חסדי הכובשים חטאת
חסדי הכובשים חטאת
כאלה היו רוצים לראותנו: טובעים בלב-ים, שבורים ורצוצים, זועקים לעזרה ומבקשים חסד. כאלה היו רוצים לראות את עצמם: מושיטים עזרה פילנטרופית למעטים על חשבון הרבים ומציגים לראווה את ה"הומניטריות" שלהם.
ספינת-מעפילים נתרסקה בלב ים ומאות ניצולים הגיעו בשארית כוחותיהם לאי יווני קטן, סירינה - מקרה שהבריטים ממש ציפו לו. מצד אחד הם מקווים, שאסון סירינה ירתיע אחרים מלנסות לחצות את הים הסוער בחדשי החורף, ומאידך, ניתנה להם ההזדמנות להוכיח את ה"הומניטריות" המהוללת שלהם. הם שלחו עזרה. הוציאו את האנשים מן האי הנידח, והביאום, מתוך הומניטריות יתרה, לקפריסין, לאותו מחנה ריכוז עצום, שבו נמקים אלפי אחינו מתוך סבל נפשי, רעב וקור.
בתורת חיילים ולוחמים לא ננסה לבטל מעשים של אומץ-לב, גם אם הם נעשים על-ידי חיילי האויב. כמובן, הטייסים שחצו את הים הסוער בדרכם מלוד לסירינה עשו מעשה טוב. אך לעולם לא יוכל מעשה זה להאפיל על המצב ביסודו, על העובדה שאנו נמצאים במצב מלחמה עם אויב אכזרי, המתנכל לעצם קיומנו בתור אומה. מבחינת היחסים בין עם ישראל לבין בריטניה דומה מעשה סירינה להצלת נוסעים מאניה, שטורפדה על ידי צוללת האויב ומלחיה מצילים את הטובעים בהתאם לחוקי המלחמה המקובלים. ואין כאן על מה להודות, כפי שעושים אנשי דור המדבר, מבן-צבי ועד ל"משמר", המבטיחים, כי לעולם לא ישכחו את ה"חסד" שנעשה על ידי גוזלי ארצנו. חסד? השכחתם עבדים נרצעים, מי הביאנו עד הלום? השכחתם מי מכריח את אחינו לחצות את הים בתנאים המסכנים את חייהם?
דור הגאולה אינו רוצה לא בכיבוש הבריטי ולא בחסד הבריטי. קצה נפשו ב"אהדה" לסובלים. הוא רוצה בהכרה לחיים. אין הוא רוצה שיינצלו מעטים על חשבון רבים; הוא מוכן להקריב חיי מעטים - את חייו הוא - למען הרבים. לפיכך, מלחמה לו בשלטון הכיבוש עד רדתו; מלחמה למען שחרור המולדת, שבניה הגולים יחזרו אליה קוממיות, מבלי להיזקק לספינות רעועות ול"חסדיהם" של משמידי עמנו ומגרשי מעפילינו.
