טילים, פליטים, סנקציות (נאום מ. בגין בכנסת, בדיון המדיני ט"ו חשון תשכ"ג 12.11.62)

בימי המתיחות הבינלאומית סביב הים הקאריבי, הצבת טילי התקפה על אדמת קובה, הטלת מצור חלקי במימיה, וסילוק טילים אלה על המומחים המופקדים עליהם - הוטלו למילון המדיני ־ הצבאי שני מושגים שההפרדה המעשית וההילכתית, ביניהם נוסתה עוד לפני 30 שנה, בימי ועידת ג׳ניבה ההיא לפירוק נשק. מושגים אלה הם: נשק הגנתי ונשק התקפתי. וההבדלה ביניהם, כפי שכולנו ראינו, נתנה הפעם תוצאות מעשיות. אף על פי כן, אין להתעלם מהעובדה כי קו התיחום העובר בין המושגים הללו סובל ממידה רבה של טישטוש. יש נשק התקפתי. יש נשק הגנתי. יש גם נשק התקפתי־הגנתי, בים באויר וביבשה. אך העיקר הוא, שהנשק ההגנתי יכול לשמש את ההתקפה הודות לחישוב. שמתוך השימוש בו או מכונות להשתמש בו, תיעצר, תשבר, או תהדף, התקפת הנגד. וכן נהפוך הוא. נשק התקפתי יכול לשמש את ההגנה בגלל החישוב שהודות לקיומו תימנע ההתקפה מלכתחילה. זו היא הגנה מרתיעה או הרתעה מגינה, בה בימינו תלוי מה שנותר מחרות האדם ועתידה של האנושות. חמור מהשניים הוא מושג שלישי, שמהותו אינה טכנית אלא מוסרית ומדינית. ואנו נשתמש בו היום למען ההבהרה, ובמידה שאינני בא להכחיש אותה, של פשטנות. זהו המושג של נשק תוקפני. הוא איננו תלוי בכלי אלא ביד המחזיקה בו; במוח העלול לצוות על הפעלתו. כיצד הוא המצב מבחינת שלושה מושגים אלה; נשק דפנסיבי, אופנסיבי ואגריסיבי בעולם הגדול ? בשני המחנות ומעל לכל בידיהן של שתים, האדירות במעצמות, ישנו נשק התקפתי העלול להרוס אותן ואת העולם כולו. אבל שתיהן טוענות שאין הוא נועד אלא להגנה מרתיעה או הרתעה מגינה. אף אחד מהמחנות, אף אחת מהמעצמות, אינם טוענים שיש בדעתם להשתמש בנשק זה או בכלי התקפה כלשהו כדי לנסות להכחיד את אויבו בכח. נהפוך הוא, שני הצדדים טוענים: אנו רוצים לחיות בשלום; לשם כך דרוש לנו נשק, אותו נשק התקפתי המונע את התוקפנות האפשרית. לא-כן מצבה של מדינת ישראל. היא אינה צריכה לעשות שום חישובים, האם יש לה, או יקום כנגדה, מה שנקרא בימינו אויב פוטנציאלי. אויבנו הם אויבים בפועל. הם אומרים בגלוי, בכל חלקי תבל, מעל כל הבמות הבינלאומיות, שלמדינתנו אין זכות קיום. הם משתמשים במושג הידוע משנות השלושים של ,,מדינת עונה״. הם מבטיחים לעצמם הכנות, אשר, לאחר השלמתן, תאפשרנה להם התקפת הכחדה. אם בידיהם ניתן נשק התקפתי, הרי הוא מעצמו נעשה נשק תוקפני. ועובדה זו אינה, זקוקה עוד לשום הוכחות. הנה כי כן, בידי החזק והמסוכן באויבנו — מצרים של נאצר - ניתן לאחרונה נשק התקפתי מהסוג המסוכן והחמור ביותר, הנועד מלכתחילה להשמדה המונית, לפגיעה באוכלוסין אזרחים, למרחק רב וממרחק עצום. כמובן, גם בעיית המרחק היא חשובה. וכאשר הגיע תורם של טילי התקפה להיות מוצבים על אדמת קובה, הודיע הנשיא קנדי לאמור: ,,אין אנו חיים עוד בעולם בו רק פתיחת אש מכלי נשק משמשת אתגר לבטחונה של אומה המספיק כדי ליצור את מכסימום הסכנה״. הנשק ההתקפתי שניתן לאחרונה בידי אויבנו, שטחה של מדינת ישראל נמצא בטווחו, והוא נשק תוקפני ביותר.
