חמישה עקרונות

בטרם נתחיל לעיין בענינים הכרוכים בעתיד התנועה, הארץ והעם נסקור נא בכמה מלים פרשיות מן העבר. יש לעשות זאת כיון שכבר התחילה מלאכת הטשטוש, כתיבת ההיסטוריה המיוחדת בטרם הגידה ההיסטוריה עצמה את דברה; נעשה הנסיון לשכוח ולהשכיח – לפי צו רשמי, בדבריו של ראש הממשלה למשל, אין אף שמץ תשובה לשאלה, כיצד קרה שהמדינה הוכרזה והמנדט בטל וסכנת פלישה החלה מאיימת עלינו? בן-גוריון מנסה לתאר את ההתפתחות שהביאה לידי מפנה זה כ"דאוס אכס מכינה". יש להעמיד איפוא את המשכיחים על האמת ולומר להם, שהיתה מלחמה קשה נגד השלטון הבריטי בלי עזרה מבחוץ ותוך הפרעות מבפנים ובלא כל מעשי להטים... בדם הלוחמים קירבנו את אותו היום בו הכריז קנינגהם על עצמו כעל הנציב האחרון ובן-גוריון יכול היה להכריז על עצמו כעל ראש הממשלה הראשון. זוהי עובדת היסוד לנתוח מטרותיה, צרכיה וסיכוייה של אותה התנועה המדינית שעלתה מהמסורת של מלחמת שחרור וממסגרתה הארגונית.

מלחמתנו לא היתה מלחמה צבאית בלבד, כי מצבה של ארצנו גורם לכך שכל נסיון לשינוי התנאים הקיימים בה מעורר תגובה כמעט בכל ארצות העולם. מלחמתנו בשלטון הבריטי יותר משהיתה צבאית - היתה פוליטית. היה הכרח במחשבה מעמיקה, האם, מתי ואיך לבצע פעולה פלונית ומה תהיינה תוצאותיה. צריך היה לבחון את תגובת הקהל העברי והלא-יהודי ולחשב כל אפשרות מראש. המציאות הוכיחה, שתמיד צדקו בחישובם אנשי המלחמה וטעו, הוטעו והטעו אנשי הציונות הרשמית. חדשים רבים לפני ה-15 במאי הודפס כרוזנו הידוע "אנו מזהירים", שנאמר עליו כי הוא "זורע בהלה". הזהרנו בו שלא להאמין ב"צבא בינלאומי" שיבצע את החלוקה; הזהרנו בו מפני סכנת הפלישה. אם שמענו מבן-גוריון עובדות על היותנו בלתי-מוכנים למלחמה יש להבין, כי לא היינו מוכנים מפני שהמנהיגים לא האמינו באפשרות הפלישה ולא התכוננו לכך. לא רק הבריטים הפריעו; קודם כל המנהיגים עצמם לא ראו את הנולד. אצל אנשים שעמדו בראש המוסדות ה"רשמיים" לא היתה כל מחשבה מדינית, אף שהם טענו ל"מונופול" על תבונה פוליטית. אנו דוחים גישה "מונופוליסטית" כזאת לבעית הגבורה, התבונה והמעשה. הם לא האמינו במלחמה, אך האמינו בהמלצות תיאוטיות, על פתיחת נמל חפשי, על שתי מדינות נפרדות, על צבא בין לאומי. אנו הוכחנו באיסטרטגיה מיוחדת של מרד שיצרנוה בהתאם לתנאיה המיוחדים של ארץ-ישראל, כי גם לנו יש מחשבה מעמיקה.

ומכאן העוז לומר: מלחמתנו, ששלבה הראשון הסתיים ב-15 במאי – היא עצמה לא נסתיימה, ואותו הדגל שהרימונו – גמרנו אומר לשאתו על אשר מלחמתנו תסתיים בנצחון סופי.

אינני בא להרצות פרטי פרטים על תכניתנו המדינית הקונסטיטוציונית, הכלכלית, החברתית וכיוצא באלה. בועידת היסוד לתנועתנו שתתקיים בקרוב נכנס יותר לפרטים. אנו מתיצבים לפני האומה בערכי יסוד הבאים:

נאמנות למטרה,

אהבת החופש,

אמירת האמת,

חזון הצדק,

רוח היצירה וההגשמה.

כתלמידי זאב ז'בוטינסקי, מורה הדור, מורם גם של הללו הטוענים שלא, ממנו קבלו תורתם – העלינו את המטרה שלשחרור המולדת כולה. מטרה זו החלטנו להגשים על אף שנוי התנאי, המצריך שמוש בדרכים חדשות ובאמצעים מיוחדים. זוהי נאמנותנו למטרה שעבורה עלו אחינו לגרדום וגורשו לנכר. למען השגת מהטרה קמנו – והן ההכרח שהמטרה תושג. אם לא תושג בדורנו – מי יודע מה יהיה על עמנו.

