טובעים
טובעים
בני הישוב זוכרים את הביטוי "הלוח הנע". בו השתמשנו לציון דרכה הפוליטית של ההנהגה, אשר לא סתרה את עקרון המלחמה הצבאית, אך דחתה את התחלתה מתאריך לתאריך. הזהרנו אז, כי התאריכים, להם מייחלים "האקטיביסטים בתנאי", קיימים רק בדמיונם. התרענו, כי כל הדפים של לוח המאורעות נתלשו מכבר ואך אשליה מסוכנת היא לצפות לפתרון אוטומטי, שיבוא בכנפי השינויים בזירה הבין-לאומית, ללא מלחמה אקטיבית של הישוב.
ההתפתחות האובייקטיבית והמלחמה, בה פתחנו, גרמו, בין היתר, לקיצורו של הלוח הנע. הוברר לכל, כי אין מנוס ממלחמה ממש; כי אם לא נילחם היום, נושמד מחר. אך לא רק ההכרח שבמלחמה הוברר במשך השנים האחרונות; גם אפשרויות המלחמה נתגלו תוך כדי המאבק של הנוער הלוחם, שהמוני הישוב היו עדיו ותומכיו. בעקבות המאורעות חללו, החיצוניים והפנימיים, באו הצעדים הראשונים לקראת מלחמה משותפת של כל גורמי הכוח הלאומיים. שארית האשליות פוזרה. רובו המכריע של הישוב מוכן למלחמת חופש ורואה בה את הדרך היחידה להבטחת קיום האומה.
אולם הלוח הנע, אשר האקטיביסטים-בתנאי נטשוהו, עבר בירושה לפסיביסטים, המחפים, בעזרתו, על רצונם להמשיך בשאננותם, תחת מסווה של פראזיאולוגיה קיצונית. הם כאילו דואגים לעתיד הישוב, בו תלוי עתיד העם. האמת היא, כי הם דואגים רק לדבר אחד: לא להסתכן ולא לסכן את נכסיהם - הפרטיים או הקיבוציים - במלחמת גאולה, הדורשת, כמובן, קרבנות הן בנפש והן ברכוש.
בנצחונם של אלה, המנופפים בלוח הנע, מעוניינים, כמובן, האנגלים. הממשלה הבריטית ידעה, כי "כלו כל הקיצין", כי המוני הישוב יצאו למלחמה, כדי לעמוד על נפשם, על נפש ילדיהם, על נפש עמם. על כן היא חיפשה דרך, כיצד להטליא על "הלוח", שנסתיים, דפים חדשים, בהם יתלו את "תקוותיהם" כל המתחמקים. הדרך נמצאה. ועדת החקירה של בווין משמשת - או צריכה לשמש - המהדורה החדשה של הלוח הנע. מאה ועשרים דפים הודבקו עליו; ודפים אחרים עודם בריזרבה. כי עיקר דאגתו של השלטון הבריטי הוא שלא נילחם. שנשב בחיבוק ידים. שנצפה לקביעת הפרוצדורה של הועדה, לחקירותיה, להצגת הדין- וחשבון ולפרסום הצהרה חדשה של הממשלה, שלא תשנה, כמובן, במאומה את החלטתה להשאירנו בלי מולדת, בלי שלטון לאומי, בלי בית חפשי לכל בן-האומה.
עתה ניתן להבין, מדוע כל מצדדי המלחמה בישוב דוחים את ההופעה בפני הוועדה שהיא בעיניהם אחד ממעשי המרמה המרובים של השלטון המדכא; ואילו כל השאננים והמתחמקים מחייבים ודורשים את ההופעה בפני "הבמה הבין-לאומית", המדומה. ההבדל הוא בין אלה, שאמרו ביום מסויים - ומה מאוחר אמרו - "די", לבין אלה המוכנים לסובב את "הלוח" עד אין סוף, או עד הסוף המר של כולנו.
הרמת הידים במוסדות לא תכריע אלא את הצד הפורמלי של השאלה. את המלחמה היא לא תדחה. מלחמה תהיה בכל התנאים. כי המוני הישוב רוצים בה ורואים בה את תקוותם היחידה. אולם, אם על אף ההכרה ההמונית של הישוב; ואם לאחר שנציגי היהדות הגלותית האמריקאית לא חששו להמרות את פי ממשלתם ולדרוש את החרמת הוועדה האנגלו-אמריקנית - נמצאים עסקנים במולדת המחייבים בחדרי חדרים את ההתייצבות המביישת, הרי לא רק בלוח הנע הם נאחזים; הם מזכירים טובע, הנאחז בחודו של התער.