כיצד הוא הגיע לידי המצרים? על כך נתפרסמה ידיעה אשר, על פי כל הסימנים, באה ממקורות מוסמכים: ,,ישראל שוקלת את האפשרות של פנייה ישירה אל ממשלת בון בענין השתתפותם הפעילה של מומחים מערב־גרמניים במפעל הטילים המצרי. ישראל תביא לידיעת הממשלה הגרמנית לא רק את הנתונים המעשיים אלא תביע גם את דאגתה החמורה לנוכח הסכנות הגדולות הכרוכות בהתעצמות כוחה הצבאי של מצרים דוקא הודות לפעולתם של מהנדסים וטכנאים מערב־גרמניים. מומחים אלה לא ברחו למצרים כדי להימלט מיד הצדק. כפי שעשו רבים לאחר תום מלחמת העולם. בוני הטילים הגרמניים נסעו לקאהיר על מנת לנצל את הידע שלהם ובידיעה ברורה כי הנשק ישמש את צרכיו הצבאיים של נאצר בתכניותיו נגד ישראל״. הדברים האלה פורסמו בעתון ,,דבר" ביום ה־26 בספטמבר 1962.
בשלב הזה אציג רק שאלה אחת: האם על פי ידיעה זו אפשר להניח שהשלטונות הגרמניים לא ידעו על נסיעותיהם של המומחים לטילים הגרמניים למצרים? לא ידעו על פעולתם הממושכת למען הקמת מפעל הטילים, היכולים לפגוע בכל נקודה דרומה לביירות? אני סובר שהשכל הישר עצמו, ולא רק הידיעה המוסמכת, מחייב לומר: שלטונות גרמניה לא יכלו שלא לדעת את כל זאת.
עתה עלינו לבחון את ההתפתחות החמורה הזאת ביחסים בין גרמניה לבין מדינת היהודים על רקע משולש: מוסרי, מדיני ובטחוני. על האספקט המוסרי לא אומר היום אלא משפטים ספורים בלבד, לא שנסתתמו הטענות; נאטמו האזניים משמוע, ובמתכת מסוג מסויים. אבל מי שהכריז על גרמניה דהיום כעל ,,גרמניה חדשה״, יואיל נא להקדיש תשומת לב למאורע שהתרחש אך לפני מספר שבועות. בגרמניה הועמד לדין אחד, דינז׳אן. הוא היה מפקד באחד המחנות הנאציים. הוא היה ידוע כסאדיסט; היה מכה ומענה את תושבי המחנות. עדים שהופיעו בפני בית־הדין קבעו שאותו דינז׳אן לא פסק מלהכות במו ידיו ומלענות את האסירים, וביניהם יהודי, ד״ר זורמיץ׳, אשר בעקבות המכות והעינויים איבד את עצמו לדעת. בית הדין הגרמני זיבה את דינז׳אן לחלוטין מאשמתו.
זה איננו המקרה הראשון שפושעי מלחמה גרמניים יצאו זכאים; הוא אחד מני רבים, אבל מעל לכל אפיינית ההנמקה של פסק־הדין. בית־הדין הגרמני קבע ש,,לא הוכח כי מטרת העינויים היתה להביא להתאבדותו של ד״ר זורמיץ׳״. לא קראתי את פסק־הדין הזה בשלמותו. על פי השפה המקובלת, אפשר לשער שהיא היתה מבחינה משפטית מדוייקת לחלוטין. ייתכן שאמרו: לא הוכח לנו כי המטרה בתור שכזו של העינויים, בתור שכאלה, היתה להביא לידי התאבדותו של היהודי המעונה. וסבור אני כי אין זו רק זכותי אלא גם חובתי לומר לבית הנבחרים של מדינת ישראל, כי אם אפילו פסק-דין סדומי אחד כזה עלול להינתן בתוככי אירופה בשנת 1962, חייבים אלה שנתנו את האישור לגרמניה כ,,חדשה״ לפחות לשקול מחדש את דעתם.