הנאמנות למטרה תקבע את גישתנו לשיטת שחרור המולדת. אם תתקיים עוד ימים הרבה מדינת ישראל העומדת בניגוד למושג ארץ-ישראל, מדינה העומדת בניגוד למושג המולדת, נהיה כולנו אומללים עד מאד; אנו כאן, אחינו בגולה שלא יוכלו לעלות, הממשלה שתאלץ לסגור את השערים (כשאומרים שבעוד עשר שנים יכנסו כך וכך עולים לארצנו – נועלים את השער ובעצם הדבורים הללו). וילדנו שישאלו "מה המולדת שלנו?" ואביהם ומורם יצטרכו לענות לשאלתם בשרטוט זיגזגים משונים על המפה לעיני הילדים שיגידו " לא זאת היא המולדת שלנו". ואפילו ה"אלוף בלימפ" שלנו אומלל יהיה מאד לכשיופיע להאשים מישהו בבגידה במולדת והכל ישאלו: כוונתך לשטח מקרי זה של שלטונך – או למולדתנו האמתית?

לנגד עיניו שתי מפות – ה"זיגזג" המשונה ונחלתו ההיסטורית של ישראל. לא ננוח ולא נשקוט עד שתהיינה שתי המפות לאחת והעם ישב לבטח בארצו. זוהי מטרת היסוד ומטרה זו תתגבר על הכל, אפילו על הנסיון לסכור את פיות דבריה.

צאו וראו עד כמה כבולים אנו לאשליות. הנה, למשל, המושג "אורינטציה של או"מ" שאינו אלא אשליה ולזאת מה רבה בו הסכנה. או דוגמה אחרת: ידוע שכל ה נסיונות להביא לידי סיום המלחמה ויצוב הגבולות מופנים כלפי כריתת ברית שלום עם עבדאללה. לשם כך בא צ'פמן ווקר, שהוא שליחו של אותו אדם שהמליך את עבדאללה על עבה"י המזרחי, והתבטא פעם בשיחה כי "הוא יאחד את חלקי אר"י שחולקה מקודם – על מנת לחלקה עכשיו מחדש". אין זה מקרה שמר שרתוק הסכים לשלטונו של עבדאללה בשטח המזרחי של ארץ-ישראל המערבית. והרי זוהי כניסתם של הבריטים מחדש לארץ-ישראל שלנו, שממנה גורשו בחרפה לפני חדשים. אין זה חשוב אם בבסיס הבריטי בבית-נבאללה ישבו חיילים בריטיים בלונדיניים, או חייליהם מחופשים. הבריטים אמנם בתחפושות הם, ומציאותו של עבדאללה בסביבות תל אביב משמעה גיטו חדש, משמעה סכנת אוקופציה מתמד. לשליטים שלנו יש סנטימנט לאותו עבדאללה. לפני 8 חדשים אמר עליו בן-גוריון שהוא "השליט הטוב והנבון הדורש טוב לעמו ולארצו ושוחר השלום". אולי רמז  הוא לתבונתו של עבדאללה בימי קיש, שהיה מכניס בו תבונה דרך הכיס... אולם מאז כבר עבר זמן רב ודם רב נשפך בידי אותו השכיר הבריטי שאין כל קורם עומד מאחריו מלבד בריטניה. ס.ס.ס.ר. יודעת מיהו עבדאללה מונעת בעבריות הכנסתו לאו"ם. לא זו בלבד שאין היא מעוניינת בהרחבת שלטונו – אלא היא שואפת לחורבנו הגמור. שהרי כל בנינם של הברטים במזרח התיכון בנוי היום על שמענת קנה קצוץ זה. מצרים – עסוקה עדיין מדי בענין סודן. עירק הוכיחה בחתימת ההסכם ובתוצאותיו את מידת תמיכתה בבריטניה. בסוריה קיימות התנגשויות אינטרסים חריפות ואת איבן-סעוד "שכנעו" האמריקאים והדולרים שלהם. אמנם הבריטים יושבים עדיין בלשכות סתר והמחזיקים בעמדות מפתח בארצות ערב שונות הרי הוואסל היחידי שנשאר נאמן להם על אפו של העולם המדיני שסביבנו – הוא עבדאללה. שהרי את ה"דיל" העיקרי היא כבר עשתה עם אויבו בנפש – איבן סעוד. ודוקא אתו מתנהל פלירט גלוי המביא לבדודנו בזירה הבינלאומית. על כן טוענים אנו שמן ההכרח הוא שנשחרר עצמנו מאשליות ומכבלי הדעות הקדומות המיושנות הללו. נגיד גלויות: אנו מעוניינים בהרס עבדאללה. הוא, כובשה של העיר העתיקה והיחידי בין גורמי ערב, שכבש שטחים ניכרים של ארצנו הוא גם היחידי המסכן את רבונותנו בארוח רציני. אנו יודעים שאפשר לשבור את גאון-עוזר של הלגיות הערבי ונגד בריטניה אפשר לקומם קורמים אחרים במדינות העולם.

