חפזון מסוכן
חפזון מסוכן
לא, אין לומר על הפרמייר בן-גוריון, כי הוא יודע להיות אסיר-תודה. הוא מתעתד לעלות השתא על הכסא של ראש ממשלה. אבל אם באמת יעלה עליו - הודות לנו יעלה. את זאת יודע כל גוי וכל יהודי. אנחנו, "הפורשים", הכרחנו את בריטניה להביא את בעית הארץ בפני ארגון האומות המאוחדות; אנחנו "כינסנו", באותו שלב ההתקפות שקדם למצב הצבאי. את המושב המיוחד של מליאת האו"מ: על מלחמותנו הסתמכו גרומיקו וצאראפקין, עת שדיברו על פשיטת הרגל של השלטון הבריטי; מלחמתנו היא ששינתה יחסה של ברית המועצות אל שאיפות עמנו; במלחמתנו ראה ג'ונסון האמריקאי את הגורם הראשון במעלה הדורש פתרון דחוף לשאלת ארץ-ישראל; ולבסוף, מלחמתנו היא שתקעה את המסמרים האחרונים לארון המתים של השלטון הבריטי בארצנו. הודעת הפנוי בידי לוחמינו נכתבה.
עובדות אלו גלויות וידועות לכל. איננו, כמובן, דורשים תודה. ודאי לא מבן-גוריון. אנו משרתים את עמנו בדם לבנו. אנו עושים את חובתנו. יכול לו בן-גוריון להזמין את כורסת ראש הממשלה ולצהול. אנחנו - השמחה מאתנו והלאה, על אף ההכרה שעשינו מהפכה בישראל והיסטוריה בציון. כי לא זו המדינה, שאליה נושא עיניו העם המעונה; לא זו המדינה שתקבץ את נידחינו ושבה ישכון עמנו לבטח. ומחיר יקר - מחיר דמים רבים - עוד ישלם העם עבור השגיאות הפאטאליות של מנהיגיו, שהחלו בהתכחשות לעצם רעיון המדינה וסיימו בהתלהבות ל"מדינה" שגבולה ברחוב אלנבי.
אבל בן-גוריון איננו רק חסר תודה. עוד בטרם עלה על כסא המלכות כבר הספיקה השררה להעבירו על דעתו, והוא רומז בפני עתונאים לתליות ולמחנות רכוז...
... אל בחפזך, בן-גוריון. חכה. חכה עד שוועדת המשנה תביא את החלטותיה - אז תאכל את פרי הדיפלומטיה שלך. אז תדע מהו השטח שעליו יותר לך לשלוט. אז תלמד מהי ההצלה שתוכל להביא "לעשוק העמים". ואז ידע העם.
חכה, בן-גוריון. חכה עם בתי-הכלא ועם הגרדומים שלך. שים עיניך למתהווה בתוך הארץ וסביבה. לך נדמה, שהדרך אל "הפרמיירשיפ" היא קצרה מאד, אך לעתים הופכת דרך קצרה לארוכה ביותר. הכל עוד עלול להשתנות. ממש הכל. ועוד עלול אתה להזדקק ל"פורשים" הבלתי מפורקים למען לא יהיו חלומותיך - אפילו חלומותיך - חלומות שוא.
