חוקי ההסטוריה

חוקי ההסטוריה

שונה מזלם של ימים, כשם ששונה מזלם של אנשים. הנה למשל, יום שני בנובמבר. נדמה היה, כי ההצהרה, שפורסמה ביום זה בחתימתו של בלפור, תהפוך את יום הסתיו האפור הקודר לחג לאומי, מלא גיל ורנה ושמחה ואור. ענני ההתנגדות פוזרו ולא סכנו עוד את השנוי הנפלא. ביום ההוא הכירו הכל בזכויות ההיסטוריות של עם ישראל לארץ היעודה והבטיחו להחזיר לו את המולדת. אך קרה אחרת. יום השני לנובמבר ירד ב"מזל" רע. במקום להיות עטור באיצטלא של חג, הוא נכתם בכתם הבגידה.

מזל אחר היה ליום הרביעי ביולי. זה היה יום מלא חרדה. המתישבים באמריקה הצפונית החליטו בקונגרס בפילדלפיה לנתק את הקשרים עם המטרופולין ולא להשמע למלך האנגלי. ובאופק של העתיד הקרוב נראו חוסר בטחון ואי שקט. החלטת הקונגרס פירושה - מלחמה עם האימפריה הבריטית האדירה. מול המתקוממים נצב לא רק אוייב חיצוני, צבא המלך, אלא גם פנימי - השכבות הפשרניות בקרב הצבור. הכמרים, הסוחרים והפקידים, כשליש האוכלוסיה, עמדו לימין המלך. מעמדם הסוציאלי של הפשרנים הקנה להם כוח רב. מאנגליה החישו תגבורת - %30& אלף חיילים מאומנים ומצוידיים; הצי הבריטי סגר על החופים. נדמה היה כי ה-4 ביולי יזכר כיום הכשלון המחפיר.

קרה אחרת. מול כוחות הדכוי הגשמיים העמידו המתקוממים את רוח החרות הבלתי נכנעת. ב-27 סעיפים נוסחו ההאשמות נגד אנגליה. הזכירו למלך את כל חטאיו כלפי המתישבים. הוקיעו את הפרת ההבטחות שנתנו לראשוני החלוצים, שהפליגו בשנת 1620 בספינה "מאיפלאוער". הסבירו, כיצד הפך הנציב האנגלי, שנשלח, בהסכמת המתישבים, על מנת להגן עליהם בארץ הרחוקה, לשליט- עריץ, ברגע שעמלם נשא את הפרי הראשון, שבא להם כתוצאה מהקרבתם ועקשנותם הרת הסכנות. קבעו, כי כל האמצעים לשכנע בעזרת משלחות ותזכירים באמצעות הנציב, עלו בתהו, וכי הענין יוכרע לא בלונדון, אלא במקום, בארץ הדכוי, לא בעזרת תזכירים ותחנונים, כי אם בנשק ביד; וכי האחריות לדם הנשפך ולקרבנות, תחול על ראש אנגליה, ולא על לוחמי החופש.

המלחמה נסתימה בנצחונם המוחלט של המתקוממים. וושינגטון הכריח את ממשלת לונדון להכיר בעצמאותן של ארצות הברית. את מקום השנאה, ירשה ברבות הימים הידידות. לאחר שאמריקה הצילה פעמיים את אנגליה מכליון חרוץ. משתדלים בעזרת הקולנוע, התיאטרון והספרות להדק את קשרי הידידות בין שתי ארצות אלה.

ומדי שנה בשנה ב-4 ביולי, שולחת הממשלה הבריטית לנשיא ארצות-הברית את מיטב איחוליה לאומה האמריקאית לחגה זה, שהוא תוצאה מהחלטתה בשנת 1776 לגרש את האנגלים מארצם. והיום הקודר, מלא החרדה, הפך ליום שמחה, לחג לאומי, ולחגה של כל האנושות החפשית, בו מתנוסס ברחבי העולם הדגל בעל הכוכבים.

כאלה הם חוקי ההיסטוריה. והם שנותנים יסוד לאמונתנו, כי לאחר שהוושינגטון העברי - הקבוצי - ישחרר את מולדתנו מעול הכובש הבריטי, תשלח לונדון, יחד עם בירות אחרות, לראש המדינה העברית, לעיר דוד, את איחוליה לרגל "ה-4 ביולי" - שלנו.