אוריינטאציה על הגושים

כבר דברנו על האוריינטאציה על האו"ם. הוכחנו שזוהי מליצה נבובה ומסוכנת. השאלה העיקרית שנשאלת היום נוגעת לאוריינטאציה על מה שקרוי בפינו "מזרח" או "מערב"? לדעתנו, פשטני מדי הוא לחלק את העולם לשני גושים, לפחות עד כמה שזה נוגע באינטרס הלאומי שלנו. נכון, הוא שקיימים גושים ברורים באותה שעה כשהמדובר הוא בהתנגשות מזויינת העלולה אולי לבוא. אז יהיו הגושים – ה"מזרחי" וה"מערבי" – עובדה קיימת מבחינה המדינית והגיאוגראפית כאחת. אך עד אז, עד שתידרש התשובה לענין עמדתנו בסכסוך – פשטני מדי. הוא לחלק את העולם לשני גושים מבחינת עמדתנו אלינו. יוגוסלביה לימדה אותנו, שגם הגוש ה"מזרחי" המלוכד יותר מן המערבי, קיימים בו הבדלים כלכליים מסורתיים ותרבותיים. מדינה גדולה, אפילו בגוש "המזרחי", יש בה בקיעים והיום נוכל להבין את עמדתה המיוחדת של יוגוסלביה שהצביעה נגד ישראל, בניגוד לרוסיה. כנראה כבר אז התחיל אותו הנסיון להוכיח עצמאות מסויימת. בלא שנתערב בענינים הללו – נוכל לקבוע בודאות רבה, שאפילו בגוש הזה, ולא כל שכן בגוש השני אין פסקנות של עמדה אחידה "גושית". בין צרפת ואנגליה קיימים ניגודים חריפים עוד יותר, ואם נעיז לעזוב גישה שיגרתית שדופה, הרי שנוכל לנצל כל הניגודים הללו טובתנו.

במקרה מלחמה, יתכן שלא יהיה לנו זמן לחשוב לצד מי נעמוד. הרי מלחמה אטומית תהיה זו, שבה תעמדונה האומות הקטנות בסכנת אבדן והשמדה מוחלטת. להכריע עכשיו מראש – אף שאין הגושים דורשים זאת מאתנו – מה תהיה עמדתנו, משמעה, להביאנו במצב שבו נאבד את הגוש השני ואף נהיה כבולים בתוך הגוש עצמו שאליו נצטרף.

האורינטאציה שלנו שמה: "לשחרר את המולדת כולה". אם רוסיה מעוניינת בהשמדת עבדאללה – אל נחשוש לנצל את האינטרס שלה ולללכת עמה. וגם עם צרפת אל נחשוש ללכת, אם האינטרס שלה משותף לנו. אך תמיד יש לבדוק מחדש את האינטרסים שלנו בזיקתם ליחסינו, ולתקן ולחדש את היחסים הבינלאומיים רק בהתאם לאיטרס הלאומי הנ"ל.

מי שהקריב את חייו למען הלאום ולמען מדינתנו, רשאי לצפות שהמדינה תנהג לפי עקרונות חרות אמת. אמנם אמרנו תמיד, כי טוב שלטון עברי רע ממשטר נכרי טוב. אך אין להשלים עם הגבלת החופש במדינה העברית, רק כיון שמגיבלי החופש – יהודים הם. יהא זה שוביניזם ופורבינציונאליזם להגיד, כי מעשי המיניסטר טוב הם כיון שהמיניסטר הוא יהודי. עלינו לשמור על חרות האדם במדינתנו . שסכנות חמורות אורבות לה מכל צד. ואין אנו דנים עתה שוב בחוקי החרום האומלללים. יש תופעות קטנות וחמורות לא פחות. אמרו חז"ל: "הבטלה מעבירה אדם על דעתו". ואנו נאמר בעקבותיהם: "השררה מעביר אדם על דעתו".

