חייל ומפקד למופת

א

במחתרת קם לעם ישראל טיפוס מיוחד של חייל. שום חוק ושום עונשין לא אילצו את המתנדב לוותר על נוחיות חייו הפרטיים, לסכן את חרותו האישית ולהשליך את חייו מנגד. "חוק" בלתי-כתוב הביא את טובי הנוער העברי לשורות הארגון הצבאי הלאומי, למתרסי מלחמת השחרור; זהו חוק הברית הנצחית והבלתי-מנוצחת, בין אלהי החרות לבין האדם החופשי. גאווה הנובעת מהכרת המעשה בשירות אידיאל טהור, גאווה פנימית שקטה ללא רבב של יוהרה; התשוקה למעשים, לכיבושים, שאיפת ביצוע וניצחון בריאה ללא ערבוב של הרפתקנות; תחיית אהבת-הקדומים של אדמת המולדת; שקט נפשי הן מול הישגים והן נוכח כישלונות; נכונות הקרבה ללא סייג ואך ללא תסביך "עקדתי"; אמון מוחלט בהנהגת המלחמה; פשטות ביחסים בין המפקד והממונה עליו, בין החייל ומפקדו, פשטות מן ההכרה בשוויון המוחלט בשירות לרעיון והסיכון האישי – אלו הן התכונות העיקריות, המיוחדות, שנוצחו וטופחו במשפחת החיילים –המורדים. ואחד מנושאיהן המופתיים של תכונות תרומיות אלו היה – המפקד ישי.

ב

הייתה לי הזכות להכיר אישית את ישי. ראיתי מקרוב את יחסו לחיילים אשר עליהם פקד; ראיתי את יחס החיילים אליו. הוא דרש הרבה, אך בעצמו נתן והיה תמיד מוכן לתת יותר מאשר דרש. בימי הקרב על יפו, נמסר לי כי מספר מפקדים של "ההגנה" שיבחו את הכושר הקרבי של מפקדי הארגון הצבאי הלאומי וחייליו. אולם ביקרו "מגרעת" אחת של מפקדי "הארגון": "הם מתפרצים הראשונים לקו האש" – אמרו המבקרים מן "ההגנה" – ודבר זה אסור דווקא למען פעילות היחידה הלוחמת.

אין לשלול את הצדקה הפורמלית מטענה זו. אולם צבאנו הקטן-הגדול היה צבא מתנדבים בעל אופי מיוחד: הסכון האישי המתמיד של כל מפקדיו וכל חייליו היה היסוד בעיקרו של המשמעת ששררה בשורותיו. הדוגמה האישית היא גורם חזק בכל צבא; היא הייתה הגורם כפי הידיעה בארגון הצבאי הלאומי. לא רק אחרים ביקרו את "הסתכנות-היתר" של מפקדינו; אף חיילינו בחזית יפו רטנו נגד מפקדים שחובתם לפקד מרחוק והם תוחבים אפם לתוך "חבית-אבק-שרפה". בצבאות אחרים, שאין בהם לא הדוגמה האישית הזאת ולא האהבה הזאת, משמיעים אנשי השורה טרוניות כלפי מפקדיהם, אולם בכיוון ההפוך...

המפקד ישי היה בין אלה שעליהם נמתחה "הביקורת" של הסתכנות יתר. "הנני" הייתה קריאתו לכל הודעה על פעולה קשה, מסוכנת. וכך קנה את אהבתם ומסירותם של חייליו. כלל גדול הוא, כי רק מפקד המחדיר באורח חייו ומעשיו את ההכרה בקרב חייליו, כי הוא מוכן לתת יותר מהם – הצליח לקבל את המקסימום של נכונות ההקרבה ויכולת-הביצוע. ישי הגשים כלל זה הלכה למעשה. הוא ידע להיות חייל מצוין; משום שהשכיל להיות מפקד מצוין.

בקרבות רבים השתתף ישי, אם נגד כוחות הכיבוש הבריטיים ואם נגד הפורעים והפולשים הערביים. אבל לא רק אל האש צעד בשורה הראשונה בשוק הקרבות, בצאת חיילי המחתרת לחרוש את אדמת המולדת, אשר בדמים פדוה, התנדב ישי, אחד הראשונים, גם למלאכת-קודש זו. ועליה נתן את נפשו.

גיבור בחייו; קדוש במותו.