ישנה הבחינה המדינית. עלי לומר בכל הכרת האמת״ כי אם העמים של אירופה המזרחית מודיעים: אנחנו חוששים מפני תחיית המיליטאריזם הגרמני, אין זו תעמולה. זוהי אמת. יש להם נסיון היסטורי. הם שומעים הודעות, לא רק פרטיות, גם רשמיות. הם גם היו עדים לאחרונה בתלת שיח בין האפיפיור לבין הקרדינאל ווישינסקי לבין העתונות הגרמנית כולה. הם יודעים את המושג של ,,דראנג נאך אוסטן״. הם יודעים את המונח ,,גבול אודר־נייסה״, ושום עם אינו רוצה לחיות על זמן שאול. אולי איו זו בעיה למחר, לשנה הבאה, אפילו לחמש השנים הבאות. הם חוששים מפני המיליטאריזם הגרמני המחודש.
ועלינו לשאול את עצמנו, אדוני היושב־ראש וחברי הכנסת לסיעותיה: מדוע חייבת מדינת ישראל להטיל לריקמה הזאת, העדינה ביותר, המסוכנת ביותר ביחסים הבינלאומיים. את עוזיה, פגזיה ומדיה? לא אבוא לטעון שלו אנחנו היינו נמנעים מלעשות את עיסקות הנשק עם ,,גרמניה החדשה״ ומלתפור בשביל חילותיה את המדים הנאים, היינו רוכשים את ידידותן של מדינות אירופה המזרחית. אין בכוחו של איש להוכיח את ההיפותזה הזאת. אבל אני סובר שיש יסוד להשערה כי היינו מורידים מעוינותן של המדינות האלה. כי בכך אין ספק: הטלת העוזים והפגזים והמדים לתוך ריקמת היחסים בין גרמניה לבין המדינות של אירופה המזרחית יוצרת תוספת עוינות מצד הגוש של מדינות אלו כלפי מדינת ישראל. בשבילן זוהי הבעיה החמורה ביותר בהווה. ובעיקר לעתידן.
מדיניותה של ברית־המועצות היא עויינת כלפי מדינת ישראל. שאול חטאה ברית-המועצות כלפינו וכלפי השלום על־ידי אספקת נשק התקפתי - לא טילים, מכל מקום לא טילים משטח לשטח, אבל נשק התקפתי מסוג אחר - בידי מצרים. מדוע אנחנו צריכים להוסיף על העוינות הזאת? מהו האינטרס המדיני האמיתי שלנו בכך? מדוע אין אנחנו יכולים ליטול יוזמה על ידי וותור על מדיניות אווילית כדי לנסות להוריד מן העוינות הזאת?
אין מדינה בעולם שאינה מבקשת נקודת מגע כלשהי אם בגוש זה ואם בגוש אחר. מדוע, אדוני היושב־ראש, לא נבקש - מבחינת האפשרות של חידוש המיליטאריזם הגרמני, על פי האימרה המפורסמת של מיראבו: "פרוסיה איננה ארץ שיש לה צבא; היא צבא שיש לו ארץ״ - מדוע אנחנו לא נבקש דוקא נקודת מגע זו עם המדינות של אירופה המזרחית? המעצמות הגדולות מחפשות נקודות מגע. המדינות הקומוניסטיות מחפשות נקודות מגע עם מדינות מערביות. כל אומה מחפשת איזו שהיא נקודה שסביבה היא תוכל למצוא שפה משותפת.
נקודת המגע הזאת היא, מבחינתנו, הטבעית ביותר, המובנת ביותר, המנומקת ביותר מבחינת עברנו, מבחינת נסיון הדור, מבחינת השלום הבינלאומי. מדוע אנחנו מוותרים עליה? מדוע במקום נקודת־מגע, אנו במו ידינו כורים תהום?