אנו חיים משטרה של מפלגה אחת. משטרנו הוא קואליציה? טעות היא לחשוב כך. רק מפלגה אחת שליטה אצלנו השלטון מבוסס על פיקוח על עמדות המפתח. השר שיטרית, למשל, אינו קובע במה שנעשה במיניסטריון שלו. הצבא, הבולשת, הכלכלה, כל העמדות החשובות והחיוניות באמת – תפושות בידי מפלגה אחת. השם "קואליציה" אל יטעה אותנו. בכל המשטרים הטוטאליטאיים היו כביכול "קואליציות" שמפלגה אחת החיזקה בהן את השלטון בכל נקודות המפתח, דחקה רגליהן ולאט לאט הפכה למפלגה יחידה במידנה. קיימות קואליציות הבאות להסוות שררה בלתי מוגבלת.

על כן נלחם בתוקף נגד מגמת השתלטות מפלגה אחת בחיינו הציבוריים. לא ייתכן שהמדינה הזאת תיהפך לנכס פרטי של מפא"י. במשטר זה – אם ניתן לו להתמיד - יופקע החופש לגמרי, ומצווים אנו להילחם נגד אפשרות כזאת.

אחד מנכסינו הגדולים היתה אמירת האמת. משהיו מתנגשות הודעתנו עם הודעת ה"הגנה", למשל – תמיד הוכיחה המציאות אי היתה האמת ואי סרוסה. (נביא למשל את ענין מלון המלך דוד). תנו לבכם לעובדה עד כמה קשה היה לנו הדבר, שהרי שלילה גדולה יש בה במחתרת, שלפחות שקר אחד היא כופה על האדם ומצווה עליו להכחיש את שם עצמו, בחינת "אני אינני אני". צריך היה לעתים לשקר בנוסח "הכזב הקדוש" לפי ביטויו של אצ"ג משוררנו.

יש ערך למלה הנאמרת, למרות השחיתות הקיימת במציאות, בחייה. זה היה אחד היסודות החשובים ביותר שהכנסנו בחינוך שלנו : אמרת – קיים. כל אדם אחראי לדברי עצמו.

בהיותנו במחתרת, חלמנו על הצדק, איך יסכן האדם את חייו ואת חיי קרוביו ומשפחתו, בלא שישאף למשהו גדול בקצה הדרך? לחברה חדשה ויפה ועברית? חזון הצדק החברתי פעם עמוק בלבנו; לכל יהודי יש מושרת אבות זו, חזון המונח בתרמילו והמלווהו בכל נדודיו. ולהגשמת החזון הזה צריכים אנו למצוא דרך מתאימה. דרך זו נמצא שלא על פי שיטת ה"איזמים". יש להיזהר בדרך כלל מסיסמות פשטניות, שמשתמשים בהן כדי לטמטם ולבלבל.

בארצנו אינו קיים משטר סוציאליסטי אלא משטר, שסימני ההיכר שלו הם אלה של משטר פאשיסטי. ובכן, לא השם קובע. השומר הצעיר עושה עסקים עם בעלי הון פרטיים ומסייע בכך להשגת רווחים בלתי הגונים ו"עודף ערך"... אם אין באפשרותנו לחלום על שוויון מוחלט, הרי שקיימות בעיות מרובות, שחייבים אנו ליתן דעתנו עליהן, אם המשטר צריך לשאת אופי של משטר צודק. אנאלפאבטיות, רעב, עירום - הבדלים סוציאליים בלתי נסבלים הם ויש לחסלם. את המכסימום של מסים יש להוציא למען המטרה הזאת.

רוח ההגשמה ליוותה אותנו מראשית דרכנו. מאחרינו נמצא מעש גדול, אכזר וגואל. שנים רבות טענו לתלמידי ז'בוטינסקי: "מה פעלתם"? ועתה יכולים אנו לענות לשאלתם: "לא עשינו דבר, רק גרמנו לכך ש-70,000 גויים עזבו את ארץ הקודש..." אם נחליט לשלוח נוער שלנו אל הכפר – ואנחנו נעשה זאת – הנוער שלנו ילך לכפר. בעולם מקיים תהליך טבעי של עזיבת הכפר ונדידה אל העיר; ייתכן שלשם חיזוק כלכלתנו ושרשינו בארץ, ניאלץ ללכת נגד הטבע.
סיעתנו הפרלמנטארית תפעל לנמען השגת קונסטיטוציה של חופש, ואם היא תקרא פעם להקים ממשלה – היא תביא תכניתה בפני העם.

כשנתגבש, לכשתקום התנועה הגדולה, וגאונה הקולקטיבי ימשיך ליצור – יהיה עוד תפקיד רב לפנינו, ומטרתנו תוגשם. היא תוגשם בידינו – ואחרים ימשיכו בדרכנו. (מתוך נאום בפני אישי צבור בת"א)