טכסי התייחדות עם זכר עולי הגרדום נערכו בראש פינה, צפת ועכו

אחינו הגיבורים, המקודשים לדורי דורות בקידוש השם העם והארץ, לפני שמונה ימים במרומי המרומים, קיבלתם את פניו של אחיכם לרוח, לנאמנות, לאהבת ישראל ונכונות הגבורה, אליהו כהן. חלפו אמנם קרוב ל-50 שנה, מאז שני אנשי ניל"י הולכו לעץ התליה בכיכר דמשק לעיני המון מריע למוות, תאב דם יהודי. למעלה מ-25 שנה חלפו מאז חרת שלמה בן יוסף על קירות תא המוות את המילים הנצחיות שנכתבו בדם לבו של מורה הדור ראש בית"ר ז. ז'בוטינסקי "למות או לכבוש את ההר". למעלה מ-20 שנה עברו מאז שני אנשי לח"י צעדו בקהיר אלי גרדום בראש מורם, כשברכה לעמם בליבם ובפיהם. קרוב ל-20 שנה עברו מאז הועלו לגרדום שבעה חיילים של הארגון הצבאי הלאומי במבצר הנעול, עם שחר, בעוד הישוב היהודי כולו סגור בטבעת ברזל של צבא כיבוש אדיר כוח, צעדו לתא המוות בחצר הגרדום, ובשימם ראשם בעניבת החנק עדיין שרו את שיר התקווה הנצחית של עם נצח. ובירושלים, בתא ההוא, איש אצ"ל ואיש לח"י פוצצו עצמם בחיבוק אחים אחרון, בטרם תשיגם יד התליין. שונים הזמנים. שונים האויבים אך על אף כל מרחק הזמנים ועל אף הבדלי הדרך, אין כל הבדל במהות ההתנדבות, באהבת ישראל ובמסירות הנפש.

מול הגרדום בדמשק, ועל קברותיהם של הרוגי המלכות תצא הקריאה מעומק הלב לכל בני ישראל באשר הם שם: אולי עתה תבינו, כפי שהייתם חייבים להבין בכל הימים ההם – מה אדירה היא גבורת הישיבה ימים ולילות מתוך ציפיה ליד התליין, מתוך ערגה לאהובי הנפש, למען האומה, חייה וחרותה, ותוסיף להישמע הקריאה אל כל בני ישראל בעיר ובכפר, במושב ובקיבוץ, במולדת ובתפוצות הגולה – הסירה הכחש, הדבירו האיבה, סלקו הסלף, הבו גודל לאמת והקיפו כולכם, ללא הבדל השקפה, מוצא או מחנה במעגל האהבה ובזר התהילה את ראשי כל בניהו – כל בנינו – אשר מסרו נפשם למען יחיה עם ישראל, למען יזכה לחיי חרות וכבדו למען יוכל לגבור על אויביו ולהוסיף ולגאול עד אשר הוא וארצו השלמה ייגאלו עדי עד