זו הזכות – זו האמונה – זה הצדק

זו הזכות זו האמונה זה הצדק

לפני 1903 שנים עמדו במקום הזה לגיונותיה של רומי הכובשת, השמו נוה, נתצו חומה הרגו ולא חמלו, ואמרו: נוצחה יהודה ונכבשה, אבדה ירושלים.

לפני 1900 עלו לגיונותיו של סילווה בסוללה, כבשו את מצדה, מצאו 960 לוחמים מתים והשתאו מאד על גבורת הנפש של בני יהודה. בקרב והקרבה, אף אחר חורבן ירושלים.

לפני 1838 שנים ניצב בפני הר הבית קיסר אדיר כח ושיכור נצחון, לאחר שדיכא את מרד הפלא של בר כוכבא זמם למחות את זכר הברית בין ארץ אבות לבין בניהם לדורתיהם, ציוה לקרוא לה בשם המנכר פלשטינה ואת עיר האלוהים כינה בשמו שלו, של אדם המשול כחרס הנשבר – אליה קפיטולינה.

לאחר שנפלה ירושלים ונילכדה מצדה ונחרשה ביתר, גלינו מארצנו, נתרחקנו מעל אדמתנו והחל הלילה הארוך בתולדות ישראל, שנמשך 1878 שנים, ליל דמים אשר כמוהו לא ידעה שום אומה ולשון.

מנת חלקו של עמנו היו גלות, שיעבוד, רדיפות, השפלה, ענויים, מוקד, פרעות, גרוש, נדודים, טבח מתמיד ונשנה מדור לדור. היינו כצמאים ואין להשקות כעייפים ואין להשיב; כשנואים ואין לאהוב; כבזויים ואין לכבד; ככפופים ואין לזקוף. נרדפנו על צואר ולא הונח לנו. קנאונו בלא עם. לפני שלוש מאות שנה כמעט וכלינו, לפני שלושים שנה אבד שליש מעמנו.

אך גם בלכתנו בגאיות הצלמוות לא הופרה בית ה' מפי נביאו לאמור: אותך לא אעשה כלה; כי הנה ימים באים] נאום ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה, אמר ה', והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה.

שבנו אל מאין באנו ושבנו. הלגיונות למיניהם אינם. אנחנו פה. כי פדה ה' את יעק וגאלו מיד חזק ממנו. ה אנחנו, וביננו; ופה יהיו בני בנינו – לעולמי עד.

כל ישראל חלק להם במפנה הנסי הזה

כל ישראל חלק להם במפנה הנסי הזה בתולדות עם וארץ, שוב לא ידעוהו עמים אחרים. לכל אלה אשר האמינו וחלמו, קמו ועלו, עמלו וסבלו, חרשו וזרעו, שמרו והגנו לחמו – הכבוד והיקר.

אנחנו, אשר לפני יובל שנים נקראנו על ידי מורהו של דור-מלחמת-הגאולה ובאנו, עלינו ביום הזה אל מול פני הר הבית, כדי להודות אבינו שבשמי, לצור ישראל וגואלו, על שזכינו לתת את חלקנו לשיבת ציון ולתקומת ישראל, לתחיית האומה ולשחרור ארצה.

אמנם כן, בהנהגתו ובהשראותו ועל פי צוואתו של ראש בית"ר עשינו ונלחמנו ותרמנו להגשמת חזון הגאולה.

פעלנו: בנשיאת רעיון הממלכתיות העברית המחודש בימינו – כל הימים. בחידוש הכח הצבאי של עמנו.

בפריצת המצור על ארצנו על ידי עליה ב' ומסע ההעפלה לחופי המולדת.

בשרות חלוצי בעיר, במושבה ובכפר: באיחוד עובדים נושאי חד-נס, בכיבוש עבודה עברית. בכנת ניצנים לתעופה, בהנחת יסוד לכיבוש הים.

בהקמת מחתרת עברית לוחמת. בהתקפת נגד על הקמים עלינו לכלותנו.

במעשי מרד ולחימה נגד האויב – המשמיד – הגרמני, בחזיתות, בגטאות, ביערות.

בקבלת סבל ובשמירת אמונים לציון בבתי הכאל, במרתפי החקירותה ליליות, במחנות הריכוז של שונאי ציון, במרחבי השליטה הקומוניסטית.

במרד, במלחמת שחרור ופדות נגד השלטון הבריטי בארצנו בימי השמדת העם וגזלת המולדת.

בעמידה ללא חת בבתי הדין, במרתפי ענויים, בבתי כלא ובחמחנות הריכוז הבריטיים בארץ-ישראל ובערבות אפריקה.

בהגנה, בהתקפות נגד ובמיבצעי שחרור, במלחמה על הצלת העם. וקיום עצמאותו מידי התוקפנים הערביים.

במניעת מלחמת אחים; בשמירת קדשי ישראל בימי הכיבוש הנכרי ושעבוד האומה.

באהבה ברחמים רבים באמונה וביראה

בימי המבחן הגורליים השלכנו חיינו מנגד; טובי בינינו מסרו את נפשם בשדות הקרב ובמעלות הגרדום. גבורתם האירה את דרכו של כל דור התקומה.

במקום הקדוש הזה עומדים המאמינים, הלוחמים, החלוצים, המעפילים, האסירים, הנדונים, כובשי המצברים, יורדי הים, עובדי האדמה, המתנחלים, נושאי חזון ומגשימיו, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי לדורותיהם.

עלינו אל הכותל המערבי, שריד תפארתנו, כדי להודות לאלהי אבודתינו על שנטע בלבנו את האמונה המפליאה עשות, בקיומה ובחידושה ובחישולה של ברית הנצח עם עם סגולה מקדם.

ועל שחיזק את ליבנו לבל ייקרע בראותנו עם זה מובל לטבח ומושיע אין, למען נוכל, על אף היסורים, היגון והאבל, אך ברוח כבירה לקום וללחום, למרוד ולכבוש, לעלות על במות אויב, לפדות ולשחרר את שארית ישראל.

באהבה, ברחמים רבים, באמונה וביראה מודים אנחנו:

ברך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ועם ההודיה נישא תפילה ממעמקים.

יהי רצון ויתן האלהים חכמה ובינה ואהבה בלב העם, יועציו ושריו למען לא ייטשו עוד שום קברת ארץ מן הארץ שנתנה לנו, לאבותינו ולבנינו, מורשת עולם.

זו הזכות.

זו האמונה.

זה הצדק.