*** נשק גרמני בידי האויב
אך הממשלה התעלמה מן האספקט המוסרי. הממשלה אטמה אוזניה משמוע לאספקט המדיני. והיא לחשה, והיא רמזה, והיא גילתה והיא הכריזה, ולפעמים אפילו זעקה: זה ענין של בטחון. סגן שר הבטחון הנכבד אמר אם זכרוני אינו מטעני, אפילו מעל במת הכנסת, שדרושים לנו היחסים עם גרמניה למען בטחון ישראל ,,ביום סגריר״. למען האינטרס העליון של האומה לא אזמין את הכנסת היום במפורש לנסות לרדת לסוף דעתו המשוערת של סגן שר הבטחון. אבל אנחנו יכולים להבין מה פירוש המלים ״יום סגריר״ מבחינת בטחון ואספקת כלי נשק. באותו יום סגריר, כאשר לא תהיה לנו עוד ישועה - לא אזכיר ממי - אז אולי ניוושע על ידי גרמניה. ובכך הצדקתם את כל המדיניות הזאת אשר לכל הדעות רבים, גם בקרב מפלגתכם, אם לא בכנסת, בוודאי מחוצה לה, - הרי אנחנו קוראים עתונים - עד היום הזה שמים עליה סימן שאלה היוצא מעמקי נפשם.
והתוצאה, אדוני היושב־ראש?
אינני סובר שכבר נתקלנו בפרדוכס כזה: כל המדיניות הגרמנפילית הזאת נוהלה כביכול למען הבטחון, ודווקא בשטח הבטחון פגעה בנו גרמניה, כפי שלא פגעה בנו מדינה שלישית אחרת מאז קום מדינת ישראל. גרמנים - והיום, לאחר כל הידיעות המוסמכות, מותר לנו לומר: הגרמנים - נתנו בידי אויבינו את הנשק ההתקפתי החמור ביותר, ההופך בידם ללא שום־ספק לנשק תוקפני מסוכן ביותר: טילים משטח לשטח.
שאלתי האם שלטונות גרמניה יכלו שלא לדעת על תנועת המומחים הגרמניים לעבר מצרים ועיסוקם בה. עתה הגיע תור השאלה האם ממשלת ישראל יכלה שלא לדעת, ואביא על־כך שוב ידיעה אף היא ממקור הקרוי מוסמך, וזוהי:
,,ממקור מוסמך נמסר כי עוד לפני היעלמם של שני המדענים הגרמניים, התכונן משרד החוץ הישראלי לפנות לממשלת גרמניה בבקשה שתמנע הגשת עזרה למצרים בתחום הטילים. בד בבד תכננו לפעול במישור הסברתי תוך ציון כי מומחים גרמניים שפעלו בשירות הנאצים מגישים עתה עזרה לנאצר המכריז על כוונתו להשמיד את ישראל. נודע לי בקשר לכך שהיו בישראל חילוקי דעות מחשש שפעולה זו עלולה לפגוע ביחסים בין ישראל לגרמניה״.
שרת החוץ ג. מאיר: מהו המקור המוסמך?
העתון שפירסם את הידיעה הזאת שמו ,,הארץ,,, והוא כותב: ,,ממקור מוסמך״. כך ציטטתי נאמנה. מכל מקום, אם הגברת התעוררה לשאול בקשר עם ידיעה שפורסמה ב,,הארץ״ אם המקור שלי מוסמך, עלי להעיר לה - משום שלפני-כן לא התעוררה, - כי הידיעה שפורסמה ב,,דבר״ הוכתרה במלים: ,,הממשלה שוקלת פנייה לממשלת גרמניה״.
שרת החוץ ג. מאיר: משום שאז אדוני אמר מהו המקור.
הייתי אומר גם הפעם. הגברת לא הזדיינה בסבלנות האופיינית לה, ביחוד בארגון האומות המאוחדות.
שרת החוץ ג. מאיר: סליחה.
הייתי רוצה לסיים את המשפט: אם הממשלה שקלה ב־26 או ב־27 לספטמבר את אפשרות הפנייה לממשלת גרמניה, פירוש הדבר שידעה. אני סבור שידעה הרבה זמן לפני־כן. אלוף עמית, ראש המודיעין הצבאי שלנו, הודיע שבידי המודיעין יש רשימה שלמה של המומחים, ודאי גם הגרמניים, אם ישנם אחרים, המטפלים במתן טילים לנאצר. רשימה כזאת אינה נוצרת בין לילה. היא נאספת שם אחר שם, זמן רב.
