יד נמזיס בציונות

כרוזים
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ל' ניסן התש"ו, 1 במאי 1946
מתוך:
במחתרת כרך ב ע"מ 139-141
בכרוז זה טוען בגין שהבריטים רוצים את א"י לעצמם ובאמצעות מניעת הקמת המדינה העברית ממשים את שאיפתם תוך התנקמות בעם היהודי. כרוז זה פורסם בסביבות חודש מאי 1946.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

יד נמזיס בציונות

אנו קוראים בדין-וחשבון של ועדת החקירה המעורבת, ואנו מוצאים בו, כמעט בכל פרק ובכל סעיף, יד אמריקאית כותבת ויד אנגלית מוחקת, יד אנגלית פוסקת ויד אמריקאית מרככת, יד אמריקאית ממליצה ויד אנגלית מוסיפה תנאים, המבטלים את ההמלצה. אולם מעל הכל הננו מוצאים בה כמעט, בכל שורה ושורה, את ידה הנטויה, הנוקמת והנוטרת, של נמזיס, של אלת הנקמה בהיסטוריה.

הנה "פסק-הדין": ארץ-ישראל לא תהיה לא מדינה עברית ולא מדינה ערבית. כלומר ארץ-ישראל תהיה מדינה בריטית. ולפני פסק-הדין, עקרון, המשמש לו נימוק מוסרי ומשפטי: היהודי לא ישלוט בערבי והערבי לא ישלוט ביהודי. היכן שמענו את הפורמולה הגאונית הזאת? מפי מי שמענוה?

נמזיס מזכירה. היה היו קונגרסים ציוניים; היה היו אספות ציוניות, ובכולם ניצב על הבמה איש ישראל, שחזר בפרהסיה ובעיקשות מפליאה, כי אין היהודים רוצים לשלוט ואין הם רוצים להיות נשלטים בדבר אחד לדעתו, הם רוצים, בבנין לטובת כל בני הארץ, תחת אפוטרופסות של "ממשלה טובה" (בריטית). ולמען האמת, האיש ההוא לא היה היחידי שפטפט מה שפטפט. כמוכים בסנוורים, כמוקסמים, חזרו על דבריו מנהיגים גדולים וקטנים, אנשי מחשבה ואנשי עבודה, חלוצים, אנשי הקרבה, טובי העם וטובי הדור. עד שלבסוף נתגלגלה ההגדרה הטפשית והיתה לשוט. המצליף את כולנו. ורחמים אין.

ומהמלצה מספר שלוש להמלצה מספר עשר (אטלי טוען שיש להעריך את כל ההמלצות "כשלמות"). בהמלצה העשירית כתוב:

"יתר על כן, אנו מביעים את דעתנו, כו הסוכנות היהודית חייבת תיכף ומיד לחדש את שיתוף הפעולה האקטיבי בדכוי הטרור והעליה הבלתי חוקית".

שימו לב למלה: לחדש (באנגלית resume to) כי על כן, יש לה לועדת החקירה על מה להסתמך. נמזיס מזכירה, אף אם מר בן-גוריון היה רוצה לשכוח, היה היו נאומים בועידות מסוימות. היה היו מעשים מסוימים בעיר. בכפר ובמשרדים חשאיים... ובאמת, אם אז שיתפו פעולה, למה לא לדרוש מהם שישתפו פעולה היום; ואם לוחמים הסגירו, למה לא לדרוש, שימסרו מעפילים, שאף הם מפירים הבלתי-חוקית".

אוי נמזיס, מה כבדה ידך, מה איומה נקמתך!

והנה הפרק המוקדש ל"גולה היהודית". שם כתוב לאמור: "...יש לציין שהדרישה להקמת מדינה יהודית חורגת ממסגרת ההתחייבויות הן של הצהרת בלפור והן של המנדט ונדחתה בפירוש על-ידי ראש הסוכנות היהודית עוד בשנת 1932".

פה אין בעצם מה להוסיף. רק זאת: בימים ההם, שבהם הפליט ראש הסוכנות את דברי-הכחש, עמד מולו איש שני בישראל ואמר:

"דבריך הם פטפוט, איש לא יאמין לך. לא הערבים ולא האנגלים. כולם קראו את התנ"ך. כולם יודעים לשם מה הננו באים לארץ-ישראל. אולם זכור. הפטפוט הוא מסוכן והרסני. יום יבוא וינצלוהו אויבים וינפנפו בו לנגד עיניך הכהות".

יום זה בא. ורחמים אין.

לבסוף, משפט שהוגנב על-ידי הבריטים, משפט כללי ו"נאיבי", עליו למדנו מהודעת אטלי, וזה ניסוחו: "צבאות פרטיים אינם צריכים להתקיים; הם מהווים סכנה לשלום העולם".

היכן קראנו עד כה על "צבאות פרטיים" בארץ-ישראל? הבה ונפתח את האשנב ותכנס דרכו נמזיס ותספר לנו על ארגונים מזויינים, העומדים לפקודתם היחידה של מפקדיהם על "ארגונים פרטיים", המהווים סכנה לשלום הישוב ולשלום הארץ, על "צבאות פרטיים", אשר אסור שיתקיימו.

אוי נמזיס, נמזיס, מה כבדה ידך, מה מחרידה נקמתך.