טירור ומלחמה

"טירור" ומלחמה

אנשי "משמר", המתפארים בפני סטאלין, כי הם נושאים את דגל אוקטובר בארץ-ישראל, גילו בורות מוחלטת בדרכי המלחמה המהפכנית. באחד ממאמריהם הראשיים, הסתערו ה"אוקטובריסטים" שלנו על הטירור האישי, כעל שיטת מלחמה. מהו טירור אישי? אם בהתקפותיהם של כוחות המחתרת נופלים חללים מקרב אנשי האויב, הרי זה לדעת "משמר" טירור אישי, שהוא פסול, שנגדו נלחמו תמיד כל המפלגות הסוציאליסטיות.

אין לך סילוף גדול מסילוף זה. עורכי "משמר", המטעים כך את קוראיהם, חייבים להשיב על השאלה, כיצד נעשתה המהפכה בשנת 1904-5 ברוסיה? ומהפכת אוקטובר? וכיצד נלחם אספרטקוס בגרמניה והשוצבונד באוסטריה? וכיצד עמדה הקומונה הפריסאית? יכולנו להוסיף ולשאול, כיצד נלחם גאריבאלדי באיטליה, קולינס באירלנד, וושינגטון באמריקה. אולם בכוונה הננו שמים את הדגש על ההתקוממויות הסוציאליסטיות, מאחר שמלחמת שחרור לאומית עדיין אינה נכנסת במעגלי המחשבה "המתקדמת" של בעלי "ההסקה המרכזית".

"טירור אישי" הוא תרגום מוטעה של המושג טירור אינדיווידואלי; התרגום האמיתי הוא: טירור יחידים. זו היתה שיטת המלחמה, שבה נקטו אנשי "נארודניא ווליה" ואנשי הבי. או. של מפלגת הס"רים ברוסיה הצארית. הללו ביססו אותה גם מבחינה תיאורטית ומוסרית. לדעתם, אסור היה לפגוע בקצין ממוצע, בחייל, או שוטר. הם אינם אשמים. צריך לפגוע רק באשמים והם: ראשי השלטון, הנסיכים. המיניסטרים, הגוברנטורים וכו'.

בתיאוריה הטירוריסטית נלחם לנין, שהורה את דרך ההתקוממות המזויינת ההמונית. בדרך זו נופלים חללים רבים, שאינם "אשמים" (בכל מלחמה נופלים חפים מפשע), אך לנין קבע, כי אין דרך אחרת להשגת הנצחון. טירור נגד יחידים אינו מביא למטרה. במקום מיניסטר אחד, בא מיניסטר שני. המשטר מוסיף להתקיים. ואת המשטר אפשר להפיל רק בהסתערות מזויינת של כוחות העם המאורגנים.

הפילוסופים של "משמר" לא שמו לב, כי סילופיהם מביאים במישרין לביסוס התיאוריה של טירור אינדיווידואלי. הם טוענים. כי החייל הבריטי שנשלח לדכאנו, הנו "חף משפע", ואין להתיר בשום תנאים את הפגיעה בו. אבל "משמר" הקורא ל"מאבק" נגד מדיניות החנק הבריטית, מודה כי ישנם אשמים בה. מי הם? הנציב הבריטי? הגינראל הבריטי? ראש המיניסטרים הבריטי? אם כך, אותם צריך להעניש, צריך בהם לשלוח חיצים, או כדורים. אבל אז לפניך התיאוריה הקלאסית של טירור אינדיווידואלי.

אסור לבלבל מושגים. התקפה צבאית, בין אם אין בה קרבנות אדם, ובין אם היא כרוכה בהפלת חללים, איננה טירור אינדיווידואלי. זוהי מלחמה. כל מלחמה היא ארורה. בכל מלחמה נשפך דם. אך תמיד נזכור, כי המלחמה הזאת נכפתה עלינו ע"י אויב בוגדני. הוא גזל את ארצנו, הוא התיר את דמנו, הוא משמיד את עמנו. ואם אין איש בישראל, שישאף לשפיכות דמים, הרי אך עבד מישראל יכול לדרוש, כי רק דמנו יהיה מותר, ואילו דמם של שופכי דמנו, יהיה "טאבו". מוסר עבדים איננו מוסר.