בקיצור, אדוני היושב־ראש, הממשלה ידעה על פעולה זו של מומחים גרמניים במצרים, והיא החרישה. יתרה מזאת, היא השתיקה. העם לא שמע, הכנסת לא שמעה מפיה, מפי הממשלה, שישנם מומחים גרמניים על אדמת מצרים, עד אשר נודע מפיו של נאצר שיש לו טילים משני סוגים, עד שהוא העלה אותם בשביל השמימי. לא אומר — בשביט השמימי. מדוע החרשתם? מדוע השתקתם?
***
מדוע לא נפתח מסע הסברה ?
שר העבודה הנכבד יצא לארצות־הברית של אמריקה, ובנאומו בקליבלנד התריע על הסכנה האיומה לישראל הנובעת מזה שגרמנים נותנים טילי התקפה למצרים. האם הוא ידע? הוא חבר הממשלה. יתרה מזו, הוא חבר ועדת השרים לעניני בטחון. הוא קיבל דין וחשבון? יש רק שתי אפשרויות: או שלא שמע מאומה. כלומד הממשלה אינה יודעת על התפתחות כזאת מפי מה שנקרא אצלנו ,,הצמרת הבטחונית" ועדת השרים לבטחון האומה אינה שומעת מאומה על התפתחות חמורה כזאת, או שהוא שמע בתוקף שני תפקידיו או אחד מהם - וגם הוא שתק. מדוע צריך לדבר על כך בקליבלנד. ומדוע צריך לדבר על־כך רק לאחר שבידי המצרים כבר ישנם, כפי שיש להניח, הטילים הללו? מדוע לא פתחתם במסע הסברה בטרם הושלמה המלאכה, בשלב ייצור ראשוני?
מענין מאד. גרמניה, מבחינת הפגיעה כבטחון ישראל, היא תהיה לנו היוצא מן הכלל? כולנו זוכרים: כאשר ברית המועצות החליטה לספק לנאצר נשק, ביחוד התקפתי, בקיץ 1955, יצאה מדינת ישראל למסע הסברה עולמי - ובצדק - ואמרה: זה מסכן את השלום. לא חששנו מפני הרעת היחסים בינינו לבין ברית המועצות על־ידי מסע הסברה ומחאה כזה. כאשר ארצות הברית של אמריקה בימי פוסטר דאלס, סיפקה נשק לעיראק של גורי סעיד, פתחנו במסע הסברה בקרב דעת הקהל האמריקאית. יש לנו יחסים עם ארצות הברית, של ידידות אשר במקרים רבים היא הדדית. לא חששנו מפני הרעת היחסים בינינו ובין ארצות הברית. באשר בריטניה סיפקה טנקים, צנטוריונים לאויבינו - מחינו. רק כלפי מדינה אחת ויחידה העושה מעשה איבה כלפינו, כלפי בטחוננו, כלפי בטחון ילדינו - לא ביחס לימים אלה בלבד אולי השינוי הזה יחול על כל עתידנו - רק ביחס למדינה זו ששמה גרמניה, ממשלת ישראל מחרישה, אינה פותחת במסע הסברתי, אינה יוצאת לכל חלקי תבל ואינה אומרת:
ראו נא מה קרה, הגרמנים השמידו בדור הזה 6 מיליון יהודים: 2 מיליון יהודים התקבצו על אדמת ארץ האבות; והנה, באותו דור עצמו נמצאים גרמנים, בידיעת שלטונותיהם, בהסכמתם אם לא מראש הרי בדיעבד, והם נותנים בידי אויבי היהודים נשק להשמדה המונית. והרי ידוע שהגרמנים אמנם החליטו על ההשמדה ותכננו אותה וביצעו אותה, אבל הם גם עסקו בהשמדה By Proxy. יוצא שעוד לא נתקבץ כל האפר, והגרמנים כבר עולים מחדש על נתיב של נסיון נוסף להשמדה המונית של יהודים בעזרת אויביהם האחרים.
