמבר כונו אף הם טירוריסטים, או חבלנים. בכל הודעה רשמית, המזכירה פעולות מלחמה של הכוחות העברים, מופיעים שמות הגנאי אלימות, טירור טירוריסטים.
חוגים רחבים בישוב מתמרמרים על הסגנון המבזה של שלטון הכיבוש, והם צודקים בהחלט. מה בין מלחמתנו לבין "טירור"? מה בינינו לבין "טירוריסטים"? לא הרימונו את נשקנו, כדי להפחיד את מישהו; יודענו, כי השיטה, שהונהגה ברוסיה במאה ה-19, אינה הולמת לא את ארצנו ולא את תקופתנו. אמנם, יש הכרח לעשות דין צדק למתאכזרים ונוגשים. ובמלחמת צדק נופלים גם חללים רבים, שאינם אשמים מבחינה אישית, אך שכוח לא נוכל, כי ששת מיליוני היהודים, שהושמדו באשמתה של ממשלת הזדון הבריטית; כי רבבות היהודים, שגוועו וגוועים לאחר "השחרור", רק מפני שממשלה זו שמה את כפה המשעבדת על ארצנו - כי כל היהודים הללו אף הם אינם אשמים. אם, איפוא, ראובן ושמעון נופלים, לרבבותיהם, קרבן לבגידה האנגלית, אין למנוע שגם תומי וג'ון ישלמו בעדה בדמם. לא עלינו האחריות: על העריצים היא נופלת.
המלחמה העברית איננה מלחמת הפחדה, כי אם מלחמת שחרור, המתנהלת בין עם משועבד ומושמד לבין מדינה המשתמשת בטירור של כידוניה ובאלימות של רוביה, כדי לשעבדו ולהשמידו. על כן, לא הלוחמים העברים הם טירוריסטים; אדון בווין, המפיל אימת-מוות על שרידי היהדות, המאיים בפירוש בשימוש בכוח ברוטאלי, הוא הטירוריסט. הגניראל בולס, המצווה לירות בילדים קטנים, ודוקא לא באויר, הנו טירוריסט אדון שאו, המאיים "בכוחות האדירים" העומדים לרשותו ולרשות המפקד העליון במזרח התיכון, נוהג כטירוריסט, ברצותו להפחיד אומה מתבוססת בדמיה, לבל תילחם על קיומה ועתידה. ואילו חיילי המרי העברי - על כל סוגיהם - אינם "טירוריסטים". הם לוחמי חופש, המעמידים את מעט הכוח שבידיהם מול כוחות פיסיים עצומים, מתוך אמונה בשליחותם ההיסטורית, ומתוך נכונות לתת את נפשם עליה.
מובנת וצודקת היא, איפוא, ההתמרמרות של ראשי המרי העברי, על שהשליטים הבריטיים מעיזים לכנותם טירוריסטים. אך מובטחנו, כי שעה שהם מוחים על העלבון ועל הסילוף, מופיעה לידם, אם בתחנת השידור החשאית ואם במיפקדים אי שם בהרי הגליל, עלמה יוונית, לבושה שחורים ולוחשת על אזניהם את הדברים הבאים:
- הזוכרים אתם, רבותי? הזוכרים אתם את הדברים שהשמעתם, בחדרי חדרים ובראשי חוצות, במשך שנתיים ימים? אז קם נגד שלטון הדכוי חלק של הנוער העברי והחל לוחם בו באותם הדרכים, בהם הנכם נלחמים כיום. השלטון, כדרכו, קרא ללוחמים ההם בשם הגנאי: טירוריסטים. ואתם? לא זו בלבד שלא מחיתם נגד הסילוף המחפיר, אלא, להיפך, חזרתם עליו בכל הרצאה והרצאה, גלגלתם בו בכל כרוז ובכל עלון. את טובי בחוריכם שלחתם לחוצות עריכם וציוויתם עליהם להדביק כרוזים נגד המלחמה ונגד הלוחמים. וכאשר הבחורים האלה נאסרו ע"י הבולשת. שמתם בפיהם טענות הגנה, כי הם אנטי-טירוריסטים, הנלחמים ביד רמה ובזרוע חוטפת בטירוריסטים...
ועוד, רבותי הלוחמים העברים. הזוכרים אתם, מה נעשה ל-251 צעירים עברים, שישבו כעצורים במחנה הריכוז בלאטרון? הם גורשו ממולדתם למרחקים. המחיתם נגד הגירוש הזדוני? לא. כתוב כתבתם כי המספר הזה 251, "יירשם לדראון" בקורות הישוב. כן, זוכרת אני בדיוק את הדברים הללו, כי בשעה שכתבתם אותם, הצצתי בעד האשנב[1] ורשמתי אותם בזכרוני הנצחי בשם אומרם. ועתה? שמעתם, כי השלטון הבריטי הכין בשביל המתנדבים בעם שני מחנות-ריכוז בנכר, בלוב, ואתם מתמרמרים על העריצות ועל הרשעות. בצדק, כמובן. אך, הזוכרים אתם, כי במקום למחות נגד הגירוש הראשון, שיצר את התקדים, מחאתם לו כף, רק מפני שהוא פגע בלוחמים אחרים, שקדמו לכם?
כך שחה העלמה היוונית ועזבה חרש את הרי-הגליל. היא יצאה לדרכה. נראה, כי עוד רבים התפקידים, העומדים לפניה בנדודיה בערי-ציון ובמשכנות ישראל.
aaa
עוד נוסיף לעקוב אחרי ביקוריה של נמזיס בציונות, אך אווילית תהא המחשבה שהננו עושים זאת בסיפוק. אויה לנו על ידה שנשתלחה בעמנו; אויה לנו על שצדקנו; אויה על האזנים האטומות, שלא אבו לשמוע לקול האזהרה ההיסטורית. מה טוב היה, אלמלא צדקנו. מה מאושרים היינו, לו טעינו ועמנו היה חי ובונה ארצו בשלום, באחווה, בשובה ונחת...
ואולם מתוך האבל בוקע גם לקח. ואותו למדנו. אותו נשנן לבנינו ולבני בנינו:
בן-אדם, אם הנך מאמין באידיאל גדול וטהור; אם עיניך רואות את הסכנות האורבות לאלה, שלמענם הקדשת חייך; אם הן רואות, שרבים הם העוורים ורבים המסלפים; ואם הנך מוכן לתת את נפשך על מזבח אמונתך - אזי בן-אדם, אל תשים לב לאבנים המושלכות בך; אל תתחשב בשיקוצים שמשליכים עליך. לך, קדימה. אל תסטה ימינה, או שמאלה. קבל ברצון את הסבל; קבל באהבה את ההשפלה. אין דבר! כי, בין אם תחיה ובין אם תפול, - אתה ואמונתך תנצחו.
[1] * "אשנב" ("דברים בשם אומרם") קונטרס מטעם ארגון ה"הגנה".