אני סובר שיש מידה של רגישות כלפי הסברה כזו בממשלת בון. אותו פסק־דין שקראתי לפניכם אולי משקף את אופיה של גרמניה החדשה יותר מאשר כל ראי. אבל בקשד עם מה שקרה עם ,,דר־שפיגל" והמחאות החמורות של המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית הנמצאת באופוזיציה לממשלת גרמניה דהיום, אמר הקנצלר של הגרמנים: החרישו, אני צריך לצאת לארצות־הברית של אמריקה. זה לא יהיה טוב אם בזמן המשא־ומתן שלי ישמעו בארצות־הברית שבגרמניה נוקטים עדיין שיטות נאציות. הוא רגיש מאד להסברה זו.
ולו היינו אנחנו פותחים בעוד מועד במסע הסברה כזה, כמובן שאין בטחון בכך, אבל יש יסוד לשער שאולי היינו מפריעים לפעולה זו של המומחים הגרמניים לפני שהם היו נותנים למצרים את הטילים. ואתם החרשתם ושתקתם, השתקתם והסתרתם. אתם לא סיפרתם לאומה ולא מסרתם לוועדת החוץ והבטחון בעוד מועד, ולא הודעתם בכנסת ולא דרשתם שידידינו יקומו בכל קצווי תבל, ולא פניתם לדעת-הקהל ולא מחיתם אפילו בבון בעוד מועד.
* * *
פרדוכס־דמים בשטח הבטחון
פרדוכס דמים כזה: יהודים תופרים בשביל הצבא הגרמני מדים, והמדינה הגרמנית נותנת טילים בידי אויבי היהודים; מדינת־ישראל שולחת תת־מקלעים לצבא הגרמני - והגרמנים נותנים כלי השמדה בידי אויבי היהודים. פרדוכס כזה. דווקא בשטח הבטחון נפגענו על־ידי הגרמנים - לפניהם ערכתם מסע של התרפסות במשך 10 שנים - כפי שלא פגע בנו שום גורם אחר.
הממשלה החרישה, אדוני היושב־ראש. הכנסת לא תוכל להחריש. אני פונה לבית הנבחרים של מדינת־ישראל ללא הבדל סיעה, שהכנסת תאמר את דברה. אנו בוודאי נציע לה לומר את דברה בענין זה. מי שיטען שאחרנו את המועד, בוודאי מבחינה מסויימת יצדק - אבל עוד לא אחרנוהו כליל אתם שמתם־לב שבקובה מוציאים לא רק את הטילים אלא גם את המומחים.
אין לומר בוודאות שכל הטילים אשר התעשיה הנאצרית יכולה לייצרם הם - אם אפשר לומר כך - תפעוליים כבר... operational
סגן שר הבטחון ש. פרס: מבצעיים.
מבצעיים זה לא יהיה יותר מדוייק מאשר הביטוי הבלתי מדוייק שלי.
קריאות: תסכים לזה.
אני מסכים לזה.
זלמן ארן (מפא״י): העיקר שהתוכן לא מדוייק.
אחכה מחר לנאומו והוא יוכיח לי שמה שאמרתי לא היה מדוייק עלפי המסמכים שקראתי לפניכם.
עוד לא אחרנו את המועד. צריך לסלק את המומחים האלה וצריך לתבוע את סילוקם - גם מהממשלה האחראית להמצאותם שם וגם מהמעצמות שאף הן שילמו בדם רב כדי להדביר את חית הטרף הנאצית המוסיפה לחיות בגרמניה החדשה.
אני מקווה שהכנסת תוכל להתאחד סביב הצעת החלטה כזאת. בזה תיבחן הקואליציה. האופוזיציה כבד הוכיחה, גברתי שרת החוץ, שבענינים לאומיים היא יכולה להתגבר על חילוקי דעות ולתת יד כלפי חוץ לעמידה משותפת. מה יכול להיות יותר חמור ודחוף מאשר הקריאה לסלק את המומחים האלה, מומחי טילי המוות, מארץ האויב? אני מקווה שנצליח להתאחד סביב החלטה כזאת.